נתחיל מההתחלה, לשאלה מהי דת יש תשובות שונות. יש שמדובר באמונה בכוח עליון של אל יחיד. יש שמדובר במספר אלים. יש שמדובר באמונה בכוחות טבע, כולל כאלו שמוצאים ביטויים בבעלי חיים שונים, כולל כאלו "קדושים", ויש, כמו בבודהיזם ובקונפוציוניזם, שמדובר בתורת חיים כוללת שאינה מחייבות בהכרח אמונה בכח עליון, אלא מתמקדות בדרך החיים. דרך ליעד הנכסף למאמינים. במילון וובסטר מופיעות מספר הגדרות למילה "דת". אחת מהן קובעת כי דת היא "מטרה, עקרון או מערכת אמונות שאדם אוחז בהם באדיקות"
מאת:חגי אשלגי
מצפון אפריקה, דרך המזרח התיכון ועד (וכולל) הודו וטיבט, ההתייחסות והדיון בנושא דת, בין אם המתדיין הוא מאמין ובין אם לאו, נוטה ללבוש חרדת קודש. הצהרה על היות אדם "דתי", "לא דתי", "חילוני", או רחמנא לצלן "אתיאיסט", נתפסת כאמירה משמעותית, שעשויה להתגבש בתום מחשבות ולבטים ומתיימרת לשקף באופן רחב את אישיותו של המצהיר. בחזקת הייתה זו הצהרה בעניין "קדוש" ממש. משקל כבד ניתן לדת לא פעם גם בארה"ב (In god we trust), ומן הסתם גם בקריית הוותיקן.
אך ישנם גם מקומות בהם בקלות יצהירו התושבים על "דת" שאינה דורשת אמונה בכוחות עליונים. לא מעט ברזילאים יאמרו שהדת הראשונה שלהם היא כדורגל. דרום אפריקאי (יהודי) שאני מכיר הכריז באוזניי שקריקט הוא ספורט נחמד, אבל רוגבי הוא הדת האמיתית. כובד משקלה של המילה דת משתנה עם הגיאוגרפיה והאנתרופולוגיה.
אלפי רצים חובבים במרתון, עלייה לרגל או רק ריצה? (צילום: Prolineserver)
השאלה, אם אורח חיים של ספורט אקטיבי הוא דת חילונית בישראל, התחדדה אולי עקב השתתפות ספורטאית ישראלית באליפות העולם בטריאתלון איש הברזל (בקונה- הוואי) ביום כיפור. האם הסבים והסבתות של אותם ספורטאים היו שוקלים להשתתף בתחרות ספורט ביום כיפור? ואם הסבים לא, אז מה זה אומר על נכדיהם שמשתתפים היום? האם אצל חלקנו הדת היהודית פינתה לצדה (ולעתים גם במקומה) מקום לדת אחרת, דת שהאמונה שלה היא בהגשמת העצמית דרך בריאות הגוף וההישגיות הספורטיבית?
גם בראיית הדת הקונוונציונלית, אם הגוף שקיבל כל אחד מאיתנו הוא מתת אל, האם עישון, השמנת יתר וניוון גופני, אינם "חילול השם" בדיוק כמו עבודה בשבת ואכילה ביום כיפור?
כשאנחנו מחליטים להתחייב לעשות ספורט?
ברור שהתחייבות לספורט יכולה להתבטא בעוצמות שונות. בדיוק כמו התחייבות לדת מוכרת. ישנם המהדרין, הליטאים, החסידים, ה"סרוגים", הקונסרבטיביים, הרפורמים, וגם אלו שרק מפעם לפעם נכנסים לרחרח. אבל ברור שרוב מי שבוחר להתחייב לחיות חיים ספורטיביים, כולל השתתפות במרוצים ותחרויות, לוקח על עצמו לא מעט:
• מערכת ערכים שמבוססת על פייר פליי ספורטיבי וכללים מוגדרים (מוסר, מצוות, עשרת הדברות);
• משמעת אימונים עם כללים מוגדרים מראש (תפילות, פולחן);
• כללי תזונה (כשרות);
• האזנה בשקיקה לדברי תורה ודרשות (מרצים ומאמנים)
•דקדוק במשניות (תוכניות אימונים, דיווחים ספורטיביים וסיפורים על ספורטאים והישגים)
• ימי תענית ואפילו מסעות צלב (תחרויות ובייחוד הארוכות שבהן)
• הקרבה אישית והקרבת זמן משפחתי (טוב, זה ברור)
• סממני השתייכות חיצוניים (כיפה, האות M כסמל איש הברזל מקועקע על הרגל, מדבקת 42.2 על הרכב)
• חזרה בתשובה, ולעתים קנאות.
• עשה לך רב (או מאמן)
• קהילות מגובשות שמשתתפות יחד בפולחן ובאימון.
• טקסים.
• סיכון בקורבן אדם (באופני הכביש ולעתים גם מוות במהלך פעילות)
• ולאחר תלאות, סיכוי להזדככות והתעלות – נירוונה!
מה בין "מאמין" לבין "מתאמן"? נכון, גם המלים דומות. כולם באימון כמיטב אמונתם. כך וגם כך, צדיק באמונתו יחיה!
אז אולי לא בטוח אם הספורט כדרך חיים הוא דת חילונית חדשה (כנראה שמידת האדיקות בשמירת הכללים קשורה למידת ה"דתיות" של המאמין/המתאמן). אבל אין שום סיבה להיבהל גם אם התשובה לשאלה זו היא חיובית. כי אם כן אז מה בכך?! אחרי הכל, קיימות דתות פחות רציונאליות ופחות ראויות מזו של הספורטאים המתאמנים. לפחות כלליה, מנהגיה ו"מסעות הצלב" של "דת" הספורט, פוגעים ודאי פחות בזולת מאלו של דתות רבות אחרות.
חגי אשלגי
שואף לתנועה
אברהם בורג בפרויקט המיוחד – האם הספורט הוא הדת החילונית החדשה?
נחשון שוחט בפרויקט מיוחד – האם הספורט הוא הדת החילונית החדשה?
אילן זיסר בפרויקט מיוחד – האם הספורט הוא הדת החילונית החדשה?
