הרעיון שפעילות גופנית משפרת את בריאות המח הוא מבוסס היטב עוד ממחקרים שנעשו בעבר. הפעילות הגופנית בעלת תרומה מכריעה בפן הריגשי מנטלי פעילות גופנית והצד המנטלי וכן תורמת רבות לביצועים קוגניטיביים פעילות גופנית ותפקוד קוגניטיבי .ניסויים בבעלי חיים ובבני אדם הראו כי פעילות הגופנית מעלה את "הצפיפות הנורונלית" באזור במח: ההיפוקמפוס*, אזור שהכרחי על יצירת זיכרון ועל האחסון שלו, ואזור אשר משפר כישורי חשיבה.
במבוגרים, פעילות גופנית שגרתית מסייעת לשמור על תפקוד קוגניטיבי ולמעשה מאיטה תהליכי התנוונות שמתרחשים על בסיס נורמלי במח המתבגר, מה שלמעשה עוזר לשמור על המח מפני תהליכי הזדקנות ומקטין את הסיכויים לדימנציה.
לאורך השנים היו רמזים לכך שפעילות גופנית עשויה לשנות את התקשורת שבין אזורים שונים במח. ב 2016 במחקר שנעשה באמצעות MRI החוקרים מצאו שחלקים שונים במח "נדלקים" באותו הזמן בקרב קבוצת סטודנטים רצים, ופחות בקרב סטודנטים שמנהלים אורח חיים ישבני. מאמינים שהפעילות הזו של המח שניצפתה בקרב הרצים מאפשרת לחלקים במח לעבוד ביחד והיא משפרת את כישורי החשיבה על אף שאין ביניהם קשר פיזי של ממש. ברצים, החלקים המסונכרנים קשורים לתשומת לב, לתהליכי קבלת החלטות, לזיכרון, מה שמרמז על כך שפעילות גופנית מובילה למח תיפקודי וחזק יותר.
פעילות גופנית עשויה להשפיע ולשנות את הדרך בה אזורים חשובים ביותר במח שלנו מתקשרים ועובדים | צילום: shutterstock
אלא שהמחקר נעשה בסטודנטים שהם צעירים ובריאים, ואין בהם עדיין "רמזים" על האיומים הממשמשים לבוא עם הגיל. מעט מאוד ידוע עדיין האם ואיך פעילות גופנית משנה תקשורת במח שהוא כבר במצב "חורק" בעקבות גיל מתקדם ואלו השפעות יש אם בכלל על תהליכי חשיבה וזיכרון.
מחקר חדש שפורסם בינואר האחרון, ב Neurobiology of Learning and Memory , הפרופסור מארק גלוק (פרופ' למדעי המח מניו ג'רסי Rutgers University in Newark) יחד עם שותפיו החליטו לבדוק מה מתרחש בתוך המח של אנשים מבוגרים אשר מתחילים להיות פעילים בגיל מבוגר.
מארק בחר להתמקד ב medial temporal lobes*. אזור זה של המח מכיל בתוכו את ההיפוקמפוס והוא למעשה מרכז הזיכרון שלנו. למרבה הצער, הפעילות של האזורי המידיאלי טמפורלי נחלשת עם הגיל מה שמתבטא כירידה בתפקודי הזיכרון והחשיבה. ד"ר גלוק העלה השערה שפעילות גופנית עשויה להשפיע ולשנות זאת.
כחלק מעבודתו, לד"ר גלוק היו מחקרים באותו זמן שבהם השתתפו אנשים ממרכזים קהילתיים שונים, חלק מהמשתתפים במחקרים היו גם אנשים מבוגרים, גברים ונשים, ממוצא אפרו-אמריקני מאזור ניו-ארק. המתנדבים רובם בשנות ה- 60 לחייהם הגיעו למעבדתו של ד"ר גלוק לשם בדיקות רגילות יחד עם תפקודים קוגניטיביים. כמה מהמשתתפים נתנו את הסכמתם לסריקת פעילות המח שלהם. המשתתפים חולקו לקבוצה שהשתתפה בפעילות גופנית בעוד הנותרים נשארו באותו אורח חיים, יושבני. יש לציין שכל המשתתפים היו בעלי רמות כושר גופני ותפקודי זיכרון פחות או יותר זהות בנקודת התחלת המחקר.
