לכל הבלוגים של דן אלתרמן בשוונג
לפני כשלושה שבועות, מיד עם הכרזת הפסקת האש, היה לי ברור שאת אימון הרכיבה הקרוב עם הקבוצה אנחנו נבצע על כבישי הגליל המדהים שלנו – בבית.
הודעתי לכולם שהמסלול לשבת יהיה הרי נפתלי שכל כך התגעגענו לרכוב שם, לראות את הנופים הכל כך מוכרים לנו ולהריח את ריח הבית.
את השטחים השרופים לאט לאט מכסים ניצנים של ירוק, החרמון השקיף בשיאו וגם הקור הנעים של הגליל היה שם.
למרות הרכיבה הקרובה לגבול, הייתה תחושה טובה של בית, של המקום הנכון להיות בו.
שלושה ימים אחר כך, ניר עדכן לי בתוכנית סטים של עליות באימון הרכיבה, היה לי ברור שאת האימון הזה אני עושה בעליה של צומת כח. עליית הבית שלי שכבר 14 חודשים לא עשיתי אותה.
זה היה כיף אדיר, כל כך התגעגעתי.
אז העתיד הקרוב (וגם הרחוק) עוד לא כל כך ברור, ועוד לא ידוע מתי יהיה אפשר לחזור הביתה ולהתחיל לשקם כאן הכל, אבל אין כמו להיות בבית.
צ'אלנג' ישראמן 2025, אני בדרך