נכון ליום כתיבת הכתבה הנוכחית אוכלוסיית הנדבקים המאומתים לווירוס COVID-19, מחולל מגפת הקורונה, כבר הגיעה ליותר מ-55 מיליון מקרי תחלואה עם למעלה ממיליון מקרי מוות (לפי ארגון ה- WHO). המגיפה הובילה ממשלות רבות להחלה של סגרים כדי למנוע התפשטות והדבקה על ידי הווירוס ולשמר את תפקודיות נותני שרותי הרפואה כדי למנוע את קריסתם.
לא רק שאפשר, גם רצוי | צילום: Man photo created by cookie_studio – www.freepik.com
עוד כתבות בנושא
מה ההשפעות של מסיכות כירורגיות ומסיכות בד על האימונים?
כיצד פעילות גופנית משפיעה על מערכת הדם שלכם?
האם ריצה ופעילות גופנית מונעות דיכאון?
בעקבות כך נוצרו בעיות שונות ומגוונות שהסיבה העיקרית להן היא חוסר פעילות גופנית וחוסר תנועתיות בפרק זמן ממושך. ממשלת גרמניה למשל החליטה להחיל סגר ממוקד תוך שמירת כללי היגיינה בהקפדה יתרה וכללי ריחוק חברתי, הגבלות נסיעה ומפגשים חברתיים.
הרשויות בגרמניה ייעצו להישאר בבית ככל הניתן ויחד עם זאת המליצו על פעילות גופנית מחוץ לבית ללא הגבלה.
ריצה הינה ענף ספורט פופולרי בכל העולם. בהולנד בערך 12.5% מהאוכלוסייה רצה באופן שיגרתי. הפעילות הגופנית השגרתית טומנת בחובה יתרונות בריאותיים רבים וביניהם שיפור התפקוד של מערכת החיסון, וזה חשוב במיוחד במהלך מגפת הקורונה. מערכת החיסון מספקת שכבות הגנה רבות מפני וירוסים שונים. דיכוי של מערכת החיסון יכול לקרות בתקופות של התאוששות מפעילות גופנית עצימה במיוחד, כמו למשל פעילות אינטרוולים עצימה ומתישה שיכולה לעודד זיהומים וראליים.
בתקופה הנוכחית של מגפת הקורונה, מדינות רבות בעולם משנות, מגוונות ומשחררות במעט את האמצעים ל"נעילה" של האוכלוסייה, כך שניתן לצאת באופן פרטני החוצה לשם ביצוע אימון ספורט. דימוי אווירודינמי שנעשה לאחרונה (טרם התפרסמו התוצאות) הראה שישנה חשיפה טיפתית במהלך הריצה שמצריכה ריחוק של 10 מטרים. כמובן שזה מעלה את השאלה האם אנשים פעילים גופנית יכולים להשתתף בפעילויות גופניות באופן בטוח מחוץ לבית.
מחקר עדכני נוסף שנעשה בסין מדגיש שאנשים פעילים גופנית יותר חשופים לבעיות גופניות ופגיעה באיכות החיים שלהם במהלך תקופת הסגר.
סגרים מסוגים שונים מוחלים במקומות שונים בעולם וקרוב לוודאי שיש להם השלכות דומות כלפי אוכלוסייה שהיא בדרך כלל פעילה גופנית. משתמע מכך שלרצים ישנה כמיהה פנימית חזקה מאוד לצאת החוצה לבצע פעילות גופנית ובייחוד הרצים שרגילים לרוץ מחוץ לבית ולא על מסילה.
כמובן שעולה השאלה האם אנשים שהם פעילים גופנית באופן שגרתי יכולים לקיים בבטחה בפעילות גופנית מחוץ לבית. מחקר נוסף שנעשה הראה שאנשים שהם פעילים גופנית באופן שגרתי יותר רגישים לנושאים הקשורים לאיכות חיים במהלך הסגר ההדוק בסין.
סגר הדוק משמש עדיין כדרך לגיטימית לבלימת הדבקה ותחלואה בנגיף הקורונה במספר מדינות ברחבי העולם ולא רק בסין ויש לכך השלכות ברורות על אוכלוסיית האנשים הפעילה שהן די דומות. ההשלכות הן שלאוכלוסיית הרצים בכל רחבי העולם ישנה כמיהה רבה לבצע פעילות גופנית מחוץ לכותלי הבית, והתשוקה הזו התגברה במהלך הסגרים.
המחקר הנוכחי התפרסם בימים אלו ב-Journal of Science and Medicine in Sport ועוסק בשגרת ריצה ותסמינים בדרכי הנשימה במהלך סגר הקורונה בהולנד וגרמניה. לא ברור האם אוכלוסיית הרצים בהולנד ובגרמניה שינתה את הרגלי הריצה שלה בעקבות מגפת הקורונה. כמו כן לא קיים מידע לגבי הקשר שבין פעילות גופנית מחוץ לבית לבין תסמינים במערכת הנשימה (תסמינים המאפיינים תחלואה נרכשת בעקבות מגע בין אנשים), ובאופן ספציפי האם יש קשר עם תחלואה בקורונה. לשם כך ערכו סקר בקרב אוכלוסיית הרצים כדי:
1. ללמוד על הרגלי הריצה והאם חלו בהם שינויים בעקבות מגפת הקורונה
2. להעריך הימצאות של תסמינים המכוונים לתחלואת קורונה
3. ללמוד האם ישנו קשר בין ריצה בחוץ לבין סימפטומים מחשידים לקורונה
באופן תמציתי המחקר נעשה כחלק ממחקר מתמשך אקראי עם קבוצות ביקורת שנעשה בקרב אוכלוסיית רצים חובבים לזמן של לפחות 3 חודשים כשמטרתו ללמוד על תכנית מקוונת למניעת פציעות. שאלונים למטרת מעקב נשלחים כחודש לפני, שבוע לפני וכחודש אחרי מועד האירוע שאליו נרשם הרץ. במהלך תקופת המחקר, ממשלת גרמניה החילה סגר כללי בעקבות מגפת הקורונה. 7 שבועות לאחר תחילת הסגר קיבלו כל המשתתפים שאלון נוסף הממוקד לקורונה.
המדד הראשון שנבדק היה גיל הרצים אשר המשיכו לרוץ מחוץ לבית, תדירות האימונים השבועית, משך האימונים ומרחק במהלך הסגר. מדד שני היה הימצאות תסמינים המחשידים לקורונה.
מסקנות המחקר
נמצא שאוכלוסיית הרצים שמרה ברובה על שגרת ריצה רגילה במהלך סגר הקורונה. תדירות הריצה השבועית, משך הריצה, המרחק והמהירות כולם היו די דומים לאלו שהיו לפני סגר הקורונה. מספר קטן יחסית של רצים היו מאומתים לנגיף הקורונה (10) ורק 2 רצים נזקקו לאשפוז בגללו. אחוז גבוה יותר מהרצים במחקר (253 רצים, 9.8%) חוו תסמינים דמויי קורונה. לא נמצא קשר בין הרגלי ריצה לבין התחלת תסמיני קורונה.
אנשים דאגו לשמור על שגרת הריצה הרגילה, ובצדק | צילום: pixabay
ממצאים אלו חשובים היות ויש לא מעט מדינות בהן עדיין ישנם סגרים. בהולנד מותר היה לאוכלוסייה לבצע פעילות גופנית מחוץ לבית בתקופת סגר הקורונה. המחקר מראה שרוב הרצים כלל לא שינו את שיגרת הריצה שלהם. זו אינה משימה פשוטה עבור השלטון לקבוע איזה ענף ספורט ניתן לעשות מחוץ לבית והוא מספיק בטוח מבחינת הידבקות קורונה. הדמיה אווירודינמית שנעשתה לאחרונה הראתה שריצה מחוץ לבית בעלת פוטנציאל מסכן היות ויכולה להיות חשיפה לטיפות ממערכת הנשימה במהלך הריצה. במחקר הנוכחי הזה לא נמצא סיכון מוגבר להידבקות בנגיף הקורונה.
רק חלק קטן מאוכלוסיית המחקר הנוכחי נמצאה חיובית לנגיף (0.4%) או שנאלצה לקבל טיפול בבית חולים (0.08%). תוצאות אלו תואמות למחקר אחר דומה שנעשה.
נקודה נוספת למחשבה קשורה בטענה לפיה חלה ירידה זמנית בתפקוד מערכת החיסון בעקבות פעילות גופנית עצימה מאוד, בגללה הגוף נותר חשוף יותר למחלות זיהומיות. במחקר הנוכחי לא נמצא קשר בין אימונים עצימים שנעשו על ידי רצים (למשל אימוני אינטרוולים) לבין התחלת תסמינים של קורונה.
לפיכך נראה כי הסיכון לתחלואה זיהומית נשימתית בקרב אוכלוסיית הרצים הינה מושפע משילוב של גורמים רבים ולא קשור אך ורק לעצימות האימונים.
מניעה מהשתתפות באימונים ופעילויות גופניות בחוץ לא רק שמורידה את הכושר הגופני של האוכלוסייה אלא פוגעת בחוסן המנטלי שלהם שהוא מאוד חשוב בייחוד בתקופה הזו של מגפת הקורונה.
הממצאים הקליניים והרלוונטיות החברתית של המחקר יהיו אף יותר משמעותיים ורלוונטיים בסגרים הבאים, במידה ויהיו. חשוב לזכור שלא נמצא קשר שלילי בין שמירה על שגרת ריצה וריצה בחוץ לבין תחילתם של סימפטומים דמויי קורונה באוכלוסיית רצים במהלך הסגר.
