הרשמה לישראמן
לכל הבלוגים של דן אלתרמן בשוונג
השבוע במהלך אימון שחיה, המאמן הכריז על מדידה ומיד אחר כך שאל אותי האם אני מוכן למדידה. עניתי לו באופן אינסטינקטיבי, שאני נולדתי מוכן!!!
הוא שאל אותי מאיפה מביאים את הגישה הזאת? האם נולדתי איתה?
הוא תפס אותי לא כל כך מוכן לשאלה, ומצאתי את עצמי לוקח כמה שניות לחשוב על התשובה.
מאז שאני זוכר את עצמי, ההורים שלי חינכו אותי שאני יכול לעשות הכל. אם אני יכול לחשוב על זה, אם אני באמת מאמין בזה, אני יכול לעשות את זה.
לפני שהתחלתי להתאמן ולהתחרות בטריאתלון, שיחקתי כדורגל, בבית הספר של עודד מכנס בנתניה. הייתי קטן, פספוס, בקושי מטר וחצי, בלי שום יכולת קואורדינציה עם כדור ובחרתי להיות שוער. הייתי השוער המחליף. מעולם לא פתחתי בהרכב, אולי פעמיים בכל החיים, עליתי למגרש להחליף את השוער וזה אחרי שהקבוצה הובילה בצורה משמעותית ולמאמן לא היה כבר נעים ממני. ולמרות זאת, בחרתי כל שבת, להתכונן כאילו אני בהרכב, כאילו אני זה שמחזיק את כל הקבוצה על הכתפיים, בחרתי להתלבש, להתייצב למשחק ולחמם את הספסל.
לענף הטריאתלון הגעתי בגיל 13. להורים היו חברים טובים, שהבן שלהם בדיוק התחיל להתאמן בטריאתלון בקבוצת טרי-ספורט בווינגייט. כל היום ההורים שמעו סיפורים כמה הבן של החברים מצליח בלימודים, החדר שלו תמיד מסודר (זה קנה את אמא שלי) והוא מצטיין בטריאתלון. החלטנו לנסוע כל המשפחה ולעודד אותו בטריאתלון נהריה 1992. זו היתה חוויה מדהימה והחלטתי לנטוש את הקריירה המפוקפקת בכדורגל ולהתחיל להתאמן בטרי-ספורט, תחת הדרכתו של אבי ברכה.
ממש בתחילת קריירת הטריאתלון שלי, לפני כמעט 30 שנה, בחרתי להיות הכי טוב שאני יכול. להגיע לכל האימונים, להתאמן הכי קשה שאני יכול ולנצח כל תחרות שאני אתייצב בה על קו הזינוק. זה היה רחוק מאוד מהמציאות. מגיל 13 ועד 17, הייתי הכי קטן, הכי פחות "מוכשר" והגעתי בחציון השני בכל תחרות. אבל גם הייתי הכי נחוש והכי מתמיד. חלמתי והאמנתי.
אליפות העולם הראשונה שנסעתי אליה, היתה בקנקון מקסיקו 1995. רן, ואני טסנו לשם שבועיים לפני והצטרפנו למחנה אימונים של איגוד הטריאתלון העולמי לקידום הנוער בעולם. זו היתה חוויה מיוחדת במינה עבורי. יום לפני התחרות, כשנכנסתי למיטה, דמיינתי את עצמי חוצה את קו הסיום במקום הראשון ומניף את הדגל. את התחרות סיימתי במקום ה-60 מתוך מעל 120 משתתפים. סיימתי מעל 10 דק' אחרי המקום הראשון. כשעליתי על המטוס, במסע הארוך חזרה לארץ, בחרתי להרים את הראש, להיות גאה לאן שהגעתי ולהמשיך להתאמן, להשקיע ולהקריב למען החלום.
בגיל 21 הצלחתי להשיג את ההישג המשמעותי הראשון שלי – אלוף ישראל בטריאתלון. הישג ששמרתי ביחד עם רן במשך 11 שנים ברציפות. למעשה משנת 2001 ועד היום, בכל התחרויות שהתחריתי בארץ, עמדתי על הפודיום במקום הראשון או השני. בזכות הגישה שלי, הצלחתי להשיג עוד לא מעט הישגים ספורטיביים כמו זכיות בתחרויות בינלאומיות, סיימתי מספר פעמים טופ 10 בגביע עולם ודירוג 26 בדרוג העולמי בשנת 2006.
הגישה הזאת מסייעת לי לאורך השנים בהצלחות ובעיקר במכשולים, מהם אני צומח. מאז ועד היום ידעתי להקריב, להאמין ולהתמיד, ליהנות ולנסות תמיד לחשוב חיובי. אז כן, נולדתי איתה, אבל אין ספק שהיא גם משהו ששכללתי עם השנים ואפילו פתחתי גרסאות חדשות ומשודרגות יותר. למדתי בעיקר להעריך את הדברים הטובים, להיות אופטימי, ליהנות מכל תהליך שאני ניגש אליו ולהילחם הכי חזק שאני יודע. אני יודע להגיד בוודאות, שלגישה שלי, יש השפעה כמעט מכרעת על התוצאה. ולפני שהצלחתי להשיג כל הישג, בחרתי להאמין שאני מוכן, יכול ורוצה להשיג אותו.
אז כן, IT'S ALL ABOUT THE ATITUDE
לחלום.להאמין.להשיג.
https://www.altermans.co.il/
