הפעם הראשונה שראיתי את אירית מודאגת היתה כשהעלתה אותי על המשקל בסוף הפגישה השנייה שלנו, עד אותו רגע היא עמדה בגבורה במתקפות ההמבורגרים הליליים המחומשים בראשי צ’יפס מטוגנים, ששיגרתי אל המייל שלה. אז התחיל הטקס הקטן שלפני העלייה על המשקל במשרדה. מורידים נעליים, ואז גרביים, מתרשמים מציפורני הריצה המעוקמות שלי, ואז ניגוב מהיר של כף הרגל במגבון לח. המשקל הוא אתר פולחן, המזבח של הדיאטן, ולמזבח ניגשים ברגליים נקיות
מאת:אור
איור: גגו עשת
91.4 קילוגרם הראה המשקל. חייכתי לעצמי, עלייה של שלושה קילו בשבוע אחד, אין ספק שעמדתי ביעדים שלי. כמו מאמין שמצליח לסיים את תפילת שמע ישראל לפני שכילו אותו להבות האינקוויזיציה, עמדתי בפני אירית. היא נראתה חיוורת, "רוב האנשים דווקא יורדים, אפילו בשבוע המעקב" ניסתה להחזיר את הסדר לעולמה "עצם זה שהם צריכים לרשום מה שהם אוכלים גורם להם לאכול פחות" היא הסבירה לי, ונדמה שגם לה. במהלך השבוע בו אני התמסרתי לזלילה כפי שלא עשיתי מזמן, אירית דווקא עבדה. היא סיכמה בכל יום את הקלוריות שצברתי בעמל, והציגה לי את הנתונים שחור על גבי טבלה. אירית הגיעה למסקנה הלא מפתיעה שאני אוכל יותר מדי פחמימות, הרבה יותר מדי, 185% אחוז פחמימות כלומר 85% יותר מדי. עם זאת היה גם ממצא מעודד במחקריה והוא שאני אוכל מעט מדי חלבון, וכי אני צריך להגביר את צריכת החלבונים שלי ב-25%. אירית השתמשה בדימוי הדלק ואבני הבניין, לדבריה אני צורך הרבה מדי מהדלק הוא הפחמימות, ומעט מדי מחומרי הבניין, הם החלבונים. אם נסתכל על הגוף שלי כאתר בנייה, הרי הפועלים שלי מתודלקים היטב באנרגיה אבל אני לא מספק להם לבנים, לכן הם יושבים באתר הבנייה, הוא הגוף שלי, ומשמינים בחוסר מעש. אני צריך לספק להם טונה, חזה עוף ואפילו בשר בקר, אבל רזה, ולקחת מהם את הלחם שאינו קל, רוב הממתקים, את המטוגן והפריך.
עם זאת הבעיה האמיתית עם התוכניות של אירית אינה המגוון שהיא מתירה לי, שכן אירית מקפידה לשלב אפילו שוקולד כחלק מהתפריט, אלא הכמות. אמנם יש לי תדמית שהשקעתי בה לא מעט, של אנין טעם, אבל בפועל הטעם החביב עלי הוא הרבה. אירית מסבירה שעשרה שקדים זה מאוד משביע ואחרי חמישה כבר ארגיש די מלא, שלא לדבר על שתי קוביות שוקולד שהן יותר ממספקות את הצורך במתוק. היא גם לא מהססת כשהיא חושפת בפני את סודות שיטת שלושת הביסים, "תאכל כל דבר, אבל רק שלושה ביסים ותניח". אירית חמושה בהנחה של אנשים רזים שהטעם הוא העיקר, שברגע שסופקה הסקרנות קרקורי הבטן ישתתקו. אך אני מכיר את מנהל האתר שבתוכי, הוא אולי מנסה להראות לפעמים אנין אך בפועל מה שמספק אותו זאת הכמות. מנהל האתר, כמו גם פועליו, לא באמת מתעניין בטעמים מורכבים, הוא והפועלים רוצים את ההרגשה המטמטמת, כמעט מסוממת, שמתקבלת מקיבה מלאה עד גדותיה, כששרירי הבטן נמתחים ולא מכפיפות.
בסוף הפגישה אירית חשפה את התפריט, אותו מסמך של נהלי עבודה קולינריים חדשים לגוף שלי ולפועליו. אירית מנסה להדגיש את הפן של ההוספה, יותר ארוחות ביום, במיוחד סביב אימונים, יותר חלבונים וגם יותר שעות שינה. אבל גם פחות פחמימות, פחות שומנים ובמיוחד פחות אלכוהול. בשבוע השני, שהוא הראשון למשטר הדיאטה התמקדתי בלהוסיף. גיליתי שתוספת חלבונים לארוחה, לדוגמא טונה לסלט הירקות אכן דוחה את הרעב, ריבוי הארוחות עוזר לי להגיע פחות רעבתן למשתה הערב וגם תוספת שעות השינה לא עוררה התנגדות. מדי יום בערב נכנסתי לתא הווידוי הווירטואלי ושלחתי לאירית את רשימת חטאי. למחרת בבוקר מצאתי בתיבה דף ובו פירוט הסתייגויותיה של אירית מהחריגות שלי ופה ושם גם הערה של הערכה על המאמץ. בישיבת הבוקר עם הפועלים אני מקריא להם את הערותיה של אירית בטון נוזף, כמעט מסית, ואני מרגיש את התסיסה בקרבם. מולם אני מנסה להציג את הרציונל שברעיונות של אירית. כשהם יוצאים לעבודה אני נותר עם עצמי רוטן על התקנות החדשות שאני נאלץ להשלים איתן.
כל יום הוא מאבק, ובכל זאת בשקילה הבאה ירדתי בשניים וחצי קילוגרם. נדמה שאירית רשמה לעצמה השג ראשון בתוכנית שלה, ואילו לי לא נותר אלא להצטער שבשבוע המעקב הראשון לא הוספתי גם טבעות בצל ליד ערימות הצ’יפס.
