לכל הטורים של ליאור זך מאור לחצו כאן
אני מאמין שכחודש לפני תחרות חשובה אם מישהו מעיר אותך באמצע הלילה ושואל מה תוכנית התחרות שלך אתה אמור להיות מסוגל לענות חצי מתוך שינה. עצימויות, ציוד, ביגוד, ותזונה. לכל אחת מהקטגוריות האלו צריכה להיות תכנית ברורה ודי סגורה.
עצימויות מבחינתי זה מה המספרים שאני מכוון אליהם מבחינת וואטים ודופק ברכיבה ודופק וקצב בריצה. (בשחייה קשה לנטר עצימות תוך כדי תנועה). באיזה ציוד אני מתכנן להשתמש אחרי שניסיתי ובדקתי כמה וכמה דברים במהלך ההכנה – חליפת שחיה, משקפת, גלגלים, צמיגים, קסדה, נעלי ריצה, וכדומה. ביגוד בהקשר של צ'אלנג' ישראמן זה כמובן ביגוד חם לרכיבה. תזונה זה מה, כמה, מתי ואיך אני מתכנן להכניס נוזלים וקלוריות במהלך התחרות. בהתבסס על דברים שניסיתי ותרגלתי שוב ושוב באימונים הארוכים.
לטורים נוספים
נפלאות הן דרכי הגוף || ליאור זך מאור בטור אישי על DNF שעורר מחשבות
האזינו לפודקאסט: למה ליאור זך מאור החליט לחזור לצ'אלנג' ישראמן אחרי עשור?
בין אימון ים טראומתי למרוץ אייל: ליאור זך מאור במסע לצ'אלנג' ישראמן
תוכנית התחרות שלי סגורה כרגע בתשעים אחוז. אחרי מחנה האימונים ולפני התחרות היא תהיה סגורה בעוד חמישה אחוזים בערך. אני מאמין בתוכנית תחרות ברורה, אבל לא נעולה לגמרי. אני תמיד משאיר איזה חמישה אחוזי גמישות בהתאם לדברים שיקרו בתחרות עצמה וקשה לצפות אותם מראש. מזג אוויר, קשיים, משברים, ובתחרויות מסוימות אפילו התפתחויות טקטקיות כאלו ואחרות. חשוב בעיני להשאיר קצת טווח גמישות וקבלת החלטות בתנועה.
ליאור זך מאור | צילום: צלמי שוונג
מנוחה מדברית
לפני כמה שבועות חטפתי איזה צינון רציני שהגיע במפתיע והחליט להישאר. אני לא בטוח מה היה הטריגר המדויק, אבל ייתכן וזה היה אימון ריצה משמעותי בקור שבסופו לא החלפתי בגדים מספיק מהר ושילמתי על זה. במשך כשבוע הייתי במצב של "לא חולה ולא לגמרי בריא". ניסיתי לסייע לגוף באמצעים כאלה ואחרים אבל היה לו קשה להתאושש תוך כדי תנועה ועומס אימונים.
בסוף רוני הרפלקסולוגית שמטפלת בי כבר המון שנים אמרה לי "סע לים המלח, כנס למים, תנשום אוויר מדבר, ותנוח קצת". עשיתי כמצוותה. זה היה בחמישי לפנות ערב, אדוה חזרה מהעבודה והחלטנו ספונטנית יורדים לים המלח לשישי-שבת לנסות להתאושש ולחזור בריאים ועם אנרגיה חדשה.
לא קל לי בכלל לקבל החלטה כזאת. וכנראה שאני לא היחיד – לספורטאים מחויבים, עם אוריינטציה הישגית ותחרותית והרבה מוטיבציה, קשה לקבל החלטה לעצור ולא להתאמן. במיוחד כשאתה יודע מה תוכנן ואיזה אימונים אתה מפסיד. אבל הגוף (שוב) אמר את דברו וביום שישי בבוקר נכנסנו לאוטו ונסענו לצפון ים המלח ליומיים. חצי שעה של ציפה במים המלוחים בשקט ובאוויר של המדבר ואתה כבר מתחיל להרגיש שמשהו טוב קורה לך. לגוף ולנפש.
