השבועות האחרונים מאופניים בקשת רגשות ותחושות. ממש רכבת הרים.
המצב הלאומי נוגע בכל אחד. אנשים מגויסים למילואים, מתאמנים שלי שביום אחד גויסו וכל התוכניות נטרפו. אחרים שהשתחררו כבר וצריכים לשוב לשגרה חדשה, מתאמנים מפונים ועוד… כל אחד בסטטוס שלו.
בתקופה זו מתבטלים בזה אחר זה אירועי ספורט, ובדרך כלל זה קורה שבועות בודדים לפני המועד עצמו.
אפשר לדמיין מה קורה לספורטאי שעובר תקופת אימונים משמעותית למען אירוע מטרה, כאשר מגלה שהיעד בוטל.
דן אלתרמן | צילום: יהל אלתרמן
תחושות של אכזבה וכעס יצופו, אולי אפילו תחושת פספוס על כל אותן שעות רבות שהושקעו, בתקופה משוגעת זו, שעות שדרשו הקרבה וזמן רב. והרגשה שהכול ירד ברגע אחד לטמיון.
בשבועות האחרונים אני מעביר לא מעט שיחות עם הספורטאים שלי על המצב הנוכחי. קיימת ההבנה שזה הזמן לגמישות מחשבתית ,שחשוב לקבוע יעד, אך איתו גם הידיעה שהוא שברירי ולא בהכרח יתקיים.
אני תמיד אומר, שהאימונים זה כמו להפקיד כסף בבנק, זה לא הולך לאיבוד. ולמרות הסיטואציה המבאסת, צריך לקחת הכל בפרופורציות ולחשב מסלול מחדש עם מטרות חדשות.
בסופו של דבר, המטרות, התחרויות, הן רק התירוץ לביצוע האימונים. הן שנותנות דרייב לצאת ל-5 שעות רכיבה ברוחות ובגשם. לרוץ 30 ק"מ בחום ולהזיע. אותן שעות המוקדשות רק לעצמנו, בהן אפשר לנדוד במחשבות ולאפס אותן.
דן אלתרמן בישראמן | צילום: צלמי שוונג
וכל זאת, לא היינו עושים אלמלא קבענו יעד.
וכמו המרק, שהוא רק תירוץ לשקדים, כך המטרות שלנו, שהן רק הדרייב ליציאה החוצה בבוקר.
אז במיוחד עכשיו, יותר מתמיד, חשוב לקבוע מטרות, וגם אם הן יבוטלו או ידחו, הדבר החשוב באמת זה להיות בתנועה, להמשיך קדימה ולהתאמן.
