"כשאליפויות ישראל מתקיימות בשבת של חשיפה כה גדולה לצד המכוער של הענף איני מסוגל לדווח על הניצחונות של אייל רהט, ירדן אבידני או ענבר רונן וניב ליבנר במרוץ הכביש." יאיר בן עמי לא מבין איך התקשורת נותנת יד נגד רוכבי הכביש
מאת:יאיר בן עמי
רציתי לכתוב על אליפות ישראל באופני כביש. יומיים של חגיגה וכיף. רציתי לכתוב כי אנחנו יכולים להרים כאן ענף תרבותי חיובי למרות התקלות שהיו באליפויות. היה מקצה במרוץ נגד השעון שקוצר בשליש. באליפות הכביש היו מכוניות על המסלול בכמות שסיכנה את הרוכבים. נקבע קו סיום בירידה למרות שניסיון העבר (אליפות ישראל 2002) כבר הוכיחה כי זה חסר הגיון אבל מי לומד כאן מניסיון?
אבל המרוצים עצמם היו חגיגה כראוי לאליפות.
מזג אוויר של אירופה. גשם לפרקים, טמפרטורות לא גבוהות, אוויר נקי ועננים למכביר. שיר בלב כי היה כיף לראות תחרויות שהוכיחו כי ענף מרוצי אופני כביש בישראל במגמת עלייה בכל הקשור לרמת הרוכבים. אבל אז הגעתי הביתה.
היתה חגיגה למה לקלקל אותה? / צילום: עוז כרמל
לאחר שנת צהריים כמעט מספקת וארוחת צהריים שהייתה מספקת משפחה וחצי פתחתי מחשב וחשכו עיניי לגלות באתר האינטרנט הגדול בישראל כתבת ווידאו המציגה את רוכבי האופניים הישראלים באור מאוד לא חיובי ואפילו באור השלילי ביותר של משתמשי הדרך בישראל.
העולם בו אנו חיים מושתת על יחסי ציבור. עובדות, מבחן התוצאה וצדק חסרי חשיבות בעולם בו התקשורת מעוותת את חיינו לכדי מה שמוצג בה ובעיקר איך שמוצג בה. פרשת המשט הוכיחה לנו את זה כאגרוף עמוק לבטן הרכה ועדיין לא למדנו מאום ואפילו טרם התחלנו להפנים.
לו החברה הישראלית (ובעצם זו מחלה כלל עולמית) הייתה מסוגל להפנים הרי שכוכבי התרבות של ישראל לא היו נבחרים דרך SMS-ים. איני יודע מי מאחורי הכתבה המצולמת הזו. היא מציגה חלק שלצערי אינו מזערי, אך מטומטם ויהיר, של קהילת רוכבי האופניים. באותה מידה יכלו יוצרי הכתבה לצאת אחרי הפועלים הזרים כשהם יוצאים לעבודה בבוקר (בחושך כשהם לבושים בשחור). כנראה שמי שלא מוביל את התקשורת התקשורת מובילה אותו.
אולי יש מי שחושב כי זה הזוי אבל אותי זה ממש לא יפתיע לגלות כי מאחורי הכתבה עומדים מקורבים לטל מור. כשבעלי תפקידים בהנהלת איגוד האופניים שאולים את עצמם ושאר העולם מדוע עליהם לדאוג לרוכבים עממיים הרי זו התשובה והרבה לפניהם, כפי שמשתקף מהכתבה, ראשי איגוד הטריאתלון שבמשך שנים מתעקשים כי יחסי ציבור זו הגדרה חסרת חשיבות ואפילו גסה.
יחסי ציבור?
זה התחיל עכשיו בהכפשת כלל רוכבי האופניים. זה ייגמר באי לגיטימציה לקיומו של ענף רכיבת אופני כביש בישראל ובכללו הטריאתלון.
רואה שחורות?
בואו ונדבר על זה בעתיד, עכשיו קיבלנו את המערכה הראשונה של מי שהפנים ראשון את כוחה של תקשורת מעוותת.
אפילו לא נכנסתי לקרוא את הטוקבקים כי במהלך כה מבריק של מכיני הכתבה, אשר באו להציג את הרדוד, הנמוך והעבריין שבין רוכבי הכביש, הם גייסו לצידם ונגד רוכבי האופניים את כל מי ששרד את הפרסומת לאחר שהסכים לספר אם הוא זכר או נקבה ואת טווח הגיל שלו. ומולם עומד, צדיק יחיד – קצין משטרה, המנסה להסביר להם את האמת המרה.