ליאור זך מאור בים המלח | צילום: פרטי
עשיתי סוויץ' בראש והפסקתי להלקות את עצמי שאני לא מתאמן ושאר "קישקושין" שבסיטואציות האלו הם לא רלוונטיים. נהניתי, הורדתי לחץ והורדתי דופק תרתי משמע. היה משעמם במובן הטוב של משעמם. למחרת בבוקר לחצתי בסקרנות על הגרמין כדי לראות מה קרה למדדים שלי ולא האמנתי – ציון שינה בלילה 95, הפעם האחרונה שקיבלתי ציון כזה היה לפני כשנתיים כשטיילנו בצפון אוסטרליה בקרוואן. גם המוכנות לאימון ומדד השונות בדופק השתפרו פלאים. לא ייאמן מה יממה אחת של מנוחה ותדר מנטלי אחר יכולה לעשות לנו. מדהים בעיני.
בשבת אחר הצהריים חזרנו הביתה בכוחות מחודשים ולמחרת התחלתי את אחד משבועות האימונים הכי טובים שהיו לי בתקופה האחרונה. ווליום מכובד ומספרים טובים. אני תמיד אומר שלוקח לי חודשים לבנות ביטחון ביכולת שלי, אבל מספיקים איזה שניים-שלושה אימונים לא מוצלחים או תחרות גרועה בשביל לאבד אותו. כושר זה לא משהו שמשתנה ברמה היומית ואפילו לא השבועית, ביטחון ותחושת מסוגלות לפעמים כן. צריך לזכור את זה. לדעת שהראש לפעמים קצת משטה בנו.
ציון שינה 95? | צילום: ליאור זך מאור
אימון שחייה ארוך
בערב של נר חנוכה הראשון עשינו אימון שחייה קבוצתי ארוך בבריכה האולימפית בווינגייט. אנשי החצי ישראמן שחו כשעה וחצי ואנשי המלא שחו שעתיים ומעל חמישה קילומטרים. המהירים שחו מעל שישה עם סט מרכזי של שבע פעמים 600, ואחר כך עוד עבודה עם פולי וכפות לסיום. לאימון כזה יש בעיני יתרונות פיזיולוגיים, אבל לא פחות חשוב מזה מנטליים.
עבור כמה אנשים זה היה אימון השחייה הארוך ביותר שעשו אי פעם, גם מבחינת זמן וגם מבחינת מרחק. זה מזיז משהו בראש מבחינת תקרות זכוכית ותחושת מסוגלות. שני מושגים שהם סופר רלוונטיים לדעתי בסבולת מרחקים ארוכים. "חששתי מהאימון הזה ולא הייתי בטוח שאצליח, וואללה הצלחתי, מסתבר שאני יכול". בפשטות, זה התהליך שקורה בראש של הרבה אנשים אחרי אימון כזה.
קבוצת ZONE3 באימון ארוך בווינגייט | צילום: ליאור זך מאור
עוד רגע מחנה אימונים
את החצי השני של השבוע הנוכחי נבלה באילת במחנה האימונים המסורתי שלנו לקראת צ'אלנג' ישראמן. אחד היתרונות של תחרות ברזל בארץ זה שאפשר להתאמן על המסלול ולהתחבר אליו. לבחון ולבדוק ציוד וביגוד בפעם האחרונה לקראת התחרות ולהיזכר בתנאים הקשוחים על ההרים הגבוהים. כמובן שלא נהיה שם לבד ואני מעריך שמי שייקלע למסלול הרכיבה בסופ"ש יחשוב שיש שם אירוע רכיבה המוני.
הדינמיקה על המסלול בימים כאלה היא תמיד מעניינת ומורכבת, מצד אחד קצת אגו ותחרותיות בין ספורטאים וקבוצות, ומצד שני הרבה פרגון ועזרה הדדית במידת הצורך. אם נתקעת בלי מים או שיש לך תקלה באופניים יהיה מי שיסייע לא חשוב איזה ביגוד אתה לובש. ענף הברזל הישראלי בתפארתו.
