מאת:אור
זו העונה הזאת בשנה בה העלים נושרים מהעצים, הנחליאלי מבקר והמרוצים הולכים ומתרבים. צהלה, רמת גן וחולון. ועוד מעט מרוץ המדרגות, חצי מרתון תל אביב ומרוץ אייל. אני רץ יותר אבל גם שוחה, עובר בין הבריכה לאצטדיון, מהים התיכון לפארק הירקון, ועוד כמה עליות בדרך.
לשם עידודי במעברים התכופים פיתחתי תיאוריה, בעלת בסיס מדעי מפוקפק ביותר, כי הריצה משחררת את השרירים שנתפסים בשחייה ואילו השחייה משחררת את אלה הנתפסים בריצה. התיאוריה הזאת אטרקטיבית מאוד מבחינתי כמתאמן משלב, אם כי ההתנסויות שלי בתחום מתקשות לתמוך בה. בינתיים הניסיון שלי תומך רק בגרסה מרוככת של התיאוריה והיא, ששחייה וריצה גורמים לתפיסתם של שרירים שונים, כמו שרירי הצוואר במקרה של השחייה, ושרירי הירך במקרה של הריצה. אך גם לתיאוריה זאת יש חריגים כמו במקרה
רעיונות בין תחומיים, כאלה המשלבים בין שני תחומים אקדמיים שונים בעלי משמעות מועטה ליצירת תחום חדש וחסר משמעות לחלוטין, הם עניין פופולארי ביותר באוניברסיטאות זמננו. ברוח הבין תחומיות ולאור הישגי עד כה החלטתי להרחיב את מחקרי הבין תחומיים אל מעבר לתחום הכאב והשרירים התפוסים. השילוב בין שחייה לריצה ולאופניים כפי שהוא מתבטא בענף הטריאתלון הוא מוכר וידוע. אך למעשה בטריאתלון לא מתקיים שילוב אמיתי שכן שלושת ענפי הספורט יוצרים ביניהם רצף בזמן אך לעולם אינם חופפים. אני שאפתי ליותר, לשילוב שיהיה בו זמני, כך שהידע שהוספתי במהלך הקיץ בלימודי שחיית החתירה, ישולב ויקדם את הריצה.
הניסוי הראשון התממש כמעט מעצמו. במהלך אימון ריצה באצטדיון נזכרתי לפתע בשיעורי השחייה, וברעיון המשכיות התנועה. בשחייה, התנועה הרציפה של הגוף מצד לצד ביחד עם תנועת הידיים, מייצרת מעין בורג החג בתנועת מטוטלת, כך שכל תנועה נולדת מהקודמת לה ונהנית מחלק מהאנרגיה שהושקעה בה. רציתי לנצל את העיקרון לתחום הריצה, למרות שגם בתחום השחייה טרם הפנמתי אותו במלואו. ידעתי שמדובר בניסוי מורכב ביותר, שכן קשה לשלוף ידע של ביצוע פעולות, ותנועות השחייה בתוכן, בהקשר שונה מההקשר בו הוא נלמד. לפי עיקרון זה הידע בתחום השחייה מופעל כשאני בא במגע עם המים אך לא עם גבעות בן שמן.
למרות הידע על הקשיים הניצבים בפני לא נרתעתי והתחלתי ליישם את העיקרון על תנועת הרגליים (לא אפרט כאן בדיוק כיצד שכן קצרה היריעה ולמען האמת אני גם לא בדיוק יודע איך). הרגשתי שזה מצליח, התנועה נדמתה לי נכונה, הרגליים נהנו מיותר כוח ולגוף שלי נוספה תנועת סיבוב קלה שכאילו מפלחת את האוויר. כמו איקרוס בשעתו שהשעווה שהדביקה את כנפיו נמסה מכיוון שלא שמר על מרחק מתאים מהשמש, כך גם השעווה שחיברה בין הריצה שלי לידע השחייה נמסה בעת שהתקרבתי אני אל השמש. שמש הרצים, שניצבה מאה חמישים מטרים מאוחר יותר על שפת המסלול, ומוכרת בשם המאמן שילון. "למה אתה מטלטל את הראש לצדדים ומניע את הידיים, השיער שלך מייצר מספיק התנגדות" חיווה את דעתו על הפרויקט הבין תחומי שלי, מייחס אותו לעווית בלתי רצונית ולא לקפיצת דרך מדעית שתוכננה בקפידה. יתכן שזה המקום להזכיר כי גם הכתפיים והזרועות שלי היו שותפות לחגיגה, מייצרות תנועת שחייה מרפרפת בצידי הגוף. "התקופה עדיין לא בשלה" מלמלתי לעצמי, נזכר בממציאים גדולים אחרים שתרומתם לא הוערכה כראוי בשעתו, ובכל זאת אני לא פוסל את האפשרות שהרעיון שלי זכה בדיוק להערכה הראויה לו.
תגובות לטור של אור, ניתן להעביר לו ישירות למייל: [email protected] , או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר.
