מקרה הנעליים של דונלד סנפורד הראה בדיוק את חסכי תרבות הספורט הישראלית. ההבדל בין הדעות מגלה מי חווה ספורט הישגי ומי מחזיק בשיא לחיצות על השלט
מאת:יאיר בן עמי
כשכל הרצים עמדו על קו הזינוק, סיבוב ראשון, מקצה, 3 של מוקדמות ריצת 400 מטרים, נראה דולנד סנפורד מנהל דיון עם השופטים. כשהוצגו הרצים הוא ישב והיה עסוק בשריכת שרוכי נעליים אשר לאחר מכן התבררו כאלו אשר הושאלו לו על ידי רץ ממקצה קודם.
סנפורד חצה את קו הסיום חמישי, עם הזמן הטוב ביותר שקבע העונה ומרחק מזערי מעלייה לחצי הגמר.
דקות לאחר הסיום כבר היו מי שמצאו הנאה רבה בביקורת נוקבת על סנפורד וסיפור הנעליים.רבים ביטלו כל אמינות בטענתו של סנפורד כי הנעליים נגנבו.
כל מי שחווה ספורט הישגי יודע כמה זה מתסכל לעסוק בבעיית ציוד על סף הזינוק. הכי קל לשאול מדוע לא היו לו נעליים חלופיות. זו שאלה שיכולה לצאת מפיהם של שני סוגי אנשים. הראשון הוא מי שהמקרה הספורטיבי הקשה ביותר שלו היה כשלא מצא את השלט כמה שניות טרם תחילת שידור משחק בליגת האלופות (למה לא היה לו שלט חלופי?) השני הוא סתם חסר מודעות או במקרה ויש לו מושג קלוש בספורט הוא כנראה רשע.
תקלות קורות במצבי קיצון. התגברות עליהן לא תמיד תלויה ביכולות. פעמים רבות טועים לחשוב כי התגברות על תקלה היא בזכות איזו יכולת מדהימה של קור רוח או יכולת אלתור. לא פעם גם טועים לחשוב כי התגברות על תקלות היא בזכות הכנה מוקדמת. להעלמות נעלי ריצה, דקה טרם זינוק באירוע הספורט הגדול בתבל, אפשר להתכונן בערך כמו להיעלמותו של שלט הטלוויזיה דקות לפני שריקת הפתיחה של משחק בליגת האלופות.
הצורם ביותר הוא לשמוע שדר או פרשן ישראלים מעבירים ביקורת על ספורטאי החווה תקלה. מעט מאוד פרשנים ושדרים ישראלים יכולים לנכס לעצמם את הזכות הזו. שדרים שמעודדים מתחרים בסגנון "קדימה…." "תביא לנו את זה….." או פרשן המוצא לנכון לעודד מתחרה בזמן תחרות, במקום לספר לצופים מי הוא, כמי שזכה למושב המכובד של פרשנות, חושב שנכון להסב את תשומת ליבם של הצופים אליו, אינו בעל זכות העברת ביקורת.
פרשני ושדרי רשות השידור הישראלית היו צריכים להסביר קודם למעסיקיהם מתי לא נכון לעבור לפרסומות (לא כשמציגים על המסך תוצאות כדוגמא אחת קיצונית), או איזו תחרות הקהל מעדיף (כדורגל במשחקים אולימפיים זה לא שיא האירועים, כרמז דק). שני אלו משולים לנעליים שאבדו או איפון ב- 43 שניות ועל אחת כמה לנפילה מקורה לאחר פציעה בתרגיל קודם. אחרי זה כדאי שיחשבו כמה נכון מצידו של פרשן, או שדר, להמר על מנצח.
סנפורד התגבר על התקלה ועם נעליים של רץ אחר קבע את הזמן המהיר ביותר שלו השנה
על אותו משקל אותם עיתונאים המדווחים על המשחקים אבל נעלמים לאחר מכן לארבע שנים. אם הבוס שלכם לא נותן לכם את הבמה, שנתיים לפני המשחקים, כנראה שאינכם עובדים במקום הנכון. כעובדה, כמעט אף עיתונאי לא ידע כי המתעמלת הישראלית שנפלה מהקורה, ולריה מקסיוטה, סבלה מפציעה ולמה המשיכה למרות זאת בתחרות.
פרשנות ושידור של תחרות ספורט אינה במה להעביר ביקורת. הפרשנים הישראלים יודעים להצביע על מה עשה הספורטאי או המאמן לא נכון אבל אינם מקצועיים וכנים מספיק כדי לספר לצופה, זה שאיבד את השלט לפני פתיחת המשחק, כי הם מבלפים לו. להצביע על טעות לאחר התרחשות זו נבזות במקרה הרע וטיפשות במקרה הטיפשי. כל פרשן המכבד עצמו היה נמנע מלהעביר ביקורת בדיעבד על ספורטאי או מאמן. אפשר לספר לפני תחרות מה הספורטאי צריך לעשות, אפשר גם לספר לצופים מה היא הדרך לנצח או להשיג תוצאה. לספר בדיעבד על הטעות זה נבזות או טיפשות אבל ממש לא הבנת ההתרחשות ולקרוא לזה פרשנות זו רדידות או טעות.
קודם לעומק איכותי של ספורטאים, בענפי הספורט הישראלים, צריך לקוות כי אלו המציגים אותו לקהל יהיו בעלי עומק איכותי של ידע ויכולת לספר. העיתונות, כל אמצעי תקשורת, הם הבסיס לתרבות הספורט ואם שדר או פרשן אומר כי לאבד נעליים לפני זינוק זה הזוי, חובבנות או טיפשות כל ילד ייזכר בנעל שאבדה ומכאן הוא גם יבין מה מצפה לו אם יבחר להיות ספורטאי.
טרם העברת ביקורת על הספורטאים האולימפיים כדאי שאנחנו, התקשורת הישראלית על כל גווניה וגופיה, עד לאחרון הכותבים, השדרים או הפרשנים, נבדוק איפה אנחנו בכל אולימפיאדה. לא במשחקים האולימפיים אלא באולימפיאדה. מדוע באולימפיאדה לא כותבים על הספורטאים ובמשחקים האולימפיים מותר לחתוך אותם בביקורת כה נוקבת.
כדי שאף אחד לא יתבלבל הנה מה שלא מספרים לצופה הממוצע:
אולימפיאדה זה השם לתקופת ארבע השנים בין המשחקים האולימפיים לבאים אחריהם.
המשחקים האולימפיים זה האירוע המתקיים פעם בארבע שנים.
אבל את זה יודעים רק מי שמתעמקים בעובדות ובתרבות הישראלית לא אוהבים עובדות, הן ממש יכולות להיות מבלבלות.
ופסקה אחרונה על סנפרוד, הנעליים ותגובות לא הולמות:
בואו ונצא מנקודת הנחה כי סנפורד איבד את הנעליים והן לא נגנבו. דקה לזינוק, כשהוא מפשפש בתיק ולא מוצא אותן, האם הוא יכול להבין כי הוא איבד או שכח אותן? ברור כי תחת הלחץ, ההתרגשות ושאר מרכיבים טרם זינוק הוא קודם יחשוב כי הנעליים הועלמו. תגובתו של סנפורד, כשירד מהמסלול, היית: "אני מאשים את עצמי" וזו תגובה שמעבירי הביקורת צריכים ללמוד ממנה, בעיקר אותו שדר שהדביק לו מיקרופון עם שאלה מטומטמת אשר העידה בעיקר על אי הבנתו של השדר במעמדים ספורטיבים, באשר הם.
כל שדר, פרשן או כותב יכול לעשות טעויות. לו היה מי שעושה רשימת טעויות שלנו, התקשורת, במהלך שידורים אני לא בטוח שהיינו יוצאים טוב מרץ המאבד נעליים או מתעמלת שנפלה מקורה. מי שיבחר לטפל במאמר זה עם זכוכית מגדלת ימצא טעויות ששבע זוגות עיניים לא מצאו. רק ממה ששמעתי בערוץ הראשון במהלך שידורים, של כמה תחרויות, העיד כי הקשר של הפרשן עם התחרות לא מקרי אלא אינו קיים.