זו הפעם הראשונה מזה זמן רב שראיתי שוטר שאימץ את חוש צדק כבא לפני הכל. בעולם מושלם כל השוטרים כאלו ובעצם בעולם מושלם מי היה צריך שוטרים? הפסדנו במערכה ראשונה, אנחנו רוכבי האופניים. מכאן המדרון ארוך, חלק ועמוק, בסופו ענף האופניים (רכיבת כביש) לא יהיה לגיטימי.
הבא בתור?
רכבי 4X4 יוכיחו כי רוכבי השטח מפריעים להם וצריכים להעלם מהשדות. אחרי זה המנגליסטים יוכיחו כי רוכבי הסינגלים מפריעים להם והם צריכים להעלם מהיערות. הכל יחסי ציבור. ואנחנו, רוכבי האופניים, מפסידים כי מי שקיבל את המנדט להוביל את הענף לאורך השנים חטא בדיוק במה שחטאו המתראיינים לכתבה – יהירות, התעלמות מהמציאות וחובבנות שאין ממנה חזור. עצוב לפגוש את המציאות הזו בסוף שבוע של אליפות ישראל באופני כביש. במקום שהציבור ישתתף בחוויה החגיגית שהייתה בבית גוברין וצומת ליקייה הוא קיבל מערכה ראשונה וכנראה מכרעת של הצד המכוער של רוכבי האופניים.
כמעט ריחמתי על נהג המשאית שאמר "נתקלתי". המסכן רק הוציא מפלצת של טונות לכביש ומול התנהלו עבריינים על יצירות בוטיק מקרבון. 'הוא נתקל המסכן. כמעט והרג כי לא ראה'. בחברה בעלת יצרים של צדק מכיני הכתבה היו נחשבים לעבריינים משום שהציגו נהג משאית (טונות של פלדה במהירות רצחנית) מול כמה קילו של קרבון אפילו שעל הקרבון ישבו כמה אנשים שחצנים שנטלו לעצמם את הזכות להציג את כלל רוכבי האופניים כעבריינים בעצם העבודה שחצו אור אדום מחוזק בתמרור עצור. אפילו לנהג המשאית בעל הפנים המסכנות ביותר אין ולו שמץ של הצדקה לפגוע ברוכב האופניים יהיה עבריין שחצן ככל שיהיה.
רציתי לספר על אליפות ישראל באופני כביש ואני לא יכול. סרט הווידיאו הוצג באתר שאך לפני כחודש המציא סיפור על רוכב אופניים ישראלי שהותקף במהלך תחרות בטורקיה. לא היה ולא נברא אך מספר הקוראים של הכתבה הזו סייע לאתר למכור עוד פרסומות כי זה היה סיפור עסיסי בתקופה בה התבקש ליצור גזען מטורף (טורקי) רע מול ישראלי שרק רצה להשתתף באירוע ספורט תרבותי במדינתו של הגזען. זה המסוגל להמציא סיפור כזה למען הרייטינג מסוגל ליצור סרט כה מעוות המציג בצורה כה מעוותת את המציאות.
ואל לנו להתעלם ממנה.
יש רוכבי אופניים עבריינים בדיוק כפי שיש נהגים עבריינים. רוכבי האופניים אינם שונים מכל קבוצה באוכלוסייה ולכן גם בה יש עברייני תנועה המודעים לגמרי לפשעים שהם מבצעים. אין זה סותר את העובדה כי רוכבי האופניים בדרך להפסיד את התחביב ודרך החיים שלהם וכהתחלה את הלגיטימיות בעצם בחריתם.
בעת מלחמת קיום אי אפשר לדווח את השולי וחסר החשיבות. כשאליפויות ישראל מתקיימות בשבת של חשיפה כה גדולה לצד המכוער של הענף איני מסוגל לדווח על הניצחונות של אייל רהט, ירדן אבידני (בנגד השעון) או ענבר רונן וניב ליבנר (במרוץ הכביש). בטח שלא על הנוער המדהים שלילה קודם הלך לישון מוקדם במקום לבלות באלימות השורה ברחובותינו. בטח שלא על עשרות רוכבי המסטרס שיצרו דבוקה מדהימה ואיכותית.
אני מקופל מכאב כי הנחיתו על אהבתי, רכיבת האופניים, מכה ניצחת של יחסי ציבור מעוותים המשרתים את הנהיגה העבריינית על ידי הצגתם של רוכבי אופניים עבריינים. במקום לחגוג את השיא השנתי של דרך חיי וחבריי אני מוצא עצמי עצוב, מושפל וחסר תקווה.
