בניגוד לתחרויות ספורט מקצועיות, האתגר הפיזי בתחרויות הנינג'ה זהה לגברים ולנשים ומעניק הזדמנות שווה לכולם להוכיח את יכולותיהם תוך התמודדות שווה אחד נגד השני על אותו מסלול מכשולים ומול אותו שעון. איש איננו נרתע כיום ממראה של בחורות המתאמנות לנינג'ה ונשים לא מעטות בעולם כגון: קייס קטנזרו ,ג'סי גראף, גבי לרבק ועוד, הוכיחו כי גם נשים יכולות להיות נינג'ה. אך בישראל, נכון לכתיבת שורות אלו, יש כרגע רק אישה אחת, דפנה גיטלר, שהגיעה הכי רחוק ולחצה על הבאזר.

צ פ ו | ג'סי גראף שלוהקה כפעלולנית בסרט "וונדרוומן"

תחרות הנינג'ה הינה מאתגרת ומורכבת מבחינה פיזיולוגית, תוך כדי דרישה לרמה גבוהה מאוד של יכולות גופניות מסוגים שונים וזאת – תוך שילוב הכרחי במספר מרכיבי כושר, על מנת לבצע משימות שונות כגון: כוח מתפרץ, סבולת שרירית, קואורדינציה, שיווי משקל, זריזות, מהירות ועוד.

כך, שהצטיינות באחד או בשניים ממרכיבי הכושר הגופני הללו, ממש לא מספיקים על מנת להצליח בדרישות הגופניות הייחודיות המאפיינות את התחרות. לכן מעונה לעונה מגיעים מתחרים מיומנים, אשר את רובם אפשר להגדיר כספורטאים מקצועיים מתחומי הטיפוס, האקרובטיקה, פארקור ועוד.

השוני בהרכב הגוף

בענפי הספורט המקובלים, השליטה הגברית הינה ברורה מבחינה הישגית. הכל מתחיל בזה שהממדים הפיסיים של גבר גדולים ב- 7%-10% בממוצע מאלה של אישה. עם מבנה כתפיים רחב יותר, מבנה צר יותר של אגן וגפיים ארוכים יותר מאלה של נשים – מה שמהווה יתרון ביומכני בהפקת כוח מתפרץ, יצירת מנופים גדולים – דבר שישפיע על יצירת הכח, יכולת הקפיצה, מעבר בין המכשולים ועוד. מאידך, למבנה השלד הקטן יותר יש יתרון ביצירת יציבות עקב מרכז כובד* נמוך יותר.

בקרב נשים ישנה ירידה איטית יותר של הקורטיזול. ג'סי גראף אלופת הנינג'ה ווריור | צילום יוטיוב

חלק מההבדל מתחיל עקב השוני בהרכב הגוף: לנשים בוגרות יש פי שניים רקמת שומן מאשר לגברים, כשהנתון בא לידי ביטוי באחוזים ממשקל הגוף הכולל. לגברים יש מסת שרירים גדולה יותר ולכן חוזק כולל רב יותר – כ-45%-65% בפלג הגוף העליון, וכ-25%-30% בפלג הגוף התחתון. מרכיב הכוח בפלג גוף עליון הינו גורם קריטי בתחרות, שכן מירב המכשולים מתבססים על חוזק ידיים, כתפיים וסבולת שרירית גבוהה – דבר המהווה יתרון ברור לגברים. כחלק מהשימוש בשרירים במכשולים שמצריכים מאמץ הנע בין כמה שניות ועד דקות. מה שמצריך יכולת אנאירובית גבוהה הנמצאת בעדיפות אצל הגברים.

ההתאוששות מאימונים אנאירוביים – הקורטיזול והשפעתו

בעת ביצוע אימונים אנאירוביים (בעיקר) עולה גם רמת ההורמונים האנבוליים (לרבות – טסטוסטרון) ומנגד עולה גם הורמון קטבולי ושמו קורטיזול. מה שמשפיע על איכות אימון הכוח באימונים ופר תקופה הוא אופן הירידה של הקורטיזול לרמות מנוחה. מסתבר שאצל נשים קצב הירידה של הורמון זה עקב אימונים אנאירוביים – איטית יותר לעומת גברים. במקביל, גם ההתמודדות עם תוצרי הלוואי התאיים לרבות לקטט ועלייה בחומציות התא (עם כל המשתמע מכך) עם ההתמודדות בזמן מאמץ אנאירובי קשה כמו במכשולי הנינג'ה – גם נוטה ליתרון אצל הגברים לעומת נשים. כל זאת, בסופו של יום, משפיע על הביצוע ועל מידת התאוששות איטית יותר של נשים לעומת גברים בעת ביצוע אימוני כוח שונים (לרבות לקראת – תחרויות הנינג'ה).

צ פ ו | מדריכת הכושר ג'סי לברק שכובשת בסערה את הנינג'ה האמריקאית

ומה בפן האירובי?

