מהרצים, דרך המתנדבים שהפעילו את המסלול, ועד המעודדים, המלווים והקהל – קהילת המרתון הישראלית זקפה את ראשה והכריזה בקול צלול ורם – הריצה היא שלנו!
מאת:חגי אשלגי
במשך שבוע וחצי קולות שונים ומשונים התלהמו נגד ריצות ארוכות. אנשים שמעולם לא עברו 50 ק"מ בשבוע מרגישים מומחים מספיק כדי להטיל ספקות. אם חצי מרתון זה הרבה מדי, מה יגידו על רצי מרתון? סיסמאות כמו "סיכון בריאותי", "תמרורי אזהרה ברורים", "מחדל", ו"לעשות בדק בית", נורו לאוויר בצרורות. העיתונאים התחרו בהעלאה היסטרית של רף הזעקה. להקות מפוחדות של פקידים יישרו קו.
"עד מתי אי אפשר יהיה לרוץ?" שאלנו. "לא יודעים. צריך לשבת ולבדוק. מינו ועדה". "כמה זמן היא תשב?" שאלנו. ימים? חודשים? שנה? איש לא יודע לענות.
למרתון ישראמן בשבת בבוקר בפארק הירקון התייצבו אלו שחושבים אחרת.
כן, מדובר בקהילה. קהילת הריצה בישראל. קהילה שמשננת דרך הרגליים מציאות שעשרות מגישי טלוויזיה לא ילמדו לעולם – מציאות לפיה ריצה היא פעילות בריאה; לפיה מי שמגיע מוכן היטב למרתון שנערך בתנאים סבירים, מתופעל על ידי צוות מיומן ומנוקד בתחנות הזנה ושתייה על פי פרוטוקולים בדוקים, איננו חובב סיכונים חסר אחריות.
ברגליים חזקות ובשוקיים נטויות הבהירו רצי ישראל לכולם, שהריצה לא שייכת לאלו שהפכו אותה בהינף מקלדת לחשודה מספר אחת (שלא לומר אויבת הציבור); היא לא שייכת לאופוזיציה עירונית אופורטוניסטית שמיהרה להאשים את רון חולדאי ב"מחדל" בלי להתעכב לברר עובדות; גם לא לחבורת פקידים מפוחדת מהצל של עצמה; ואפילו לא למשפטנים רואי שחורות ושונאי סיכון.
קהילת הריצה הישראלית הכריזה בשבת בבוקר בקול צלול ורם – הריצה היא שלנו! חברי הקהילה הזכירו לכולם שרק הרצים יקבעו לגבי עצמם – כמה, למה ומתי.
הייתה זו ריצה חופשית במדינה שלעתים שוכחת מהו חופש הפרט. היה זה חג החירות של הרצים. ואיזו ריצה יפהפיה זו היתה!
|
שיא עולם? כן – שיא עולם
נדמה שנשבר במרתון הזה שיא עולם אחד (אמנם, בלתי רשמי). שיא בשיעור וביחס שבין מספר רצי המרתון שעל המסלול, לבין מספר רצי המרתון המנוסים שהתנדבו, תמכו, עודדו וליוו אותם.
תחנות הזנה שלמות הופעלו על ידי רצי מרתון וטריאתלטים מנוסים. בין מודדי הזמנים, האחראים על מסלול, מפעילות מתחם הסיום, והמלווים על האופניים, נמצאו ותיקים של אלפי ריצות מרתון וטריאתלונים. אלפי רצים ליוו את חבריהם וקרוביהם.
הקהילה התגייסה לא רק לרוץ, להתנדב וללוות, אלא גם לתמוך. כך נראית ריצה קהילתית. מי שלא בא, הפסיד!
מרתון – עד המטר האחרון
כשניר דפני, מנצח מרתון ישראמן, חצה את קו הסיום, הוא עצר את השעון. הסתכלתי על הצג. המרחק – 42.19 ק"מ. לשם השוואה בדקתי גם אצל שרון אלמגור – מקום שני בין הנשים – 42.3 ק"מ. מרתון. מדוד לתפארת.
|
 |
דברים כאלה!
האמת, ישנם סיפורי ריצה רבים מספור לספר כאן, וחלקם התחילו כבר להופיע. למשל, איך לירן רז הצליח להשלים שילוש משולש – שלושה מרתונים ישראלים בכל שנה, במשך שלוש שנים רצופות (זה בטוח שיא ישראלי); איך הרוח חבטה ברצים ארבע פעמים – בכל חזרה מתחנת חוף תל ברוך; איך נדב שחורי ונדב זכר רצו מרתון, שישה ימים בלבד אחרי שסיימו את מרתון רומא; איך שמחה קובארי חצה את קו הסיום עם שני ילדיו התאומים, דקות בודדות לפני זמן החיתוך; איך 26 רצים לפחות השלימו בשבת בבוקר את "טריפל" המרתון הישראלי (שלושה מרתונים ישראלים בשלושת החודשים הראשונים של 2013 – הנתון באדיבות אילן זיסר), ועוד ועוד.
