מדוע צה"ל לא בא לקראת הספורטאים?

הספורט הישראלי תקוע בעיקר משום שמרבית הענפים התחרותיים בישראל מיותמים משכבת גילאי ה-18 פלוס הכה תוססת, אגרסיבית וחשובה לבניית עומק ורמה בינלאומית. אז איך זה שצה"ל לא בא לקראת הספורטאים?
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

בשנת 1998, בקור הולנדי מקפיא וטיפוסי לחודש אוקטובר, היה לי את התענוג המפוקפק להתחרות באליפות העולם לאופני כביש. התנאים היו קשים מנשוא: רוחות חזקות העיפו רוכבים לכל עבר מרגע הזינוק, ממטרים עזים שטפו את ירידותיו התלולות של מסלול הקמיקזה המפורסם במאסטריכט ואם בזה לא די, הרי שקהל מקומי מתוסכל שהיה ממורמר ממחירי הישיבה ביציע, החליט לשפוך שמן בחלק מהפניות המאתגרות של המסלול כאות מחאה. לאן שלא הסתכלת, ראית זוג אופניים עף באוויר ומעליו רוכב. באמת חוויה לא נעימה.

רפאל מיאקה רוכב אופניים פולני בטור דה פראנס 2015

הנערים הפכו כוכבים נוצצים בשמי הפלוטון המקצועני | צילום: Rob Schleiffert

עוד כתבות בנושא
לכל הטורים של אילן גולדמן וחלי רוזנשטיין בשוונג
"הדרפטינג הפך ל'מחלה' בעידן הטריאתלון המודרני"
מדוע מערכת החינוך אינה ערוכה להתמודד עם ספורטאים צעירים?

אלופים גדולים מתגלים אחרי גיל העשרה

ראשון הקשוחים להגיע לקו הסיום היה מארק סקנלון, בחור אירי חסון ועב רגליים ששמו כנראה לא יאמר לקוראים דבר. במקום ה-59, יותר מ-7 דקות אחריו, חצה את הקו דובר אנגלית נוסף, בחור העונה לשם ברדלי וויגינס. אז, תואר ה"סר" עוד לא הוצמד לשמו. בין הפורשים באותו יום מייגע היה נער בלגי מוצק, טום בונן, אשר היה מוכר באותם ימים כאימת המחוזות הפלנדרים. רוכב נוסף שלא הצליח לגרור עצמו לקו הסיום, אולי כי באותם ימים טרם היה קשוח מספיק כדי להתמודד עם תלאות המרוץ, היה ברנש לוקסמבורגי צעיר בשם פרנק שלק. לימים, סקנלון האירי נעלם ופרש ללא הישגים נוספים ראויים לציון. זאת לאחר שהוחתם לקבוצה מקצוענית צרפתית מהשורה הראשונה שקיוותה כי יבשיל להיות אלוף גם בליגה של הגדולים. גורלם של וויגינס, בונן ושלק שפר יותר והוא בוודאי ידוע: הנערים הפכו כוכבים נוצצים בשמי הפלוטון המקצועני.

מה השורה התחתונה של שלוש הפסקאות האחרונות? לפעמים, אולי אף לרוב כשמדובר בענפים המצריכים יכולות אירוביות מפותחות, אלופים גדולים מתגלים אחרי גיל העשרה, כשמספר תהליכים גופניים ומנטליים מבשילים. דוגמאות יש למכביר. זה אינו סוד כי למערכת בישראל אין סבלנות להמתין עד תום תהליכים אלו. כשמיטב ספורטאי ישראל מגיעים לגיל 16, מתחיל לרחף מעליהם סימן שאלה מעיק ומטלטל: האם להמשיך לעסוק בספורט תחרותי, או לתעל את כל האיכויות המנטליות והפיזיות שרכשו בצעירותם לטובת שירות צבאי ביחידה קרבית? הרוב, כידוע, בוחרים באפשרות השנייה ומתפוגגים מעולם הספורט מבלי שמיצו עצמם ובדקו עד כמה רחוק יכלו להגיע.

ישראמן נגב

בענף הטריאתלון נעלם מדי שנה דור שלם של ספורטאים מוכשרים אשר אינם זוכים להגשים עצמם אחרי גיל 18 | צילום: ניר עמוס

המאמן, חסר אונים מול המערכת השואבת. עליו להפיק את המרב מהספורטאים ומהר. מהר מדי, כואב מדי, שוחק מדי. במידה ולא יזכו באליפות ישראל, או לכל הפחות יסיימו במקום השני, אבד עליהם הכלח. קדימה! לצבא – ולא יעזור דבר. בנוסף ללחץ התחרותי העצום איתו מתמודד הספורטאי הצעיר, כעת רובץ עליו עול נוסף: לא תנצח, לא תזכה להתפתח. חטפת פנצ'ר, נפלת, היית פצוע כל העונה, לצה"ל אתה בוודאי מספיק טוב, לענף שלך – לא.

מופלים לרעה ביחס לענפי הכדור

הספורטאי הצעיר בשלב זה כבר מזמן אינו נמצא בתהליך אימון בריא ובונה: הוא בעיצומו של מרוץ נגד השעון שבו רק אם הבשיל מוקדם – זכה. אולי זה מסביר מדוע במהלך השנים, צצים לא מעט סיפורים אודות ספורטאים שזכו למעמד ספורטאי מצטיין או פעיל, אשר בחרו לתלות את נעלי הספורט באמצע השירות הצבאי ולפרוש. הם פשוט עייפים. זה אינו סיפור מצוץ מהאצבע, זוהי מציאות: מבין מעגל הספורטאים איתו גדלתי, היו לפחות שניים אשר מאסו בטרם עת.

