בתוך קרנבל חגיגות סיום מרתון טורונטו על ידי קשיש בן 100, נבלעה ידיעה קטנה, לא פחות (ולטעמי יותר) מעניינת. הידיעה הייתה על רץ אחר באותו מרתון ממש. זקן קנדי ממוצא בריטי, בן 80. שמו אד וויטלוק, ואחרי שתקראו את הכתבה הזאת, משהו בראש שלכם עשוי להשתנות

מאת:חגי אשלגי

נכון, פאוג'ה סינג בן 100 שנים סיים את מרתון טורונטו בשבוע שבעבר. הזמן שלו היה 8:25:16 שעות. ההישג של סינג, כמובן, הוא בעצם הסיום של מרחק המרתון. הוא עשה זאת בקצב של 5 קמ"ש. עבור קוראי כתבה זו – מדובר בלא יותר מקצב הליכה נורמאלי. בכך, הכניס סינג לספר השיאים שיא של עמידות ואריכות ימים. אך לא בהכרח שיא של תחרותיות.

באותו מרתון השתתף גם מהנדס כרייה קנדי ממוצא אנגלי (יליד לונדון) – אד וויטלוק (Ed Whitlock) שמו. וויטלוק היה בתחילת 2011 בן 80. אבל אצלו, העניין הוא לא לסיים את ריצת המרתון. העניין אצלו, הוא התוצאה.

לפני ששים שנה, אד וויטלוק רץ בנבחרת אוניברסיטאית באנגליה. אולם אז הוא נפצע בגיד אכילס וקריירת הריצה שלו הסתיימה לפני שהחלה. כשהגיע לקנדה לפני כמעט 60 שנה, אמנם הנוף הבתולי מצא חן בעיניו, אבל זה לא פיתה אותו לחזור לרוץ. לדידו, הוא רץ רק כדי להתחרות. לא למטרות בריאות או לכל מטרה אחרת.

חזרתו של וויטלוק לריצה תחרותית הייתה בשנות ה- 40 לחייו כאשר הצטרף, די במקרה, למועדון ריצה מקומי בקנדה. אז, בעודו עובד במשרה מלאה, התרכז וויטלוק במסגרת מועדון הריצה, בעיקר בריצות הבינוניות, 800 ו-1,500 מטרים. בשנות ה- 50 לחייו, אחרי שכבר השתתף באליפויות עולם לוותיקים הדחף עזב אותו ועיסוקי החיים גזלו את זמנו. הריצה הרצינית פסקה. רק כשפרש וויטלוק לגמלאות, נותר לו זמן רב פנוי והוא חזר להתאמן ברצינות.

ראו הוזהרתם – אם "שיטת" האימון האישית של אד וויטלוק תהפוך לכלל, צריך יהיה לזרוק את כל ספרי האימון, לפטר מאמנים ולסגור את האקדמיות לספורט ואת בתי הספר למאמנים. כי אצל אד וויטלוק, עשרות שנות ריצה לימדו אותו כלל פשוט – "בשבילי, שלוש שעות ריצה כל יום זה מה שעובד הכי טוב." זה הכל. פשוט שלוש שעות של ריצה רצופה. וויטלוק גם לא טורח להתחרות מתחרה עם עצמו באימונים או בתחרויות. יום טוב הוא יום טוב, ויום רע הוא יום רע. אם הקצב לא מוצלח, אין טעם ללחוץ בכוח.

וויטלוק גם נוטה לרוץ לבדו, בקצב האישי שלו. למרות שהוא מודה כי יש הנאה בריצה קבוצתית, וויטלוק מצא כי בקבוצה הוא עלול למצוא עצמו רץ בקצב של מישהו אחר. ובגילו, הסבא מעדיף את הקצב שלו. לכן, לרוב הוא רץ לבדו.

הוא מודה שהוא לא עושה כמעט בכלל מתיחות, וגם לא אוכל בריא במיוחד. התזונה שלו כוללת לא מעט שומני טראנס וחמאה. הוא מודה גם, שהוא ואשתו כנראה שותים קצת יותר מדי יין.