אצלי שלוש תמונות יישארו חקוקות עמוק יותר מהאחרות –
1. לראות את אלעד שניידר מסיים רביעי, בפחות משלוש שעות, שולף דגל של יחידת "עוקץ" שסחב עמו מרתון שלם, ומקדיש את הריצה לחברו ליחידה, מיכאל מיכאלוביץ' ז"ל.
|
2. לראות את אלדר בן רובי, שותף בכיר באחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים בישראל, רודף כמו סבתא פולנייה על ספידים אחרי אחרוני הרצים שהשלימו סיבוב אחרון בחוף תל ברוך, בדרך לקו סיום; ומגיש להם בקבוק משקה איזוטוני שהכין במיוחד עבורם דקה קודם בתחנת ההזנה.
3. לראות את מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' רוני גמזו (כן, כן – הוא ולא אחר), מסיים את מרתון ישראמן בתוצאה של פחות מ-4 שעות. עצם ההגעה שלו להשתתף במרתון ישראמן זו אמירה.
תגידו לי אתם, יש דברים כאלה?
הערה לפני לסיום
פגשנו את רון חולדאי ביום חמישי האחרון. בדקות הספורות איתו, התרשמנו שמדובר באיש נחוש, אמיץ ואוהב ספורט. ידיד של רצי המרתון, שחש תסכול על הנסיבות שהכניסו את העירייה בראשותו למצב בלתי אפשרי. רון חולדאי, עיריית תל אביב כולה (כולל מחלקת הספורט, סגן ראש העיר, מנכ"ל וסמנכ"ל העירייה, מחזיק תיק הספורט, ועוד) וגם חברת כפיים שהפיקה את אירועי מרתון תל אביב רצו לקיים מרתון בתל אביב. הם לא חפצו בביטול המרתון שבועיים ברציפות. מי שמכיר מערכות כאלו, מבין שלא היתה להם ברירה.
|
מנכ"ל משרד הבריאות – בתוך קצב
|
את דעתי אודות הטענות שהופנו נגד מארגני מרתון תל אביב בפרשת מותו של מיכאל מיכאלוביץ' ז"ל, כבר הבעתי כאן.
חשוב לי לבקש בעת הזו – אל לנו להפנות עורף, אצבע מאשימה ואפילו לא מבט עקום לאנשים שנמנים על ידידי ענפי הספורט שלנו – הריצה, השחייה, האופניים והטריאתלון. לטעמי, עיריית תל אביב, העומדים בראשה ונושאי התפקידים בה, בהחלט נמנים על מחנה זה.
תודות
זוהי זכות וחובה גדולה להודות לכל המתנדבים שהפעילו את המרתון הזה. כאן בטוח אפספס רבים, ומכל אלו שפספסתי אבקש סליחה מראש.
תודות למייקי כץ שהיה אחראי על מדידת וסימון המסלול, ולתום כץ שהיה אחראי על חלוקת המים;
תודות לבת-שבע מארק, רותי בנימיני-רוסו, מיכל טננבאום, דורית אורפז, הילה פרונט והחברות והחברים שאיתם, שניהלו ביד רמה את תחנת השתייה ליד גשר בבלי;
תודות למידד לוי ומירב פרי מאיגוד הטריאתלון שיחד עם תומר גרניט, יוסי עזרי, מיכל גרונדלנד ואורי שילה מההתאחדות לכדורגל, וגם אביב אמירי ותמר אשלגי-אמירי ואחרים, הפעילו את תחנת ההזנה המרכזית למרגלות רדינג;
תודות להדס מור, אלעד זינגר, קמה שמעוני, אלדר בן-רובי, סוניה מנדלביץ', ניר ואחרים, אשר שקדו על תחנת ההזנה בחוף תל ברוך;
תודות ליו"ר איגוד הטריאתלון יובל חץ שכרז;
תודה לרפי פרחי, גיל מרינוב, דני גולדברג ויוסי שוחט ששימשו כמלווי אופניים למובילים, למאספים ולמאות הרצים שביניהם ודאגו שכל אחד מהרצים יגיע בבטחה לקו הסיום;
תודה לאילן סידי, עומר ברק והצוות שאיתם, על מדידת הזמנים והלייב טראקינג;
תודה להילה לביא, קרן הרץ-רצון, עינת וולך, ענבר מני ואילנה ארז, שקיבלו את כולם על קו הסיום;
תודה למיכל רג'ואן וצוות הקליטה וחלוקת הערכות בבוקר.
תודה לקפה "מיסטיק רוז" שנתנו את האכסנייה יום לפני ושמחו לקחת חלק בריצה.
תודה למאות המלווים שטחנו קילומטראז' על המסלול – בהם נילי אברמסקי שרצה לפחות מרתון שלם כמלווה, גלעד קובו, קובי צווילה ורבים אחרים.
תודה ענקית לצוות שוונג שהפך את הבלתי אפשרי לאפשרי בזמן אפסי, ואז נתן למרתון לדבר בעד עצמו.
מגיעה לכם ברכת חג שמח ענקית, אחרי שעשיתם פסח שמח לכולם.
24.3.2013
חגי אשלגי
שואף לתנועה
