אומניפוטנטיות היא התחושה של להיות "כל יכול", "בלתי מנוצח" ולעתים אף "אל מותי". בפסיכולוגיה, שליטה אומניפוטנטית (מנגנון הגנה) משקפת תחושה של שליטה מוחלטת בהתרחשות בסביבה. בספרות הפסיכולוגית ההתייחסות היא לרוב לתחושה המאפיינת ילדים בשלבי התפתחות מסוימים – שלב חולף.
תחושת ה"היי" של הרצים היא מדהימה, אבל צריך לדעת איך "להשתמש" בה | צילום: shutterstock
עוד כתבות בנושא
מתי פעילות ספורטיבית הופכת להתמכרות?
האם התמדה באימונים מעלה מודעות לאורח חיים בריא?
האם בדיקת משקל באמצעים דיגיטליים עלולה לייאש ספורטאים?
אך ישנם גם חוקרים ואנשי אקדמיה אשר מזהים תחושות אלה אצל מבוגרים. בראיון עם פרופסור דפנה קריב, מומחית בינלאומית ליזמות, שהתפרסם בדצמבר 2016 ב"כלכליסט", היא מציינת כי יש תכונות משותפות לכל היזמים בעולם. אחת התכונות המשותפות גם ליזמים וגם לספורטאים מקצועיים היא האומניפוטנטיות – האמונה ביכולת שאתה יכול לשנות את התחום שלך. זאת בנוסף לתשוקה ואובססיה תכונות שגם נמצאו משותפות.
בעת עיסוק בספורט באופן קבוע ובמיוחד בספורט בעצימות גבוהה כמו ריצה או רכיבה על אופנים בקצב לב גבוה יחסית ואף מרבי (לדוגמה 65% מהמרבי ומעלה) כמות האנדורפינים והדופמין המופרשים מהמוח גדולה. כמות ההורמונים המופרשים גדלה ככל שעצימות הפעילות הגופנית גבוהה יותר. אם כך, בביצוע אימוני עליות או ספרינטים בקצב לב של 70-100% במשך כל האימון, הרי שכמות האנדרופינים גדולה מהותית מאשר הליכה של 30 דקות בקצב לב של 50-55% מהדופק המרבי.
הפרשת חומרים אלה גורמת לתחושה של התרוממות רוח (HIGH) בשל העובדה שהם עובדים על מנגנון פיזיולוגי של התמכרות. תחושת ה- HIGH יכולה להיות מפורשת גם כתחושה של כוח על וחסינות. תחושה זו היא הגורמת להתמדה בעיסוק ספורטיבי, משפרת את ההרגשה ותורמת לבריאות הנפשית, אולם אם היא נמשכת לאורך זמן ולא מתייחסת רק לשלב בו עוסקים בספורט או מסיימים פעילות ספורטיבית, קרי אם אינה חלק מן ה- HIGH הרגעי שנחווה היא עלולה להיות מסוכנת. זאת היות ומתפתח רצון לעוד ועוד גירויים כאלה על בסיס קבוע – דבר שעלול לקבל תפנית מסוכנת ושלילית הבאה לידי ביטוי גם בשינויים התנהגותיים ומאפיין "התמכרויות".
לאורך השנים התפרסמו מחקרים רבים אשר עסקו ועוסקים בתרומה של אורח חיים בריא ועיסוק בפעילויות ספורטיבית לבריאות ויותר מזה – ליכולת להתמודד עם מצבי חולי ופציעה.
הדור החדש של המחקרים עוסק כבר בשאלה של עיסוק ספורטיבי כמפחית סיכוי לתחלואה, אפילו בסרטן. וכאן המקום להצביע על סכנה. מצב שבו ספורטאים יעריכו כי העיסוק בספורט אכן שומר עליהם "מכל רע" ולכן לא יבצעו בדיקות רפואיות ומעקבים בריאותיים בזמן.
במדיה מתפרסמים בתדירות גבוהה כתבות או פוסטים על ספורטאי שלקה בליבו בזמן אימון, או ספורטאי שקרס במהלך אימון. למרות היותם ספורטאים הם לוקים בלבם, היות ומחלות לב הן פרדיספוזיציה – נטייה לחלות במחלות מסוימות. נטייה מוקדמת יכולה לנבוע ממבנה גנטי מסוים של האדם מועד לפורענות או מתנאים סביבתיים. ישנם כאלה המאופיינים בנטייה רבה יותר לחלות במחלות מסוימות לעומת אנשים אחרים שהנם חסינים יותר. במקרים בהם הסיבות הן גנטיות ביצוע הפעילות הספורטיבית לא יכולה למנוע או לרפא אותן. בדיוק כמו שפעילות ספורטיבית לא בהכרח תמנע מאנשים לחלות בסרטן אם זו הפרדיספוזיציה שלהם או הגנטיקה שלהם.
אנשים צריכים להבין שהעיסוק בספורט לא פותר את כל הבעיות הבריאותיות שלנו | צילום: People photo created by freepik – www.freepik.com
למה כן תורם העיסוק בספורט? ליכולת ההתמודדות עם מחלות ושיפור איכות החיים לחולים ובריאים כאחד, להפחתת הסיכון ללקות במחלות שונות, שיקום מהיר ואפקטיבי יותר מפציעות ובשיקום בכלל, שיפור ההרגשה הכוללת ועוד.
לסיכום, לתחושת האומניפוטנטיות יש פן חיובי ומעצים, ופעילות ספורטיבית ברמות השונות יכולה לתרום רבות לתחושה זו, עד כדי השפעה גם על תחומים אחרים. חשוב למנף תחושת עוצמה והתעלות, אך חשוב תמיד לנקוט גם משנה זהירות, להקפיד על בדיקות רפואיות, לשמור על איזון בפעילות ספורטיבית כמו גם בתחומים אחרים בחיים וכמובן עם בקרה תמידית.
מקורות:
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/11797246/
https://www.calcalist.co.il/sport/articles/0,7340,L-3703790,00.html
ד"ר איתי זיו (Ph.D) | עוסק בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר קרוב ל-35 שנה. מרצה בתחום אורח חיים בריא, ספורט, בריאות ועוד לקהל רחב ומקצועי. מנהל תחום חינוך והסברה בסוכנות למניעת סימום בספורט
דגנית גלסמן | פסיכולוגית חינוכית מדריכה ופסיכולוגית ספורט
