להרשמה לישראמן 2022
לכל הבלוגים של דן אלתרמן בשוונג
שבוע תחרות מאופיין אצלי תמיד ברגשות מעורבים. שבועות ארוכים של אימונים, הקרבה ומחויבות מתנקזים לימים האחרונים.
מצד אחד עצימות ונפח האימונים יורד, הגוף מתחיל לצבור כוחות והעייפות שהצטברה בתקופה הארוכה הולכת ונעלמת. אני מרגיש רענן יותר ומאושש יותר. מתחיל לארגן את כל הציוד, מתאפס על כל הלוגיסטיקה, שיפצורים אחרונים והתלהבות שעולה.
מצד שני, הגוף, המכונה הבלתי מובנת לפעמים, מתחיל להגיב שונה. הגוף, שיודע שמחכה לו משהו חשוב בעוד כמה ימים, "משתק" את כל המערכות שלא חיוניות לתפקוד היומיומי וכאילו מכין את עצמו למלחמה שתגיע בקרוב. הגרון פתאום מתחיל לגרד, השרירים עייפים והגוף כבד. הכל הרבה יותר רגיש ואני מרגיש כאבים מוזרים בכל מיני מקומות בגוף.
תחושה כללית של באסה שמיד משפיעה גם על הצד המנטלי. אני שואל את עצמי שאלות מעצבנות, "אולי אני לא בכושר?", "אולי לא התאמנתי מספיק". אני מנסה להיזכר באימונים קשים שעשיתי ופתאום לא מצליח להיזכר. אבל אז אני יוצא לאימון חידוד ואחרי חימום שמרגיש כמו נצח שאני לא מצליח להזיז את עצמי, אני מגביר לקצבי התחרות והגוף מיד מגיב בצורה מדויקת ואני על המספרים.
עם השנים סיגלתי לעצמי שיטה שעוזרת לי להפוך את כל ההתרגשות והתחושות לקראת התחרות למקומות טובים. למדתי להמיר את הלחץ והעצבים למחשבות חיוביות, לייצר פעולות שמחדדות אותי גופנית וגם מנטאלית. הרבה עבודה על הראש, וחיזוק הפן הנפשי. זמן משפחה, שיחות עם יהל וונטילציה של הדברים, תמיד עושה טוב.
אז נותרו עוד כמה ימים "להעביר" את הזמן, ובשבת בבוקר, הגלילמן – אליפות ישראל בחצי איש ברזל, אתייצב למלחמה!!!
לחלום.להאמין.להשיג.
https://www.altermans.co.il/
יפה, ראיתי אותך מתחרה בחוף בצת. אליפות. רק מחשבות חיוביות!!!