מאת:אור

בסוף האימון קיימנו שיחה קצרה בנושאי מזון. "התזונה שלך היא זבל" סיכם המאמן שילון את דעתו על המפעל הקולינרי שמהווים חיי. לא היתה לי בעיה שיגיד שאני רץ כמו דוב פנדה נכה, שיעליב את צורתי החיצונית הדומה לזה של איש הצמיגים של מישלן, אבל להעליב את האוכל שאני אוכל, הדבר היחיד שאני באמת משקיע בו בחיי, גרם לדמעות להציף את עיני.
שילון מיהר לנחם אותי באמרו "לאכול כל מיני שה, שה שה זה לא מה שאתה צריך" (הכוונה למילה הצרפתית שמשמעותה "אצל" ולא לקורבן האלוהי), ומייד חשף בפני את מגוון הג'לים המזינים שהוא משתמש בהם בריצה. "ואיך הטעם?" שאלתי אותו, "ג'יפה" הוא השיב וחיוך של הנאה על פניו "ממש ג'יפה, אבל מה זה משנה". שילון כבר מזמן הפסיק לאכול, במקום זה הוא "מתדלק". האוכל הוא רק דלק לפעילות ספורטיבית, וכמו המכונית, גם הוא לא מתלונן כשהדלק תפל.
"נראה לך שאני גם צריך ג'לים?" שאלתי, מנסה להתחבר למתדלקים, "עדיין לא ג'לים, אבל אתה יכול להתחיל עם חטיפי חלבון אחרי האימון". "חטיפי חלבון?" אמרתי בנימת שאלה "כן חטיפי חלבון. צריך להכניס לך חלבונים, האתגר הראשון שלנו איך להכניס לך מאה גרם חלבונים ביום. בביצה אין הרבה חלבון, רק שבעה גרם. בגביע יוגורט יש אחד עשרה גרם חלבון. בגביע קוטג' יש עשרים וחמישה גרם. בחטיפי חלבון יש בין שישה עשר גרם חלבון לעשרים ושבעה גרם". "ולמה צריך את כל החלבון הזה?" הכבדתי, "זה מתקן סדקים שנוצרים בשרירים." כך נחשף עוד אחד מהפרדוקסים הלא מעטים שממלאים את עולמו של מי שמתוודע לראשונה לתחום הכושר, פעילות גופנית היא למעשה דרך לגרום נזק לשרירים, ואת הנזק הזה נקראים חטיפי החלבון לתקן.

חטיפי חלבון מול עוגיות חלבון
כמובן שלשכן היתה כבר היכרות קודמת עם חטיפי החלבון, "יש לי קופסא מלאה בעוגיות חלבון שפג תוקפן, אתה מעוניין?", נדיבותו של השכן תמיד גדלה ככל שתאריך התפוגה מתרחק.
במפתיע, העדפתי לגשת לחנות טבע ספורט קסטל ולהצטייד במגוון חטיפים. מכיוון שזה היה לי המפגש הראשון עם המוצר המסתורי בחרתי מראש קשת של טעמים. בבוקר הראשון אחרי הפעילות דגמתי חטיף, בצורת וופל בטעם קינמון. ה"וופל" מורכב משתי שכבות. בחלקו העליון שכבה פריכה יחסית דומה לפצפוצי אורז, ומתחתיה שכבה עבה של מה שאני מניח שהוא החלבון. ל"וופל" לא היה טעם של קינמון, אבל זו היתה הקטנה בבעיותיו, כפי שאני עתיד לגלות בהמשך כאשר אטעם גם את החטיף בטעם שוקולד, וכן את העוגיות בטעמי השוקולד צ'יפס וחמאת הבוטנים. התברר לי כי המכשלה העיקרית של חטיפי החלבון איננה בתחום הטעם, אלא דווקא במרקם. מרקמם של החטיפים נטול מקבילה במזונות המרכיבים את תפריטו של האדם המערבי.
למזלם של קוראי מדור זה, משחר ילדותי נהגתי לדגום קשת רחבה של מיני מזונות. הכתובת "לא רעיל" על כל חומרי היצירה, דוגמת פלסטלינה, בצק צבעוני, וצבעים ודבקים שונים, פורשה על ידי בתור "ראוי למאכל". התנסות זאת אפשרה לי להעריך כראוי את הטקסטורה של חטיפי ועוגיות החלבון, שנדבקים בחלל הפה כפלסטלינה מסוג נחות במיוחד, ונדרש גירוד תקיף בשפכטל על מנת להסירם מן החיך ולכוונם לעבר הלוע.
בכל זאת לא כל מוצרי החלבון מהווים מקשה אחת. הופעתם של חטיפי החלבון דמויי הוואפל משייכת אותם לקבוצת המזונות עתירי הטכנולוגיה, הגרפיקה עתידנית, ריבוי הנתונים המספריים על האריזה והשמות החלליים במתכוון כמו מיופלקס. בניגוד להם עוגיית החלבון דווקא מסווה את עצמה בלבוש שמרני, כעוגיית השוקולד צ'יפ הכל אמריקאנית. על עטיפת העוגיה, בצד הכיתובית המדווחת כי זהו מזון העתיד, כתוב כי מומלץ לחממה במיקרוגל לקבלת הטעם האולד פאשני האופייני. נראה שהאופן היחיד בו העוגיה יכולה להיות אולד פאשן, זה במקרה שהמטבח עליו גדלת הוא זה של המאדים.

המאבק האמיתי בשינוי הרגלי התזונה
למרות כל מה שנכתב לעיל על חטיפי החלבון, הם מהווים דווקא את החלק הקל יותר לשינוי של האג'נדה הקולינרית שלי. חטיפי החלבון מוסיפים שיקול דעת להרגלי האכילה היומיומיים כאשר אחרי כל פעילות גופנית עולה השאלה האם היתה זאת פעילות שראוייה לחטיף חלבון או שמא מדובר בפעילות ברמה בינונית בלבד ובמקרה זה אסתפק בגבינת קוטג'.

המאבק האמיתי בשינוי הרגלי התזונה שלי, זה שאמור להפוך תזונה של גרגרן מלשון גרגרנות לזה של גרגרן מלשון זה שניזון מגרגרי קינואה עדיין לפנינו. המאמנים שילון וגווין מנסים להביא לראשיתו של המהפך על ידי כך שמידי יום ארשום את כל המזונות הבאים לפי. באופן מוזר בכל בוקר אני מתחיל רשימה כזאת אך לקראת הערב, בו מתקיימת הזלילה המרכזית של היום, דבר הרשימה פורח מזכרוני. המאמן שילון אמנם רמז לי שכפסיכולוג הייתי אמור להבין כי התרחשות זאת משקפת סוג כלשהו של התנגדות לשינוי, אבל אין לי מושג למה הוא מתכוון.

תגובות לטור של אור, ניתן להעביר לו ישירות למייל: [email protected] , או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר.