אתם כבר מכירים את הטורים (כמו הטור דה פראנס), אז זה הזמן להכיר מקרוב את חמשת המונומנטים של עולם האופניים והראשון שבהם הואטור מילאן-סאן רמו או בשמו "La Primavera" שפתח את 2016 עם הפתעה מרעישה ושערורייה עסיסית.

נקרא לא פעם המונומנט של הספרינטרים | צילום: Mystère Martin

ההיסטוריה של הטור

המרוץ הארוך מבין המונומנטים, מתקיים כל שנה בשבת השלישית של חודש מארס. הוא נוסד בשנת 1907 ומאז היווסדו בוטל רק 3 פעמים, בגלל מלחמות עולם. אורכו בשנים האחרונות היה 298 ק"מ' אך הוא קוצר בשנת 2015 ל-293 ק"מ.

ה-Primavera נקרא לא פעם המונומנט של הספרינטרים, למרות שב-25 ק"מ האחרונים מופיעות שתי עליות שחרוטות עמוק בתודעה של כל המאיצים בעולם – עליית הצ'יפרסה (Cipressa) ועליית הפוג'יו (Poggio). המרוץ מסתיים בירידה מהפוג'יו וב-2 ק"מ שטוחים לתוך הסיום המסורתי ב-Via Roma של סאן רמו.

גדול המנצחים ב-Primavera הוא "הקניבל" הבלגי האגדי, אדי מרקס, עם שבעה ניצחונות בעשור בין 1966 ל-1976. האיטלקי קונסטנה ג'יררדנגו זכה ב-6 ניצחונות בין מלחמות העולם בשנים 1918-1928. ארבעה ניצחונות רשמו לעצמם שני רוכבים – האיטלקי האגדי ג'ינו ברטאלי וגדול הספרינטרים הגרמנים – אריק זאבל, שבשנים 1997-2001 הפסיד רק פעם אחת (כשסיים שני).

שבעה ניצחונות בעשור. אדי מרקס | צילום: Nijs, Jac. de / Anefo

שלושה ניצחונות רשומים על שמם של שלושה רוכבים נפלאים. בראשם, פאוסטו קופי האיטלקי. יחד איתו, שניים מגדולי הספרינטרים-קלאסיקנים – רוג'ר דה פליימניק הבלגי ואוסקר פרר הספרדי. כוכבים כמו לורן פיניון, אלפרדו בינדה, שון קלי, ג'וספה אולמו ואחרים, זכו בשני ניצחונות כל אחד.

מילאן – סאן רמו 2016; מעקפי דרכים שערורייה ומנצח מפתיע

המרוץ התחיל בשבת האחרונה, 19 במארס, במזג אוויר מושלם במילאנו, כאשר המועמדים המובילים לניצחון דרוכים ומוכנים – פאביאן קאנצ'לארה השוויצרי מקבוצת טרק-סגפרדו (מנצח המרוץ ב-2008), אלכסנדר כריסטוף הנורווגי מקטושה (מנצח המרוץ ב-2014), גרג ואן אברמאט הבלגי מקבוצת BMC (מנצח הטירנו-אדריאטיקו לפני שבוע), פטר סאגן הסלובקי מקבוצת טינקוף (אלוף העולם), מייקל מתיוס האוסטרלי מקבוצת אוריקה, ועוד רבים ושאפתנים.

אבל כמו שקורה לעתים בתחרויות הספורט הגדולות בעולם, השלבים המוקדמים סימנו את הבאות – הבלתי צפוי התממש. החריגות מהפרוטוקול החלו כשהמרוץ הוארך תוך כדי תנועה עקב מפולת סלעים על המסלול. המארגנים הצליחו לאלתר מעקף חפוז לאוטוסטראדה, שהאריך את המרוץ למרחק של כ-300 ק"מ.

חבורת בריחה צפויה יצאה כחלוץ לפני הדבוקה, אך לא הצליחה לעורר דאגה אצל הקבוצות הגדולות. אבל לקראת הפרידה (הזמנית) הצפויה מחוף הים הליגורי, וההתכנסות לעליית הצ'יפרסה פחות מ-30 ק"מ לסיום, מד לחץ הדם כבר זינק לשמיים. מאבקי המיקום לקראת הכניסה לעלייה גבו מחיר מיידי ומזומן של התרסקויות ותאונות שרשרת. שניים מהקורבנות היו הספרינטרים מייקל מתיוס האוסטרלי וארנו דמאר הצרפתי. נראה היה שהמרוץ של השניים הסתיים כאשר מקדימה, כלבי הציד של קבוצות קטושה וטינקוף שעטו קדימה כדי למתוח את הדבוקה ולמשוך חזרה את מובילי הבריחה. מי מקורבנות ההתרסקות יוכל לסגור פערים של עשרות שניות, כאשר מיטב רוכבי העולם כבר הרחק מלפנים קוברים ראשים בין הכתפיים, רכונים נמוך על הכידונים, מחדדים אפים מול הרוח הים תיכונית ולוחצים דוושות כאילו אין מחר?

משחק פוקר על גלגלים

איסוף חבורת הבריחה הושלם על הצ'יפרסה והביא להתקפת נגד מיידית של זוג רוכבים (ג'יובאני ויסקונטי האיטלקי ואיאן סטאנארד הבריטי), אליהם הצטרף זוג נוסף. בראש הדבוקה, ניסתה קבוצת קטושה להשתלט על הקצב והשליט משמעת, כדי לשמור על אלכסנדר כריסטוף בעמדת תקיפה קדמית.

בעליית הפוג'יו, הדבוקה כבר אספה את המובילים ולפתע החל משחק פוקר על גלגלים. הקצב ירד, הרוכבים התפרסו לרוחב הכביש, ונותר רק לראות מי יאבד ראשון את הסבלנות וישחרר התקפה. מיקל קוויאטקובסקי הפולני, אלוף העולם לשעבר, התפוצץ ראשון קדימה. אחריו רדפו גדולי הגדולים – ניבאלי, קנצ'לארה, סאגן, כששאר הדבוקה צמודה אחריהם. קוויאטקובסקי שמר על היתרון בסוף עליית הפוג'יו ומיד התחיל להתאבד על הירידה לכיוון סאן-רמו, לקראת הוויה רומא – 4 ק"מ לסיום.

מאחור, המשחק הטקטי לא הפסיק לרגע. כולם חיכו לכולם. סאגן סירב לעבוד מלפנים, והתעקש להישאר מאחורי קנצ'לארה (אי אפשר להאשים אותו אחרי מה שעשה לו "ספרטקוס" בסטראדה ביאנקה לפני שבועיים). אפילו ניבאלי, מטובי אמני הטיסה במורד, ירד לאחור כדי לדרוש מהאחרים שיעזרו במרדף.

קילומטר וחצי לסיום, החליט קנצ'לארה שכבר מתחילים להיגמר לו הקילומטרים בשביל משחק הקלפים הזה, והלך על כל הקופה. הוא בלע את הכביש ובדרך גם את קוויאטקובסקי שנפלט לאחור. אבל הנוכחות של הספרינטר האיטלקי, גאוויריה, על הגלגל שלו, גרמה לשוויצרי להרפות. דבוקה של כשלושים רוכבים שרדפה כל הדרך בירידה מהפוג'יו, התחברה למובילים. בקילומטר האחרון זוקק המרוץ לסדרת תגובות עצביות אינסטינקטיביות של הספרינטרים, ולדהרה הפרועה לשער הסיום.

טעות, סטייה והתרסקות

400 מ' לסיום, החלה ההיערכות לספרינט, בנוכחות גאוויריה, סאגן, נאסר בוהאני, ואן אברמט, יורגן רולנדטס ואחרים. כאן עשה האיטלקי גאוויריה טעות גורלית. הוא איבד ריכוז, סטה, והתרסק על הכביש בניסיון חפוז לתקן. סגאן ניצל מהתרסקות שרשרת רק בזכות מהירות תגובה של חתול על גלגלים, אבל איבד בתמרון ההימלטות 15 מטרים, את כל המומנטום, וגם את הסיכוי לנצח.

העיכוב של סגאן היה יריית הזינוק לספרינט הסיום. מכאן נותרו רק כוח מתפוצץ ו-"Sprint Endurance" – מצרך הכרחי לניצחון בספרינט ארוך אחרי 300 ק"מ רכיבה. רולנדטס הבלגי משך מצד ימין את בוהאני הצרפתי. במרכז הכביש אחריהם, התחיל הצרפתי דמאר בהמראה, כשהוא מושך את בן סוויפט הבריטי על הגלגל.

