מאמר דעה שהתפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי European Journal of Preventive Cardiology, דן בסוגיה שנידונה לאחרונה, האם ריצה משפרת את תפקודה של מערכת כלי הדם והלב, המערכת הקרדיווסקולרית, כך שלמעשה היא "שומרת" עליהם מפני נזקי הגיל.
אין עוררין על כך ששמירה על אורח חיים פעיל ופעילות גופנית קבועה במהלך החיים, משרה מנגנונים הסתגלותיים שיש להם השפעה על המבנה והתפקוד של הלב וכל המערכת הנויורו-הורמונלית, אשר מבקרת את פעילותו. המושג "לב אתלט" (Athlete's heart) שניתן לספורטאי הסבולת, משקף את העלייה המתרחשת ב-*Biventricular cavity volume ובמסת השריר וכן שיפור במדדים סיסטוליים ודיאסטוליים.
תופעת ההיפרטרופיה* (גדילת יתר) של קרדיומיוציטים (תאי שריר הלב) ויצירת כלי דם חדשים (Neoangiogenesis) מושגים על ידי הפעלה של מסלול אותות ה-Insulin like growth factor 1 (IGF-1). התפקוד של תאי שריר הלב- הקרדיומיוציטים משתפר בעקבות פעילות גופנית דרך משק סידן משופר. ההשפעות המיטביות שיש לפעילות גופנית אינן מסתכמות אך ורק בהשפעות על הלב, שכן מתרחשים שינויים המודינמיים (שינויים שקשורים במערכת הדם) אשר מובילים לשינויים של דפנות כלי הדם.
בעקבות הפעילות הגופנית קורים שינויים הסתגלותיים של דפנות כל הדם, אשר מובילים לעלייה בזרימת הדם, מעצם הכוחות המכניים שמופעלים על הדפנות. השינויים חלים בתאי האנדותל אשר בונים את דפנות כלי הדם וכן בשרירים החלקים בדפנות כלי הדם. השינויים ההסתגלותיים של כלי הדם הינם רציפים לאורך זמן. הם באים לידי ביטוי בשיפור היכולת של כלי הדם לעבור Vasodilatation (כאשר חלה הרפייה של דפנות כלי הדם ויש הגדלה של הקוטר שלהם), על מנת לווסת את זרימת הדם. לאחר זמן מה השינויים הינם שינויי מבנה.
מבחינת זרימת הדם המיקרוסירקולוציה* אימונים גופניים מביאים לעליה ביכולת של כלי הדם הקפילריים לעבור וזודילטציה וזה בעקבות עלייה בצפיפותם וכן בעקבות תהליכים שחלים בתאי האנדותל. במערכת כלי הדם הקורונרית חלה עליה ביצירת Nitric oxide* באנדותל והוא הגורם לשינויים בהתכווצות שריר הלב דרך דיבור ואינטראקציה בין תאי האנדותל לבין תאי שריר הלב.
ההשפעה המיטיבה שיש לפעילות גופנית הינה עקבית וניתן לראות אותה לאורך זמן. ישנם מחקרים שמראים שבקבוצות גיל מעל 45 יש יתרונות תלויי גיל בכל הקשור לתפקוד הקרדיווסקולרי וכן במבנה. בקרב צעירים יותר (מעל גיל 35) ההשפעות הללו gל התפקוד ועל המבנה של המערכת הקרדיווסקולרית היו פחות משמעותיות.
עם הגיל חלים שינויים טבעיים ובהם למשל עלייה במידת הקשיחות של דפנות כלי הדם העורקיים ויש לכך השלכות רבות כמו למשל עלייה ביתר לחץ דם סיסטולי ו-Left ventricular afterload, כל אלו יביאו למצב של היפרטרופיה – hypertrophic remodeling. ההיפרטרופיה ועלייה במידת הקשיחות של כלי הדם העורקיים היא תופעה פתולוגית שלבסוף מובילה לירידה משמעותית בתפקוד שריר הלב וזה למעשה ה"מנגנון" דרכו הלב שלנו מזדקן ותפקודו יורד עם הגיל. מסקנה זו מתכתבת עם המשפט המוכר: Thomas Sydenhem: You are only as old as your arteries – גילך נקבע על פי מידת ההזדקנות של כלי הדם שלך.
המחקר שמוצג על ידי Torlasco Camilla במאמר שהתפרסם ביולי 2021 מראה שפעילות גופנית יכולה לשמר את גילם של כלי הדם. במחקר זה מצאו שפעילות גופנית מפחיתה את לחץ הדם באופן משמעותי סטטיסטי ויש בהפחתה זו השפעה משמעותית על הורדת הסיכון לחלות במחלות לבביות. זוהי הוכחה שלפעילות גופנית יש השפעה יותר תיפקודית ופחות מבנית על כלי הדם.
מסקנה, לפעילות גופנית יש ערך מיטיב על בריאות כלי הדם לטווח הארוך, על ידי כך שהיא מפחיתה באופן משמעותי את הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית. מחקרים מראים כי פעילות גופנית אירובית שנעשית על בסיס שגרתי, מעכבת תהליכי הזדקנות של כלי דם על ידי עיכוב של תהליכים נורמליים שקורים עם הגיל.
חשוב לקרוא , אין ספק שיש תועלת גדולה לפעילות אירובית אקסטרים , אבל אי אפשר שלא לכתוב על נושא "קטן " – שכיחות גבוהה יחסית של הפרעות בקצב הלב , אצל אתלטים .
כל המחקרים קושרים בין לעיחות גופנית מכל סוג לבריאות. למה דוקא ריצה בכותרת?
אולי כי ריצה זה בסיס להרבה סוגי ספורט
ממש לא נכון (ואני רץ)
ריצה זה חיוני וחשוב אבל רק במקום השני אחרי אימוני כח .
ומעבר לזה אימוני ריצה אינם מתייחסים למיני מרתון או למרתון ובודאי שלא לאימוני אקסטרים.
5-4 פעמים בשבוע 5 קילומטרים בקצב 5 ….מזה ניתן לקבל כל תועלת פיזיולוגית שניתן להשיג לכאורה בקילומטרז גבוה יותר. כל היתר ענייני אגו ודימוי עצמי נמוך. נקודה.
מלבד העובדה של המראה הגופני הרזה והדוחה של רצים דקיקים כמו חוטי ספגטי….גבר צריך להיות לכל הפחות בעל מסת שריר נאה המעידה על זכריותו.
כל ספורטאי המכבד את עצמו זקוק למסת שריר ואת זו ניתן להשיג רק באימוני התנגדות.