לגברים יש כליטר דם יותר מאשר לנשים וריכוז המוגלובין גבוה יותר (15.8 לעומת 13.7 גרם / 100 מ"ל דם). גם ממדי הלב והריאות גדולים יותר אצל גברים, ולכן, תפוקת הלב ואוורור הריאות שלהם עולים על אלה של הנשים. לב האישה קטן יותר מזה של הגבר ולכן מסוגל לספק פחות דם לשרירים בכל פעימה. כדי לספק את כמות הדם הנדרשת לצורך אותה עבודת שרירים, מבצע לב האישה יותר פעימות ליחידת זמן מזה של הגבר. גם מבנה בית החזה של הנשים, שם ממוקמות הריאות, צר יותר משל הגברים. משום כך, תכולת האוויר בריאות האישה והאפשרות לחמצון התאים נמוכה יותר. ערכי החמצן בדם, המשמשים כמדד ליכולת אירובית, גבוהים בכ-20% אצל גברים. משום כך, ביצועי הגברים בתחומי ספורט המצריכים סבולת לב ריאה יהיו בהכרח טובים יותר ובנינג'ה נדרשת לעתים פעילות של דקות לא מעטות – דבר המצריך גם יכולות אירוביות גבוהות ויכולת התאוששות לא מבוטלת.

דבר נוסף אשר לעיתים אינו נלקח בחשבון סביב תחרות מתוקשרת שכזו ומקבל יותר התייחסות בפן המקצועי תחת מאמנים ומסגרת מטפחת הינו ההשפעות החודשיות – המחזור החודשי שגורם לשינויים פיזיולוגיים נוספים ולאפקטים הנלווים לו, כגון: כאבי בטן, עוויתות, חרדה, דיכאון, שינויים במצב הרוח, כאבי ראש וגדילת החזה ורגישותו.

אופני האימון של נשים

מרבית הנשים המנסות להגיע לתחרויות הנינג'ה נחשפות, רק לקראת התחרות למרכיבים של טיפוס, כוח וכדומה. רובן מגיעות מתחומי אימוני הסטודיו או חדר הכושר. בסוגי אימון אלה, היכולות שניתן לשפר באופן משמעותי הדומות למה שנדרש בתחרויות הנינג'ה מוגבלות ואינן תואמות לדרישות. לעומתן, גברים מחוברים, משמעותית יותר, לתחומי הכוח, הטיפוס וחשופים החל מגיל צעיר להעלאת עומסים גבוהים על פלג גוף עליון וזאת במקומות כגון: חדרי הכושר, השירות הצבאי הקרבי (או ייתכן כמדריך כושר קרבי) ועוד.

צ פ ו | ספיר מאיר פישלזון שסיימה את המסלול הישראלי ולחצה על הבאזר

ניתן להביא כדוגמה מסלולי מכשולים שונים בהם נדרשות יכולות גבוהות מהלוחמים וכבר אז בגילאים צעירים (18-20 ואף יותר) נחשפים אותם גברים לרמות מאמץ מאוד גבוהות שכוללות בחלק מהמקרים, טיפוס על חבל באורך 6 מטר רק בעזרת כוח ידיים, תרגול ואימון של מגוון תרגילים כנגד משקל הגוף (לרבות: שכיבות סמיכה, מקבילים, מתח ועוד). אך לא רק, במהלך מסלול קרבי של לוחמים ביחידות מבוחרות בעיקר, נדרשות יכולות פיזיות אנאירוביות ברמה מאוד גבוהה, כך שהוותק האימוני, הביטחון והטכניקה בביצוע התנועות השונות בביצוע של אותם גברים, עשוי בהחלט להוות יתרון ממשי לעומת נשים.

*מרכז כובד: מדובר בנקודה דמיונית אשר מייצגת את אמצע המסה של גוף מסוים. בגוף האדם, במצב של עמידה, הנקודה נמצאת באזור הטבור. נקודה זו משתנה עם שינויי מנחי גוף שונים. אם אדם מרים את שתי ידיו מעלה, הוא הרים את המסה מעלה ולכן מרכז הכובד משתנה – גבוה יותר. לדוגמה: בתרגיל הסקווט עם מוט, מרכז הכובד גבוה יותר מאשר בתרגיל הדד-ליפט בו המוט בכלל נמצא מטה ומרכז הכובד נמוך באופן ממשי.

ד"ר איתי זיו (Ph.D) | עוסק בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר מעל 35 שנה. מרצה בתחום אורח חיים בריא, ספורט, בריאות ועוד לקהל רחב ומקצועי. מנהל תחום חינוך והסברה בסוכנות למניעת סימום בספורט.
מנהל קורסי הכשרה מתקדמים במכללה האקדמית בוינגייט

מורן נחמני – MPH;MPE;EP-C(ACSM) | פיזיולוג מאמץ ורכז ומרצה בכיר בהכשרת מדרכי כושר במכון וינגייט.
בעלים של המרכז האישי לכושר ותזונה חיפה. בעל תואר שני בבריאות הציבור ובמדעי האימון הגופני.סטודנט למדעי התזונה ודוקטורנט במסלול לפיזיולוגיה

מקורות: The most effective ab exercises – study