יש שגעת מרוץ באוויר. כי ללא ספק לרוץ זה שיגעון הממלא את חייהם של יותר ויותר. עד לא מזמן ריצת מרתון היתה שיא השיגעון – טירוף של ממש. ומכאן שלרוץ מרחקים שמעבר למרתון זה כנראה אולטרה טירוף, היפר שגעון. "כנראה" כי אף פעם לא רצתי אולטרה, ולא הייתי על המסלול בזמן מרוץ שכזה. אני לא מכיר את הריחות והצלילים, את ההכנות והכוונות. השנה אהיה לאורכו של המסלול בסובב עמק בחסות נורת' פייס, בסיבוב צנוע של 33 ק״מ, מתנדב, כמלווה ומתעד.
תפיסת הקצב באולטרה שונה בתכלית (ליחצו להגדלה) | צילום: שוץ צלמים
מסלולי הנפש במסלול השטח
אנסה להבין את המשוגעים וטירופם. בשבועות שקדמו למרוץ דיברתי עם כמה מהם, עם אריה ויהודה לוין האחים-הרצים, עם עמית פרלמן שיש לו ברגליו אלפים רבים של קילומטרים והשנה יתרום את חלקו לקהלייה כמתנדב, עם קרול חן שכבר היתה בכל פינה ועיקול של העמק הזה ולא מפסיקה לבוא, ועם אלון רז שהשאיר על מסלולי הריצה והאולטרה של חייו עשרות רבות של קילוגרמים.
עוד כתבות אולטרה
למה אנשים עושים אולטרה מרתון?
כך תהפכו לרצי אולטרה מרתון
אולטרה מרתון: איך אוכלים את זה?
10 דברים שאף אחד לא יגלה לך על אולטרה מרתון
נתוני המרוץ השנה מרשימים ביותר. למעלה מאלפיים רצים, עשרים יזנקו למרחק האימתני של 200 ק"מ, עוד כעשרים ל-166 ק״מ ולמעלה מאלף למנעד המרחקים שבין סיבוב אחד (33 ק״מ) לחמישה (166 ק״מ). נשים וגברים, רצים מהארץ ומחו״ל ולמעלה מ-300 גדול מתנדבים. וואו גדול.
למה אולטרה? אולי בשביל לגעת בקרקעית הנפש ולמצוא שם צדפות ופנינים (ליחצו להגדלה) | צילום: אסף סלומון
אז מה זה בכלל אולטרה? אומרים שחצי מרתון זה כמו 10 ארוך. המרתון שונה וקשה מחצי ארוך, ואולטרה זה כבר סיפור אחר לגמרי. מחברי החדשים איתם דיברתי, הבנתי שקהילת הרצים הזו מונעת מכוחן של אנרגיות אחרות. שזאת ריצה עד המגבלות ואז הרבה אל מעבר להן. חלק ניכר ממנה עובר במסלולי הנפש ולא ביכולות הגוף בלבד. הכאב הוא בן לוויה קבוע, וההתרוקנות הפיזיולוגית היא עשיית מקום להתחדשות אישית. וישנם כמובן גם ההבדלים הבסיסיים כפי שלמדתי מהחבורה הנ״ל: קודם כל המרחק. במרתון מלמדים אותנו שבכל סוף שבוע (רצוי בשעות הבוקר, כי אלה שעות המרוצים) אנחנו רצים ארוכה. מוסיפים עוד ועוד עד שמגיעים למרחק הגדול ביותר – ל"מסכמת". כאן השיטה לא בדיוק ברורה לי. אריה ויהודה רצים ״איך שבא לנו״ לפי ההרגשה (״אבל אל תכתוב על זה שלא יורידו אותנו מהמסלול עוד לפני שעלינו עליו״), אלון עושה ארוכה ועוד ארוכה "גב לגב". וקרול סיימה לעבוד בתשע בערב, בתשע ועשרה היא היתה על המסלול. רצה כל הלילה עד שבע בבקר כשעמית מלווה אותה לא אחת. התקלחה, התאוששה אכלה, "עשתה משפחה" ויצאה לעבודה. ועמית?! השנה הוא מתנדב כי רק לפני רגע הוא סיים את אולטרה טרייל חיפה. לך תבין.
להגיע אל מעבר למחסומים הפיזיים
גם תפיסת הקצב שונה בתכלית. אולטרה זה לא אודות הזמן, הקצב והמהירות. אולטרה זה ספורט של סבולת טהורה. כל אחד רוצה, מן הסתם, להשתפר ו״לעשות תוצאה״ אבל זה לא המוקד העיקרי. ״האידאולוגיה שלנו היא – אנחנו רצים בשביל הכיף״ מעידים האחים לוין. מעניין, לי יש הגדרה אחרת לכיף אבל על זה בפעם אחרת. ומכאן לתזונה המוזרה של האתלטים המרשימים האלה. הם שורפים אלפי קלוריות בכל אימון ומרוץ וממילא צריכים אספקה מחודשת. אי אפשר להחזיר 7,000 קלוריות רק עם ג׳לים או תמרים. וזה ההסבר לכך שהריצה הזו היא סוג של מזנון מפנק – אכול כפי יכולתך. סנדוויצ׳ים עם חמאת בוטנים וריבה, שטוחים, קוקה קולה, פיצות (מעניין אם מישהו עושה משלוחים למסלול). כאשר החכמה היא לא לבלוס, אלא לאכול בתבונה; בלי שהבטן תתהפך עליך (מלמעלה או מלמטה) והלך האולטרה.
לכל רץ הסיבות שלו לכל רצה הנסיבות שלה (ליחצו להגדלה) | צילום: אסף סלומון
אפשר להמשיך עם זה עוד ועוד, אבל משאלה אחת אי אפשר להתחמק: ״למה?״. שאלה אחת ותשובות לה המון. בגלל הגוף והנפש, כדי למצות את יכולות הגוף ולהגיע אל מעבר למחסומים הפיזיים, לגעת בקרקעית הנפש ולמצוא שם צדפות ופנינים. כי כל אחד פתאום כבר רץ מרתון אז מישהו צריך לרוץ יותר ממרתון, לא?! עוד המון ״כי״, לכל רץ את הסיבות שלו לכל רצה את הנסיבות שלה. אבל על דבר אחד אין מחלוקת בין כל אלה שדיברתי איתם. כי שי חזן וחבורת הזורע יצרו מרוץ איכותי והם מוכיחים בכל שעל וצעד כמה הם אוהבים את הריצה, הרצים ואת המרוץ הזה. מסלול מרוצף בהבנת נפש הרץ וצרכיו. תומך, איכותי ומפרגן. מהכי טובים שיש. לכן נמשכים אליו הספורטאים המיוחדים האלה, שכל אחד מנסה את מיטבו ועושה ככל יכולתו כדי שגם אתה תצליח. בשבוע הבא אצא לדרך עם חלקם ואדווח.
נב.
קרול גם אוהבת לשיר תוך כדי ריצה. בניגוד למסלול, היא כנראה לא נגמרת לעולם.
