מישהו זוכר מתי נערך בארץ מרוץ האולטרה הראשון והיכן? אז לאלה מכם עם זכרון קצר, או שפשוט חושבים שהגלגל הומצא ממש לפני שבועיים וחצי, המרוץ הראשון בארץ היה "המרוץ של קרן גולדבלט" שהיתה הבעלים של חנות הריצה "פרו ספורט" ובגרסה המקורית שלו ברמות מנשה. רצנו בזוגות והמרחק היה של קצת יותר מ-50 ק"מ או אולי 51, מי בכלל ספר?

רוב ריצות ההרים משלבות מסלולים קשים וטכניים. חלקם, דרך אגב, לא ניתנים כלל לריצה | צילום: אמיר כהן-דרימן

כתבות נוספות בנושא
לכל הטורים של רן שילון בשוונג
תופסים גובה: חשבתם פעם לרוץ מרתון בגובה 5,400 מטר?
רצים בעקבות פידיפידיס
מדוע אסור להתאמן כשיש שפעת?

יותר מרוצי אולטרה ממרתונים

מים רבים עברו אפילו בנהר הגדול של תל אביב (ופתח תקווה) ומספר מרוצי האולטרה בישראל עלה משנה לשנה ולמעשה, יש היום בישראל יותר מרוצי אולטרה ממרתונים. למה? בואו נודה על האמת, לרוץ אולטרה ולרוץ לספר לחבר'ה זו הסיבה הראשונה והעיקרית. סיבה נוספת, כל המרוצים בארץ נערכים ללא מגבלה של זמני ביניים וללא מגבלות אמיתיות, מה שהופך את המרוצים האלה ברוב המקרים לצעדות המוניות!

מצטער, יודע שאני לא פופולרי עכשיו, אבל האימונים לקראת המרוצים האלו קלים יותר מאשר אימונים למרתון. המדבקות על האוטו מרשימות יותר והמרוצים, קלים יותר. למעשה, ככל שהמרחק גדול, כך רצים פחות והולכים יותר. הדבר כמובן שונה במרוצים גדולים בעולם. אם ניקח את הספארטתלון כדוגמה, אותו מרוץ מפורסם באורך 246 ק"מ הנערך ביוון כל שנה, הקושי הגדול בתחרות אינו המרחק או מזג האוויר, אלא ובעיקר, זמני הביניים הקשיחים ב-80 הק"מ הראשונים בתחרות. זאת אומרת שלא ניתן להמשיך להתחרות אלא אם עוברים את התחנות בזמנים הנקובים. הדבר נכון גם למרוץ האולטרה המפורסם במון בלאן, למעלה מ-50% מהנרשמים לא מסיימים את התחרות כי לא עומדים בזמני הביניים.

בחלק גדול מהמרוצים בארץ אין כלל זמני ביניים. הדבר נעשה מתוך רצון להרשמה רחבה ככל האפשר של רצים (אי אפשר להתעלם מהנושא הכלכלי, מרוצים הם עסק כלכלי ואם אנחנו רוצים מרוצים טובים ואיכותיים, הם צריכים להישאר כאלה) ומתוך רצון לאפשר לרצות ורצים להשלים המרחקים השונים. האם הדבר נכון או לא? תהיו אתם השופטים.

אם נסתכל על המגמה היום בעולם, נראה כי המרוצים הארוכים לא הופכים לארוכים יותר, אלא הולכים ומסתבכים. הם נעשים בתנאי מזג אוויר קיצוניים, מרוצים בתנאים חמים במיוחד, כגון מרוץ badwater עם מסלול של 135 מייל, מרוצים בתנאי קור, כמו מרתון הקוטב הצפוני או הדרומי, מרוצים בתנאי גובה קיצוניים כמו מרתון קילימנג'רו ומרתון האוורסט. הקטגוריה שגדלה בקצב הגדול ביותר הם מרוצי ההרים ועליהם אכתוב בסדרת המאמרים הזו.

בואו נודה על האמת, לרוץ אולטרה ולרוץ לספר לחבר'ה זו הסיבה הראשונה והעיקרית | צילום: צלמי שוונג

מסלולים קשים וטכניים

מדובר בסוגים שונים של מרוצים, החל מכאלה שממש קצרים באורך של עד 4 ק"מ אבל עם טיפוס מצטבר של קילומטר שלם, דרך מרוצים בטווחים משתנים של 30 ק"מ עם 2,000 מטרים טיפוס מצטבר, 50 ק"מ עם 3,000 מטרים טיפוס מצטבר, ועד 160 ק"מ עם טיפוס מצטבר של עד 10,000 מטרים. שימו לב, שכשמדובר בריצות הרים, למרחק בלבד אין כל משמעות, אלא לשילוב בין המרחק והגובה המצטבר.

כדי לעשות את הדברים מעניינים יותר, רוב ריצות ההרים משלבות מסלולים קשים וטכניים. חלקם, דרך אגב, לא ניתנים כלל לריצה או כמעט לא ניתנים לריצה. חלק מהריצות משלבות ניווטים, חלקן בצוותים וחלקן ליחידים, בחלקם קיימים מעברי מים, שילוב של תנאי חום ותנאי קור, עליות לגבהים ועוד, כיד הדמיון הטובה על מארגני המרוצים. האם ניתן להתאמן למרוצים האלה כאן במזרח התיכון? התשובה היא ללא ספק כן! וגם על כך בסדרת המאמרים הזו.

אז, מעוניינים לנסות משהו חדש? חכו לכתבה הבאה שלי בנושא בשבוע הבא.

רן שילון | מאמן ראשי באנדיור, מאמן חסות של אדידס וסונטו