לונה צ'מטאי פרשה ממרתון דוחא | לונה צ'מטאי בראיון לאחר המרתון | מה צפוי במרתון הנשים של דוחא

בהמשך לשערורייה שהתחוללה באליפות העולם במרתון בדוחא שבקאטר, הנה כמה עובדות מספריות חשובות:

1. אליפות העולם במרתון לנשים הוזנקה ב-23:59 בליל שישי, בטמפרטורה של 32 מעלות צלזיוס עם 73% לחות. עד הסיום, אחוזי הלחות הרקיעו ל-76% והטמפרטורה עמדה על 31 מעלות. לא זכור לי מרתון תחרותי משמעותי אי פעם שהוזנק בתנאי חום כה קיצוניים.

2. מתוך 68 רצות שזינקו לאחר שעשו קריטריון, רק 40 סיימו. אחוז נשירה של מעל 40%.

3. אבל אולי מוטב אילו יותר נשים היו נושרות, כי התוצאות… אוי התוצאות. רק 31 נשים ירדו מ-3 שעות. רק 18 ירדו מ-2:50 ש', ורק 7 נשים ירדו מ-2:40 ש'! אף אחת לא ירדה מ-2:32 ש'.

בלעדי | לונה צ'מטאי לשליח כאן חדשות לאליפות העולם בדוחה: "אני בסדר. המרוץ היה קשה מאוד, הקשה ביותר שהשתתפתי בו. מזג האוויר היה נורא, מי שסיימה – חזקה מאוד"@lianwildau – שליח כאן חדשות לאליפות העולם באתלטיקה בדוחה pic.twitter.com/sTjG8jMcdG

— כאן חדשות (@kann_news) September 28, 2019

אם המטרה היא להשפיל עד עפר את יכולתן האתלטית של רצות המרתון המהירות בעולם, ולהפוך את המרוץ למבחן סבולת חום, אולי כדאי לשקול שאליפות העולם הבאה באתלטיקה תיערך בתוך לוע מבעבע של הר געש פעיל. זהו איננו ספורט.

כל הספורטאיות וכל המאמנים ששלחו ספורטאיות לזנק לתחרות הזאת (כאן יסלחו לי גם לונה צ'מטאי-סלפטר ודן סלפטר), לקו בחוסר כבוד לענף ריצה התחרותית, ובחוסר אחריות. אף ספורטאי לא צריך להביא את עצמו למצב של סף מוות מהתחממות יתר. אין לכך סיבה. מדובר בספורט, לא במלחמה. אינני יודע אם לונה עצרה בהחלטה מושכלת מבחירה, או התמוטטה, אבל אני שמח שהיא עצרה. הייתי שמח יותר אילו היא, יחד עם כל המשתתפות האחרות, היו אומרות הרבה קודם – כך לא מתייחסים לבנות אדם ומוותרות על הזינוק לביזיון הזה.

במבט קדימה, אם קיים בכלל דרג אחראי בהתאחדות האתלטיקה הבינלאומית, עליו לבטל ולמנוע את הזינוק למרתון הגברים בסוף השבוע. רק להמחשה – תחת הכללים הקיימים במדינת ישראל, מרתון הנשים באליפות העולם כלל לא היה מוזנק עקב תנאי חום קיצוניים. והיו דברים מעולם.

על פי רשויות חקירה שונות בעולם, אליפות העולם באתלטיקה הגיעה לדוחא בדרך של תשלום שלמונים של מיליוני דולרים. מתכון בטוח לחוסר התחשבות בספורטאים. אבל הזלזול בספורטאים לא מסתיים בדוחא, הוא ממשיך גם למשחקים האולימפיים שיתקיימו בטוקיו 2020 (שכפי הנראה גם הבאתה לבירה היפנית לא היתה חפה משחיתות לכאורה).

בתום תחרויות המבחן בטריאתלון האולימפי שנערכו בטוקיו באמצע אוגוסט האחרון, המאזן היה מחפיר: בתחרות הנשים הריצה קוצרה לחצי המרחק עקב החום הקיצוני; בתחרות הפאראלימפית בוטל מקטע השחייה עקב מי ים מזוהמים בספירה גבוהה מהמותר של חיידקי אי-קולי (כן, כן – חרא צף). גם בטוקיו, מדובר בביזיון שכבר התרחש, ומאיים לתפוס ממדים מפלצתיים. טמפרטורת המים הלוהטת בטוקיו שעמדה באוגוסט האחרון (לטריאתלון ולמשחי מים פתוחים), והטמפרטורה הקופחת ברחובות העיר בקיץ (לרצי מרתון וטריאתלטים), לא רק מסכלות רבים מהערכים הספורטיביים שקיימים בתחרות עילית, אלא עלולות להביא גם לסיכוני חום חמורים, שכולם ידועים מראש בשלבי הסיום של תחרויות סבולת בעצימות שיא – בהן מדליה אולימפית נוצצת ותהילת עולם עומדות על הכף.

הספורטאים האולימפיים העניים בכסף ובהשפעה, אינם מצליחים להתאחד כפי שהצליחו בהזדמנויות שונות לעשות רוכבי הטור דה פראנס, ושחקני הספורט המקצועני בארה"ב. חוסר יכולתם להשפיע על הסביבה בהן תיערכנה התחרויות, גורמת לעתים (כפי שגרמה אתמול במרתון הנשים בדוחא) לכך שהם מושלכים כגלדיאטורים לקולוסיאום רומאי, כאשר השורד הוא המנצח. תחרויות בתנאים כאלו בעיניי אינם ספורט, ויש לעשות להן סוף. החל ממרתון הגברים בשבוע הבא בדוחא, שיש להודיע על ביטולו כבר היום וכבר עכשיו!