זה לא משנה אם אתה ספורטאי מקצוען, תחרותי, חובבן או ספורטאי פנאי, הדבר המשותף לכולם הוא הפחד להיות פצוע.
במשך כמעט 20 שנים חייתי כספורטאי מקצוען, כזה שהספורט הוא המקצוע שלו. המטרה מאוד ברורה, יש יעדים, יש תכנית ויש דרך. לוקחים את הגוף לקצה ולא מעט פעמים מותחים את החוט הכי דק שאפשר.
בעשור האחרון, אני מחשיב את עצמי כספורטאי תחרותי חובבן, לפחות בפן הפיזי של המילה. אני כבר לא מתעסק בספורט למחייתי, וחוץ מ-20+ שעות שבועיות, אני בין היתר אבא ל-4 ילדים, בעל שני עסקים, מאמן עשרות מתאמנים ובעלה של יהל המלכה, שזו המשימה האמיתית.
הצורך בשמירה על כשירות הגוף הוא חשוב בכמה מונים, במיוחד בעומס יומיומי שכזה.
דן אלתרמן בישראמן | צילום: צלמי שוונג
בשנים האחרונות סבלתי מפציעות רבות במהלך ההכנות לעונת התחרויות.
על אף ביצוע תכנית חיזוק, המשכתי להיפצע.
לפני כשנתיים החלטתי לעשות אבחון אורתופדי (אצל יגאל לב) ומשם נבנתה תכנית חיזוקים מדויקת ונכונה יותר עבורי. אני דואג להתמיד בה ולהתייחס אליה כיחידת אימון בפני עצמה.
תכנית החיזוקים לא בהכרח מחייבת חדר כושר ודחיפת משקל. מספיקות 25-20 דקות פעמיים בשבוע, כתוכנית שיקומית, פיזיותרפית ובעיקר מניעתית. אני מאמין ש-90 אחוז מהפציעות יכולות להימנע על ידי עבודת חיזוק נכונה. ואם כבר נפצעתי, 100 אחוז מהן יחלימו על ידי איתור נכון של מקור הבעיה ועבודה שיקומית מדויקת.
גוף חזק = ראש חזק! (ולהיפך)
