אוכלוסיית המתבגרים נמצאת פגיעה במיוחד בתקופת מגפת הקורונה והסגרים שמלווים אותה, והם נמצאים בסיכון יתר לפתח תסמיני חרדה ודיכאון. מדיניות הסגרים שבה נאלצות מדינות רבות לנקוט הנה חסרת תקדים. חוקרים טוענים שיש לתת תשומת לב ואף קדימות למחקרים שמיועדים להעמיק את ההבנה לגבי ההשלכות הנפשיות המנטליות שעשויות להיות עבור אוכלוסיית המתבגרים בתקופה זו.
לא תמיד מבינים עד כמה זה חשוב שהם יזוזו, במיוחד עכשיו | צילום: shutterstock
עוד כתבות בנושא
מחקר: ריצה בחוץ לא מגבירה את התחלואה בקורונה
האם ריצה ופעילות גופנית מונעות דיכאון?
איך מתמודדים ומטפלים בלחץ וחרדה בתקופת הקורונה?
מחקרים הראו שקרוב ל-40-50% מהמתבגרים בסין נמצאו בסיכון לפתח בעיות פסיכולוגיות במהלך התפרצות הקורונה. זיהוי הגורמים שעשויים להפחית את הסיכון או להחמיר את ההשפעה של ההישארות בבית ושל המגפה הם בעלי חשיבות מכריעה. למרבה הצער, מעט מאוד מחקרים נעשו בנושא. בכתבה הנוכחית אני מתארת מחקר שהתפרסם בימים אלו ב-Journal of Adolescent Health על ידי קבוצת חוקרים משנחאי. המחקר הנוכחי נועד להשלים את החסר מבחינת ידע על ידי זיהוי הפוטנציאל ההגנתי וזיהוי של גורמי הסיכון שעשויים למתן את השפעת הסטרס שנוצר בעקבות מגפת הקורונה והשלכותיה על אוכלוסיית המתבגרים.
תחלואת הקורונה באוכלוסייה ותסמיני דיכאון בקרב מתבגרים
תסמיני דיכאון הינם סימן למצוקה פסיכולוגית, אלו תסמינים יחסית נפוצים ובדרך כלל ניתן לזהות אותם באוכלוסייה מסיבות שונות. מחקר שנעשה על אוכלוסיית מתבגרים בסין במהלך התפרצות וירוס הקורונה הראה כי שעור היארעות תסמיני דיכאון באוכלוסייה זו עומד על 43.7%, וזה בהשוואה להיארעות אותם התסמינים באוכלוסיית המתבגרים שעמדה על 15.4% לפני פרוץ המגיפה.
ככל הנראה העלייה החדה הזו באחוז המתבגרים שמעידים על תסמיני דיכאון היא כתוצאה מחוסר בקשרים חברתיים, חוסר בפעילויות מחוץ לבית ובעקבות שהייה ממושכת בבית. ממצאים אלו מצדיקים תשומת לב והתייחסות מיידית, היות ולתסמיני דיכאון בקרב מתבגרים יש השלכות שיכולות להתבטא בעתיד באופן משמעותי יותר, עם ניסיונות אובדניים.
הסיכון קיים עוד יותר עבור מתבגרים שחיים בתוך חברה שבה ישנם מקרי קורונה מאומתים שבעקבותיהם הם חיים בשגרת בידודים וסגרים. וירוס הקורונה מדבק מאוד ואפילו מקרים שהם חסרי תסמינים עשויים להיות מדבקים לאוכלוסייה. הימצאות מקרי קורונה מאומתים בקהילה מהווה סיכון הן עבור המשפחות והן עבור המתבגרים עצמם. קהילות אלו שבהן קיימת הדבקה נרחבת צריכות להחריף את "הכליאה" או הבידוד הביתי והריחוק החברתי וכתוצאה מכך ישנה החרפה בתחושות של הפחד, התסכול, חוסר התקווה – מה שמוביל לעלייה בתסמיני הדיכאון בעקבות הסגר.
המחקר מתמקד בתסמיני דיכאון שלאחר סגר בעקבות קורונה בקרב אוכלוסיית מתבגרים החיים בקהילות שבהם ישנם מקרי תחלואת קורונה מאומתים.
שגרת היומיום
מטרתו העיקרית של מאמר זה הינה למצוא גורמים שיש להם השפעה מגינה מפני ההשלכות של מגפת הקורונה. הפעילויות היומיומיות של המתבגרים ושגרת חייהם השתנו באופן דרמתי במהלך וכתוצאה מתקופות הסגר. שינויים בשגרת החיים עשויים למתן את ההשפעה של המגיפה. למתבגרים יש מגוון יחסית לא גדול של פעילויות מחוץ לכותלי הבית שהם יכולים לעשות בזמן סגר, מה שבוודאי מוביל לכך שיש להם יותר זמן מסך ופחות זמן שהם עושים פעילות גופנית. מחקר שנעשה הראה שככל ש"מבוזבז" פחות "זמן מסך" ויותר זמן מושקע בפעילות גופנית, כך ישנם פחות סימפטומים של דיכאון באוכלוסיית המתבגרים.
פחות זמן מסך, פחות דיכאון | צילום: shutterstock
פעילות גופנית הנה בעלת חשיבות במיוחד כשמדובר בנוער מתבגר ובבריאות הנפש שלהם במהלך תקופות הסגרים שפוקדים אותנו לאורך מגפת הקורונה. הפעילות שנעשית עשויה להוריד את מידת החרדה, מפחיתה את רמות הפרשת הקורטיזול (ההורמון האחראי על חרדה) ומעלה הפרשת אנדורפינים (אחראים על התחושות הטובות). לעומת זאת, עלייה בזמן המסכים במהלך הסגר חושפת את אוכלוסיית המתבגרים ליותר מדי מידע לא בהכרח מהימן, מה שמביא להעצמה של תחושות החרדה והדכדוך שלהם בעקבות המגיפה. לכן ככל שיעשו יותר פעילות גופנית, כך תגדל החציצה המגינה עליהם מפני בעיות מנטליות. לעומת זאת ככל שיגדל זמן המסך כך יגדל הבידוד שלהם מהסביבה והתחושות הלא טובות רק ילכו ויתעצמו.
ניהול שגרת חיים חשוב בכל שלב בחיים על מנת למתן את ההשפעה שיש למגיפה. "תחזוקה" של שגרת חיים קבועה מעודדת יציבות שהיא הבסיס לבריאות נפשית ומפחיתה את הסיכון לפתח הפרעות מצב רוח ותסמיני דיכאון. מחקרים קודמים הראו ששגרת חיים משפחתית שהיא כאוטית ולא יציבה הינה מנגנון מרכזי דרכו קשיים משפחתיים משפיעים על בריאות נפשית של המתבגר. המגיפה הנוכחית הכניסה כאוס וחוסר ודאות רב להרבה מאוד משקי בית על ידי כך ששגרת החיים נפגעה ולכך יש השפעה שלילית כשמדובר בבריאות הנפש של מתבגרים במיוחד. לעומת זאת משקי בית אשר הקפידו על שגרת חיים במהלך הסגרים סייעו להפחתת תסמינים כמו חוסר ודאות, תסכול, וחוסר אונים. ככל ששגרת החיים היתה מוקפדת יותר, כולל זמני שינה יציבים, ארוחות קבועות במהלך היום, השתתפות בפעילויות בית ספר מרחוק – כך פחת הסיכון של המתבגרים לפתח בעיות שינה ואכילה ועזר לשמר את התפקוד שלהם.
יש להתחשב בהשפעות של גיל ומין כאשר מתייחסים להשפעה של סגר הקורונה על הבריאות הנפשית. בנות יותר רגישות לאתגרים סביבתיים ולכן הן נמצאות בסיכוי גבוה יותר לפתח תסמיני דיכאון לאחר ההתבגרות לעומת בנים. לכן הן בסיכון גבוה יותר לפתח תסמינים דיכאוניים בעקבות הקורונה. בנוסף, דכאון הינו תסמין נפוץ יחסית באוכלוסיית המתבגרים היות ותקופה זו בחייהם בין כה וכה מלווה בשינויים רבים. כמו כן, הצורך באינטראקציות חברתיות בקרב מתבגרים הוא חיוני מאוד.
המחקר הנוכחי נעשה בקרב מתבגרים בקהילות שבהן ישנם חולים מאומתים לקורונה וישנה שגרת סגרים, כאשר בדקו בהם תסמיני דיכאון בעקבות הסגר. אוכלוסיית המתבגרים שהשתתפה במחקר עמדה על 1,487 בני נוער בגילאים 10-17, כאשר 50% מהם בנות. רוב המשתתפים במחקר שייכם למעמד הסוציואקונומי נמוך עד בינוני.
זהו מחקר ראשוני שמטרתו לחקור גורמי סיכון וגורמים הגנתיים פוטנציאליים שיכולים לווסת את הקשר בין גורמי סטרס הקשורים בתחלואת קורונה לבין הבריאות הנפשית של המתבגרים. כמצופה, אצל מתבגרים החיים בקהילות שבהן ישנה תחלואת קורונה מאומתת נמצאו יותר דיווחים אודות תסמינים דיכאוניים לאחר הסגר. הימצאות תחלואה קהילתית בקורונה מעמידה בסיכון מיידי את המתבגרים ובני משפחותיהם היות והמחלה הינה מדבקת מאוד. קיום שגרת בידודים וסגרים בעקבות הקורונה, בנוסף לריחוק חברתי, מעלה את הסטרס המשפחתי ומעמיד במצוקה את המתבגרים. משפחות בקהילות שבהן ישנה הדבקות בקורונה חוות שגרת חיים לא פשוטה עם שינויים דרמטיים באורחות החיים. כתוצאה מכך יותר תופעות דיכאוניות נצפות בקרה אוכלוסיית המתבגרים.
המחקר הנוכחי מאשש את ההנחה שמתבגרים בוגרים יותר מועדים לפתח בעיות רגשיות מאשר הצעירים בקטגוריה הזו. ככל שאוכלוסיית המתבגרים עצמאית יותר, ככה היא נגישה ליותר מידע וליותר מקורות ולכן גם הם נחשפים ליותר גורמים שיכולים להיות מקור לסטרס עבורם. באופן מפתיע לא נמצא קשר משמעותי בין מין לבין נטייה לפתח תסמיני דיכאון בעקבות סגרים של הקורונה. ככל הנראה הגיל הופך להיות גורם משפיע כאשר מדובר על אוכלוסיית מתבגרים מעל גיל 15.
מסר חשוב הוא שנמצא כי פעילות גופנית על בסיס יומיומי ותחזוקה של שגרה יומית קבועה נמצאו כשני גורמים המספקים הגנה מפני הקשר שבין תחלואה קהילתית בקורונה לבין הופעתם של סימפטומים של דיכאון בקרב מתבגרים.
השתתפות סדירה בפעילות גופנית מעוררת הפעלה של מערכת הדופמין ומקטינה הפרשה של הורמון הסטרס קורטיזול, שככל הנראה יש לו תפקיד משמעותי בייחוד בתקופה הזו. ככל שמתבגרים "יבלו" יותר זמן בפעילות גופנית שתסיח את דעתם מכל ההתעסקות בתחלואה, בסגרים ובאווירת הסטרס, כך יהיו פחות סימפטומים של סטרס ושל מצוקה נפשית. פעילות גופנית נמצאה כחיונית לוויסות רגשי ולשמירת בריאות הנפש על רקע המגיפה הנוכחית. הפעילות הגופנית שתעשה על ידם תגרום להם לתחושות חיוביות ביחס לעצמם, תפחית את מצבי הסטרס, ותשומת הלב שלהם תנותב לכיוונים שפחות יגרמו להם למצוקה נפשית.
חשוב מאוד לשמור על השגרה | צילום: shutterstock
נמצא כי מתבגרים שבילו יותר זמן בפעילות גופנית במהלך הסגרים סבלו פחות מתסמיני דיכאון. סגר ממושך מקלקל שגרת חיים משפחתית, מכניס מרכיב של סטרס וחוסר ודאות למשקי הבית. לכל אלו תרומה לא מבוטלת לתחושת המצוקה ואוזלת היד שחווים המתבגרים.
לסיכום, שמירה על שגרת חיים רגילה עד כמה שניתן היא "שכבת הגנה" משמעותית עבור המתבגרים. ככל שחוסר הוודאות יגבר, כך יתגברו תסמיני המצוקה והדיכאון. השילוב בין איום בריאותי שנגרם על ידי ההדבקה בקורונה, ההגבלה וההידרשות להישאר בתחומי הבית, שגרת חיים מופרעת כל אלו הם גורמי סיכון למצוקה נפשית בקרב המתבגרים.
פעילות גופנית הנה גורם חשוב מאוד בשמירה על החוסן הנפשי של המתבגרים לצד שמירה על שגרת חיים עד כמה שניתן רגילה בתוך הסגרים והבידודים. רצוי מאוד לעודד את הצעירים להישאר פעילים ולצד כל הפעילויות השגרתיות, הפעילות הגופנית מסייעת באופן ברור למניעת ההשפעות השליליות הנפשיות.