הקבוצה שעשתה פעילות גופנית השתתפה בשעורי ריקוד למשך שעה, פעמיים בשבוע בכנסיה או במרכז קהילתי כלשהו, פעילות שנמשכה ברצף של 20 שבועות. המשתתפים בניסוי זומנו למעבדה לצורך סריקת פעילות המח שלהם בתום התקופה. 34 מתנדבים, מתוכם 17 שהיו פעילים באותה תקופה, 17 אחרים לא היו פעילים. המתנדבים חזרו לא רק על סריקת הפעילות המוחית אלא גם על התבחינים הקוגניטיביים.
לאחר מכן החלו החוקרים להשוות בין הממצאים והבחינו בהבדלים עדינים באופן שבו מח של אנשים פעילים עובד. סריקות פעילות המח הראו כי מוחות של אנשים פעילים עובד באופן מסונכרן יותר לאורך האונות המידיאליות טמפורלית, בהשוואה לפעילות המח של אנשים שאורח חייהם יושבני. חלקים מתוך האונות של מוחות האנשים הפעילים "נדלקו" ביחד ולאחר מכן תוך שניות, תואמו ונדלקו ביחד עם אזורים אחרים במח. סינכרוניזציה כזו מהווה הוכחה לכך שהמח עובר שינוי לקראת מה שמכונה על ידם כ youthful flexibility , כלומר פעילות ודרך החשיבה שמשתנה ונהיית "צעירה" יותר. ד"ר גלוק מדמה זאת שבסריקת הפעילות המוחית זה נראה כאילו חלקים מהמח "יוצאים לנשף ריקודים" בעקבות הפעילות הגופנית. הגמישות הזו שאותה מתארים במחקר מאפשרת התארגנות מחודשת של הקשרים והמבנים המיקרוסקופיים במח. אותה התופעה לא ניצפתה במוחות של מבוגרים אשר ניהלו אורח חיים יושבני.
השינויים הללו שנצפו באו לידי ביטוי באופן החשיבה והזיכרון. האוכלוסייה אשר היתה פעילה לאורך זמן השתפרה בביצועים, ביכולת ללמוד ולשלוף מידע ולהשתמש בו באופן לוגי בתרחישים שונים.
ניתן ללמוד אם כך שבהחלט יש דבר כזה אימון גופני למח, ופעילות גופנית בהחלט יש לה יכולת לשפר את מידת ה"גמישות" המוחית מה שיבוא לידי ביטוי בתיפקודי זיכרון, חשיבה טובים יותר.
* כתבה שהתפרסמה לפני כשבועיים במגזין ה New York Times ע"י גרטשן ריינולדס, בעלת הטור השבועי.
• medial temporal lobes- אזור חשוב במח שמתקשר עם אזור ההיפוקמפוס ויש לו תפקידים חשובים רבים, בין היתר תפקיד בעיצוב הזיכרון לטווח ארוך, עיבוד של מידע שמתקבל משמיעה ומראייה.
חן בעלת PhD מדענית. בוגרת תואר ראשון מהטכניון ותואר שני ושלישי מאוניברסיטת תל אביב שם חקרתי מנגנוני גדילה של סרטן שד. פוסט דוקטורט עשיתי בארה"ב ב NIH שם חקרתי ממאירויות המטולוגיות.
אני רצה חובבנית מספר שנים, מאמנת ריצה למרחקים ארוכים. השתתפתי בעשרות מירוצים קטנים כגדולים, מרוצי כביש ושטח, מ 5 ק"מ ועד למרתונים. עמדתי על לא מעט פודיומים ולכן יש לי אוסף של גביעים ומדליות מכובד.
אני מתנדבת במיזם הריצה הארצי "גמאני רצה", מיזם מבורך וחשוב שהוקם מתוך התבססות על מידע ממחקרים מדעיים שהראו כי פעילות גופנית בכלל וריצה בפרט מעלים באופן משמעותי את הישרדותן של חולות ומחלימות מסרטן שד. ריצה מסייעת משמעותית להקלה בתופעות הלוואי שבעקבות הטיפולים שמקבלות אותן נשים.
ההתנדבות במיזם כמדענית ראשית וכמאמנת ומובילת קבוצת רחובות ממלאים אותי בסיפוק מתוך אמונה ידע ורצון להפוך את המחקרים למציאות: פעילות גופנית בכלל וריצה בפרט מועילים ומשפרים את איכות החיים של המתמודדות עם סרטן שד, מפחיתות בצורה משמעותית את תופעות הלוואי שיש מהטיפולים, ובכלל משפרות את מצב הרוח ואת התחושה העצמית.