דמאר היה גם הכי מהיר וגם האט פחות מכולם, והצרפתי הצעיר מקבוצת פרנסז דה-ז'ה, הצליח לגבור על כולם בספרינט מרשים, ולהניף ידיים לניצחון הרואי והיסטורי על הוויה רומא בסאן-רמו. 21 שנה אחרי הניצחון הצרפתי האחרון במרוץ האביב היוקרתי.

עוד לא יבשה הדיו על כותרת הניצחון של דמאר ושערוריית ענק פרצה. שני רוכבים איטלקים – מטאו טוסאטו הוותיק מקבוצת טינקוף וארוס קאפקי מקבוצת אסטאנה, טענו שדמאר קיבל "טרמפ" כשנמשך על ידי רכב הקבוצה במעלה הצ'יפרסה לאחר ההתרסקות שלו. הטענה נשמעה הגיונית בעליל. כיצד יכול רוכב להדביק לבד פיגור של כמעט דקה במרדף אחרי הדבוקה השועטת?

"ניצחון שהשגתי בשתי רגליי"

מכאן הדברים התחממו עוד יותר – דמאר הוא בין אלו שמחוברים לתוכנת הסטראבה (Strava), שמודדת ומשווה תוצאות ומהירויות של רוכבים מכל העולם. כשלפתע נעלמו נתוני הסטראבה של דמאר מהאינטרנט, השערורייה התלהטה. אחד ממנהלי הקבוצות היריבות מיד סיפר לעיתונאים כי לפני שנתוני הסטראבה של דמאר נמחקו, הוא הספיק לראות בסטראבה שדמאר טיפס את הצ'יפרסה מהר יותר מקוויאטקובסקי (דבר בלתי סביר לספרינטר כמו דמאר).

המענה של הקבוצה ושל דמאר לא איחר לבוא. דמאר העלה מחדש את נתוני הסטראבה שלו לרשת (ללא נתוני וואטים), ובמהרה התגלה שהוא הצליח להדביק את הדבוקה רק אחרי הירידה מהצ'יפרסה ולפני הפוג'יו. גם השופטים החליטו שאפילו אם דמאר ניצל את הדראפט של מכונית הקבוצה כשעשה את דרכו חזרה לדבוקה, בהיעדר ראיות או סרטון וידאו שמראה גרירה מפורשת של רכב הקבוצה, לא יינקט צעד משמעתי. מעניין איזה אופי היתה לובשת אותה חקירה אם איטלקי היה מסיים שני אחרי דמאר, ולא הבלגי רולנדטס.

דמאר סיכם: "ראיתי את הפולמוס הקטן הזה. הפולמוס מובן. זה טבעי שהם לא נהנים לראות רוכב צרפתי בן 24 מנצח במרוץ." והוסיף: "לא הייתי מחויב להצדיק את עצמי, אבל שמתי את הנתונים בסטראבה. אתם רואים שלא התקרבתי ל-80 קמ"ש כמו שאמרו. זה יסתום לכולם את הפה ואני הולך ליהנות בצורה מלאה מהניצחון שלי, שהשגתי בשתי רגליי". הצרפתי השלים עקיצה אחרונה כשאמר: "אני חש קצת קינאה מהיריבים שלנו… הסיפור הזה לא יקלקל את רגעי ההנאה שלי".

כך החלה לה עונת המונומנטים במרוצי הכביש. התחנה המונומנטלית הבאה: השני מתוך חמשת המונומנטים – הרונד ואן-פלאנדרן האגדי (הקפת פלנדרס או הטור של פלנדריה, ובקיצור – "הרונד"), המשלב דרכי אבן עתיקות וכבישים. מרוץ שבשביל כל בלגי-פלמי, נחשב יוקרתי לא פחות מהטור דה פראנס עצמו. קנצ'לארה, סגאן, ואן אברמאט, בונן, כריסטוף רולנדטס וכל האחרים, כבר מכוונים עיניים ומחשבות ל"ברגים" (Bergs) של פלאנדריה. אל תמצמצו!