אולם הסיפור הגדול יותר הם אלו אשר אינם זוכים למעמד "מצטיין" או "פעיל". בענף הטריאתלון בו אני מאמן, נעלם מדי שנה דור שלם של ספורטאים מוכשרים אשר אינם זוכים להגשים עצמם אחרי גיל 18. העומק היחסי בגילאי הילדים מייצר שכבות נוער איכותיות, בהן מקום בעשירייה הראשונה כלל אינו מובן מאליו. כדי לזכות בתארים הכה אקסלוסיביים ומעטים שצה"ל ומנהל הספורט מעניק, מתנהל מרדף שאינו טבעי ורצוי לבני נוער.

בימים אלו אני מנסה לסייע לנער שסימן שאלה שכזה מרחף מעל עתידו הספורטיבי. הוא אינו נמנה על שני המובילים, אך יכולותיו הבסיסיות מראות כי ניתן עוד לחצוב ולפתח. הוא פשוט זקוק לזמן נוסף, לשעות אימון איכותיות ובוודאי שהבשלה מנטלית. איגוד הטריאתלון חסר אונים ואינו יכול לסייע כיוון שאינו עומד בתקן, מנהל הספורט כלל לא מכיר בקיומו ותאריך הגיוס אורב מעבר לפינה. המערכת החליטה עבורו שאינו ראוי להמשיך בעוד הטריאתלון בוער בעצמותיו. הוא הקדיש לתחום עשור שלם מחייו. האם זה אבוד? בינתיים אנחנו לא מוותרים ומוכנים לנסות כל דבר. בעיניי זה אחד מחלקיו הטרגיים ביותר של הספורט הישראלי. מרבית ענפי הספורט התחרותיים בישראל מיותמים משכבת גיל כה תוססת, אגרסיבית וחשובה לבניית עומק ורמה בינלאומית.

אז נכון שאנחנו הישראלים חיים במציאות שאינה פשוטה, אך זה אינו חייב לשמש כתירוץ הנצחי לחוסר הפיתוח והסטגנציה. צה"ל מתפקע מחיילים ויכול בנקל להרשות לעצמו להגדיל את מספר התקנים הניתנים לספורטאים בענפים אירוביים, המופלים לרעה ביחס לענפי הכדור. בכך יאפשר למדינה לפתח עצמה בתחומים ראויים נוספים, בעוד הספורטאים ימשיכו לשרת ולתרום את חלקם למערכת. כל הלחץ הזה אינו מגיע להם. גם ככה יש להם מספיק ממנו.

צילום עמוד הבית: Nehemia G




אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתיבת תגובה

  • יובל הגיב:

    האומנם אנו מתוגמלים עבור יכולת או עבור תוצאות ?אז בוא ניקח דברים בפרופורציה .קודם כל הצבא כן מאפשר לספורטאים בעלי הישגים להמשיך ולהתאמן ,נכון שהתנאים אינם אופטימליים אך מה כאן בארץ אופטימלי ?האם התקציב שניתן לענפי הספורט הוא פונקציה של הישגים או תוצאה של תרבות ההמונים וקשרים.אז אולי אם תדאגו. (כן כן אתם המאמנים)לתקציב הולם יהיו תוצאות ואז תוכלו ליצור את התודעה לחשיבות המשך פעילותו של הספורטאי ככזה גם במהלך שירותו הצבאי.ובוא לא ניתמם רק לפי תוצאות ועמידה בקריטריונים מתוגמלים בעולם הישגי.

  • אילן הגיב:

    אין שום סיבה שאני רואה שיאפשרו "ספורטאי מצטיין " ליותר שחקני כדורגל או כדורסל מענפי ספורט אחרים.
    כרגע לכול הספורט הישראלי אין מה להציע ( ראה תחזית ריו 2016 סיכוי למדליה אחת בצבע ארד ).
    מסכים אם הכותב שצה"ל לא צריך חיילים שמעונינים בפטור .
    לא מסכים שחושב שאיש הברזל זה לנסוע באופניים ולרוץ .
    אנשי הברזל האמיתיים נמצאים ביחידות המובחרות .

  • און רגוניס הגיב:

    כאחד שקרוב לספורט ואוהב ספורט לה"ל זה רק תירוץ טוב למאמנים ולפעמים גם לספורטאים .
    כל ספורטאי מוביל בענף שלו ולא משנה באיזה ענף יכול בטיפול נכון ועל סמך הישגים להיות במעמד של ספורטאי מצטיין או ספורטאי פעיל . נכון לגבי בנים וגם לגבי בנות .
    צריך לזכור שהצבא גם גורם מחשל ובצד המנטלי יכול לתרום רבות לספורטאים .
    אשמח לסייע ביעוץ נכון וכמובן ללא תמורה למאמן ולאיגוד שיש להם פוטנציאל של ספורטאי שיכול לייצג את ישראל ברמות הבכירות ביותר .

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"כולם מכירים את הנתונים שלי והתארים בהם זכיתי. אבל למען האמת, ארצה לפני הכול להיזכר בתור אדם טוב ממיורקה. בתור ילד קטן שרדף אחרי החלומות שלי ועבד הכי קשה שאפשר בשביל להגשים אותם", רפאל נדאל בנאום הפרישה שלו מטניס.




מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג