הבלוג של דן אלתרמן || איך נשארים ממוקדים כשהמטרה כל כך רחוקה?

יותר מחצי שנה לתחרות היעד, צ'אלנג' ישראמן 2025, העייפות והעומס מייצרים לפעמים תחושת כבדות - וגם החיים דואגים לשנות לנו את התוכניות. אולי אני כבר מבוגר מדי בשביל כל זה? מזל שהמטרה, המשפחה והצוות יודעים להכווין אותי למקומות הנכונים
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp
דן אלתרמן | צילום: פרטי

הנרי פורד אמר פעם: "מכשולים הם הדברים המפחידים שאתה רואה כשאתה מוריד את העיניים מהמטרה".

לטורים קודמים של דן אלתרמן:
7 זה ה-10 החדש?
חוזר לשורשים ברמת הגולן
תאילנד ללא ייסורי מצפון

כל אדם חייב מטרה, בין אם זה משהו שבסופו של דבר ימומש או לא, ברגע שיש מטרה מול העניינים – הדברים מקבלים משמעות. יש סיבה לקום מוקדם בבוקר, יש סיבה לתת את המאמץ הנוסף, החושים מתחדדים והיקום מסתובב אחרת והדברים בסופו של דבר מסתדרים לאותה המטרה.

בתחילת העונה, כשהגוף רענן והמוטיבציה בשמיים, קל לשבת לתכנן ולקבוע את התוכנית השנתית, לסמן את היעד המרכזי של השנה, לתכנן את המטרות בדרך ומחזורי האימון. יוצאים לדרך בהתלהבות, האימונים עוד יחסית רגועים והדרך ליעד נראית מבטיחה.

דן אלתרמן על קו הזינוק לצ'אלנג' ישראמן 2024 | צילום: צלמי שוונג

ככל שהשבועות עוברים, ולמרות שהיעד ברור וכל כולי מכוון מטרה, היעד עדיין נראה מאוד מאוד רחוק. אני נמצא עכשיו קצת יותר מחצי שנה ליעד – צ'אלנג' ישראמן 2025. הגוף עובד כמעט על אוטומט: מתעורר בבוקר, מושך את עצמי מהמיטה, מתארגן ומארגן את הציוד ויוצא לאימון. רוב הזמן הדברים עוברים בלי דרמות מיותרות, יוצא לדרך ומסיים את האימון בסבבה. לעיתים, העייפות והעומס מייצרים תחושת באסה וכבדות והיציאה לדרך מתעכבת, ולפעמים העומס המנטלי עקשן יותר ומכביד – והכל מתבצע בקצב איטי הרבה יותר.

בנוסף לכל אלה, החיים חזקים מכל תוכנית אחרת. אני יכול לתכנן לפרטי פרטים את הלוז השבועי שלי, ואז הילד חולה, יש מחויבויות משפחתיות (שהן מעל הכל♥️), מזג האוויר מפתיע ומצריך לשנות הכל, לצאת מהקופסא ולחשוב אחרת.

זה השלב שהמחשבות והשאלות מתחילות לצוץ. בשביל מה אני צריך את זה? האם כל ההשקעה שווה את זה? אולי אני כבר "טו אולד פור דיס שיט"?.

דן אלתרמן יוצא מהמים | צילום: צלמי שוונג

בדומה לתחרות איש הברזל, ברגע הזינוק הכל ברור: היעד, הקצביים והטקטיקה התזונתית, הגוף חדור מוטיבציה וממוקד מטרה. אחרי כשלוש-ארבע שעות, מתחילות הבחילות, הגוף מתעייף, הדברים לא הולכים חלק כמו בגיליון אקסל ואז זה מתחיל – מחול השדים. מה אני עושה פה? איך ממשיכים הלאה? פעם אחרונה שאני עושה את זה! ועוד אינספור הלקאות עצמיות וריבים עם השטן.

אבל בסופו של דבר יש מטרה, זאת שגורמת להכל להיות קצת יותר ברור, לקבל משמעות. יהל יודעת גם להרגיע ולתת את התשובות הנכונות לשאלות הטורדניות, ולהשיב אותי חזרה למסלול.

דן אלתרמן רץ בצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג

לצד זה, אני סמוך ובטוח בצוות המקצועי שלי שמלווה אותי במקצוענות ומסירות אין קץ, ניר המפקד על הכל, יגאל ונמרוד, שיודעים לתת את האינפוט ולכוון למקומות הנכונים.

החושים מחודדים יותר והיקום מסתובב אחרת ומסתדר לאותה המטרה, וגורמים לגוף להמשיך קדימה, להילחם בשדים ולכבוש את המטרה.

דן אלתרמן והמשפחה בסלפי לפני הזינוק לצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג




אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתיבת תגובה

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"כולם יודעים מי זה מייקל פלפס, אבל לאט לאט גם אנשים שלא יודעים כלום על שחייה מזהים את שאר השמות", ג'ורדן קרוקס, שיאן העולם הטרי ב-50 חופשי בבריכות קצרות




מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג