מזה כשבוע וחצי מתפרסמות בתקשורת הארצית ידיעות על בחירתו של דורון קופמן לתפקיד יו"ר איגוד האתלטיקה. כל המרכיבים העצובים של הספורט הישראלי גלומים בבחירה הזו. נותר רק לקוות כי הוא האיש שיביא את המהפכה
מאת:יאיר בן עמי
איני מכיר את דורון קופמן. שמעתי את שמו לראשונה לפני פחות משבועיים. היום קל לקבל אינפורמציה על אנשים ותודה למנועי החיפוש של המאה ה- 21. עכשיו אני "מומחה" בנושא האיש החדש שמסעיר את הביצה. אני יודע, שעל פי דפי זהב ברשת, קופמן הוא בעל משרד לראיית חשבון. וגם שהוא פרש מהמרוץ לראשות לשכת רואי החשבון בקיץ האחרון, בעת שכבר היה הנשיא. בתחילת החודש נערכו הבחירות לתפקיד נשיא לשכת רואי החשבון וקופמן, הנשיא היוצא, לא התמודד בהן. בסופו של אותו חודש הוא יזכה בתפקיד יו"ר איגוד האתלטיקה.
אני יודע שבאיגוד האתלטיקה רצו להביא לתפקיד מישהו שיגייס כספים. אז למה בעצם קופמן לא טוב? הכרתי כמה רואי חשבון בחיי וכולם ידעו להביא כסף. נראה לי שיש כאן הרכב מנצח או במילים אחרות שוב המוח היהודי פנה לכיוון שהגויים לא חשבו עליו. עכשיו נותר רק פרט שולי וחסר חשיבות- לסגור פער של חצי מאה בכל הקשור ליכולות ספורטיביות.
הרבה לעג הופגן אל מול הצהרת המיועד כי לא ראה תחרות אתלטיקה מימיו. אעז לפקפק בהצהרתו זו, אלא אם האיש מעולם לא עבר מול מקלט טלוויזיה פתוח בעת שהתקיימו המשחקים האולימפיים ובכמה עשרות השנים האחרונות. באותה מידה הוא כנראה למד בבית ספר ישראלי בתקופה שעוד התקיימו תחרויות בית ספריות ולכן הוא אולי שכח אבל פעם אלו היו חובה.
כאן דווקא אפשר להתעודד. אם קופמן מגדיר את המעט שראה כבכלל לא אז יש לנו כאן דמות מיוחדת מאוד בנוף הישראלי. אני מכיר סיפורי גבורה של ישראלים המעידים על עצמם, הרבה פחות אני מכיר ישראלים שיסכימו להגדרה של כלום כשהם יודעים מעט מדיי. התרבות הישראלית הייתה מעכלת טוב יותר מישהו שהיה בא ומספר כיצד רץ 60 מטרים ב-6.5 שניות, בכיתה ט', אבל לא היה מי שידחוף אותו להתחרות בקארל לואיס, אז הוא התגייס לצנחנים.
בואו ונצא מנקודת הנחה שצירוף מקרים מדהים אכן מנע מרואה החשבון להיתקל ולו במקרה בתחרות אתלטיקה באשר היא. קודם כל אפשר להצטער בשבילו. הוא הפסיד התרחשות מרתקת שלא לחינם זכתה לכינוי "מלכת הספורט" והיא מהנצפות ביותר באירוע הספורט הגדול בתבל. בואו וגם נשמח בשבילו כי הוא יגלה עולמות מרתקים ומלהיבים.
עכשיו אני יכול לגשת לעניין בגינו התכנסנו כאן היום- הבחירה של היו"ר החדש, כקודמיו ואלו שיבואו אחריו אלא אם משהו ישתנה מבנית בספורט הישראלי, והסיכוי לשינוי כזה משול לסיכוי שמחר יהיה לנו אלוף אולימפי בקרב עשר.
הנה סיפור אמיתי- לפני כשבועיים, בעת מבצע עמוד ענן, מצלצל הטלפון הנייד של דובר איגוד האתלטיקה. על הקו עיתונאי נזעם השואל אותו כיצד ייתכן שדורון קופמן נבחר לתפקיד יו"ר איגוד האתלטיקה ועיתון מתחרה פרסם זאת לפני שהוא בכלל יודע. הדובר הסביר לעיתונאי כי הוא מגויס בצו 8 ובכלל לא יודע מי זה דורון קופמן. התברר כי אכן סוכם, אצל מי שבאמת מחליט, מי יהיה המועמד שלו לתפקיד יו"ר איגוד האתלטיקה ולכן הבחירות שיתקיימו רק היום (חמישי, 29 בנובמבר 2012) אחה"צ הם סוג של התקיימות חובה וחסרת טעם של ממש.
ההכרעה בבחירות לתפקיד יו"ר איגוד האתלטיקה, היא של אגודות הספורט. אלו משפיעות על ידי כוחן וזה נצבר על ידי הישגים. ככל שהאגודה מצליחה יותר כך זכותה להשפיע על זהותו של יו"ר האיגוד גדלה.
זינוק מקצה ילדות באליפות ישראל במרוצי שדה. למצולמות אין קשר לכתוב
זהו סיפורו של הספורט הישראלי, פשוט מאוד ועוד יותר עצוב. אם אתה אגודת ספורט בעלת הישגים יש לך השפעה על זהותם של מקבלי ההחלטות והמשפיעים על ההמשכיות שלך (האגודה שלך) ושל יריביך הספורטיביים (האגודות האחרות).
למישהו עוד יש שאלה למה הספורט הישראלי בכלל, והאתלטיקה בפרט, תקועים בהישגים שלא היו מספיקים למדליות אולימפיות לפני 40 שנים ויותר? או במילים אחרות- השיא הישראלי בריצת 100 מטרים לנשים נקבע לפני כארבעים שנים ומי שקבעה אותו לא ממש משפיעה על ניהול האתלטיקה הישראלית.
ליו"ר החדש נאחל הרבה מאוד בהצלחה, לא רק שהוא יזדקק לכזו אלא שההצלחה שלו יכולה להיות ההצלחה של הספורט הישראלי.