למעשה, מודה וויטלוק, האימונים לא גורמים לו להנאה מיוחדת. אפשר להבין אותו. את מרבית אימוניו מבצע וויטלוק במתחם בית הקברות הפתוח הסמוך לביתו. שם הוא רץ הקפה אחרי הקפה, חזור והקף. הקפות קצרות, שמשכן לרוב לא עולה על חמש דקות, לא יותר. הוא לא מודד את הקצב באימונים וגם לא משתמש במד דופק. הוא אמנם מסתכל על השעון, אך בעיקר במטרה לבדוק כמה מתוך השלוש שעות שהוא מתכוון לרוץ כבר חלפו, ולמה האימון הזה לא נגמר כבר?!

הוא מנסה לרוץ במתינות ולא לדפוק את הברכיים חזק מדי. לטענתו, אימוניו הם ג'וגינג שגובלים בגרירת רגליים. הוא הראשון להודות כי הוא לא רואה את עצמו כאדם שמעורר השראה באופן מיוחד. "אני בטוח", הוא מודה, "שכל העניין הזה הוא מעין אגו טריפ".

אז מה גורם לטובי הרצים הקנייתים הצעירים להתגודד סביב הקשיש הקנדי ולבקש פגישה? מה גורם לכם לקרוא את הכתבה הזאת על קשיש, לכאורה משמעם, שרץ מרתון בגיל 80 וזאת אחרי שכבר יש רץ מרתון בן 100.

הסיבה, גבירותיי ורבותיי, היא אחת – התוצאות. הקצב, השיאים העולמיים לקבוצת גילו.

כי ביום ראשון ה-16.10.2011, בזמן שחלק מרצי ישראל נחו אחרי מרתון אמסטרדם ואחרים חגגו בחול המועד, הסבא הקשיש אד וויטלוק בן ה-80, רץ את מרתון טורונטו ב-3:15 שעות!!

הבנתם את זה? הסבא בן ה- 80 רץ מרתון ב- 3:15 שעות. ממוצע של 4:38 לק"מ. שיא העולם במרתון לגברים בגילאי 80+ לפניו, היה 3:39 שעות. וויטלוק הוריד כמעט רבע שעה מהשיא הישן כשקבע 3:25 באפריל השנה ברוטרדם, והפחית עוד 10 דקות בסוכות בטורונטו.

וזה עוד לא הכל. כשוויטלוק קשישא היה בן 73 הוא רץ מרתון ב-2:54 שעות. הוא האדם היחיד שירד מ- 3 שעות במרתון כשהוא מעל גיל 70, והוא עשה זאת מספר פעמים. כשהיה וויטלוק בקבוצת הגיל 70 – 74, הוא רץ חצי מרתון ב- 1:22 שעות, ו- 10 ק"מ ב- 37 דקות.

אז זהו סיפורו המופלא של אד וויטלוק. כנראה גדול רצי המרתון בגיל המאסטרס. פנומן בן 80. זהו הסיפור של תחרותיות גם בקבוצת גיל מתקדמת, שמטרתה המוצהרת העיקרית היא לא בריאות, לא דרך חיים, לא הנאה ולא חוויית ריצה בטבע. מטרתה היא תחרות ומהירות. פשוט ונקי.

כשוויטלוק נשאל מתי הוא יפסיק לרוץ, תשובתו הייתה, כי זה יקרה כשהוא לא יוכל יותר להתחרות והוא צופה שזה ייקח עוד כמה שנים. הבעיה היא, שריצה לא תחרותית, פשוט לא מעניינת את הסבא אד וויטלוק.

נ.ב. – זמני הביניים של וויטלוק בטורונטו היו – 10 ק"מ – 46:17 דקות, חצי מרתון – 1:37:38 שעה 30 ק"מ – 2:18:22 שעות, 35 ק"מ – 2:41:22 שעות, 40 ק"מ – 3:05:04 שעות, סיום – 3:15:54 שעות. יש לפחות רץ אחד, שלקראת מרתון ניו יורק הבא עלינו לטובה, כדאי לו לרשום את זמני הביניים האלו על היד.

חגי אשלגי
שואף לתנועה

קישורים: ריצה, מרתון