בשבועות האחרונים הצטברו מספר פרסומים על מחקרים מעניינים, שגרמו לי לקחת פסק זמן מהכתיבה הרגילה שלי ולהביאם לפניכם בתוספת הפרשנות שלי.
1. ניתוחי קיבה – שרוול
רקע: זהו ניתוח ללא פתיחת בטן, שמתבצע על-ידי החדרת ארבע צינוריות לחלל הבטן, ושמו לפרסקופיה. דרך אחד הנקבים מחדירים לחלל הבטן מצלמה זעירה בקצה אחת הצינוריות, דרך הצינוריות הנוספות מחדירים מכשירים זעירים ובעזרתם בונים את הקיבה בצורת שרוול ומצמצמים את נפחה לקיבולת של 250 סמ"ק.
אשה מסתכלת על טלויזה ואוכלת תזונה, השמנה
לפני הניתוח יכולות רוב הקיבות להכיל 1.5 ליטר מזון בבת אחת. המנותחים אינם מסוגלים לאכול כמות רגילה של מזון, והם מקבלים הנחיות מאד מדויקות מה לאכול, כמה לאכול ומתי לאכול. לדוגמה, הם אינם יכולים לשתות יחד עם האכילה, ועליהם לחכות לפחות עשרים דקות בין אכילת מזון לבין שתייה. התוצאה היא שבשנה הראשונה אנשים יורדים במשקל די הרבה, משום שהם אינם מסוגלים לאכול את אותן הכמויות להן התרגלו. הירידה הזאת מלווה גם בירידה גדולה ביכולת הספיגה של חלק מאבות המזון, כמו ברזל, 12B, מגנזיום וחלבון. שליש מהמשקל שיורד, יורד במסת השריר ובמים, ושני שלישים יורדים בשומן שבא מתאי השומן שהולכים וקטנים בגודלם, אך לעולם אינם נעלמים.
עלות הניתוח וכל מה שמתווסף אליו מגיעה ל-70 אלף שקל רובו מגיע מביטוחים משלימים שאותם, כולנו כולל אני ואתם מממנים. העלות הזאת כוללת את ההכנה לניתוח, שימוש בחדרי הניתוח, ימי האשפוז, דמי הניתוח למנתחים, למרדימים ולצוות האחים והאחיות, פגישות עם פסיכיאטר לפני ואחרי הניתוח, פגישות עם דיאטן/נית קליני/ת שעברו הכשרה מיוחדת לצורך העניין, לפני הניתוח ואחריו על בסיס שבועי, למשך שנה. אין מאמני כושר ואין תקצוב לפעילות גופנית. למה? לא הצלחתי לקבל תשובה מאף גורם, כולל מנתחים בכירים אותם שאלתי על הנושא.
בתום השנה הראשונה, מגיע הניתוח למיצוי יכולת ההשפעה שלו. מה שלא ירד עד אז, לא ירד יותר ולעתים קרובות מאד מתחילה עליה מתונה במשקל, במיוחד, כשמנותחים מגלים שאפשר להמיס שוקולד בכוס (1,300 קלוריות) או לאכול גלידת שמנת בכוס (900 קלוריות). אני מכיר רופא שנהג לנתח ניתוחי קיצור קיבה והפסיק בגלל שרוב המנותחים עלו במשקל החל מתום השנה הראשונה אחרי הניתוח. הוא בעצמו ירד 90 ק"ג בעזרת תזונה נכונה ופעילות גופנית בלבד, רץ כל יום 15 ק"מ ונראה מצוין.
תחליפי הסוכר גורמים להשמנה? אולי במאמר אחר
המאמר שפורסם ב-(JAMA (THA JURNAL OF THE AMERICAN MEDiCAl ASSOCIATION בדק 470 מנותחים של קיצור קיבה בשיטת השרוול, חמש שנים אחרי הניתוח: 55% מהמנותחים חזרו למשקל אותו שקלו מלפני הניתוח – כישלון מהדהד של שיטה יקרה. אני מכיר מישהו ששנה אחרי הניתוח, הצליח לאכול בארוחה אחת סטייק במשקל 3 ק"ג. אדם אחר שאני מכיר, נמצא עכשיו לפני הניתוח הרביעי שלו משום שהוא "הצליח לנצח" את כל הניתוחים הקודמים. הרופא עליו סיפרתי, הסביר לי שבצילום של חלל הבטן (מבפנים) מגלים שהאזור המנותח מתנפח וגדל לממדים רגילים תוך מספר שנים, דבר שמאפשר למנותחים לחזור לאותם מנהגי האכילה הקודמים שגרמו להם לעלות במשקל בראש וראשונה.
בתור מי שבא מכיוון המפעילות הגופנית, התזונה והרפואה, אינני מבין מי החליט על הרכב הצוותים המטפלים במנותחים ולא תיקצב מאמנים ושימוש בחדרי כושר בהתאם. הרי כולם טוענים, גם המנתחים, שבלי פעילות גופנית, השפעת הניתוח לטווח הארוך תפוג והכל יתפוגג כאילו לא היה. בלי פעילות גופנית (הליכה או ריצה) הם לא יצליחו. בסופו של דבר, רוב המנותחים אינם משיגים את המטרה לשמה פנו ועברו את הניתוח.
2. סוכר מזיק פי עשרה מאשר ממתיקים מלאכותיים
פעמים רבות מאד, התבטאתי בנושא הממתיקים המלאכותיים, תחליפי הסוכר בהשוואה להמתקה בסוכר, העליתי את הנזק האפשרי הנובע משימוש בסוכר מול השימוש בממתיקים מלאכותיים. בשבוע שעבר התפרסם בניו יורק טיימס מחקר שבוצע ע"י דר' אהרון קרול מאוניברסיטת אינדיאנה שבדק את הנושא ולשמחתי, התברר שצדקתי: הנזק המוכח, לבריאות משימוש בסוכר עולה על אפשרות לא מוכחת של סכנה משימוש בממתיקים מלאכותיים.
במחקר נבדקו נזקים אפשריים עקב צריכת אספרטיים, או סוכרזית, או סוכרלוז או אסולפאם והשפעתם על מדדי בריאות. לא נמצאה הוכחה שהם מזיקים מעבר למה שבמילא יש פוטנציאל לרגישות או לאלרגיות בכל מה שנאכל. לעומת זאת, הסוכרים, שמקורם בסוכר הלבן, או בסוכר החום, או בדבש או בסוכר הפירות – הפרוקטוז, מזיקים פי עשרה יותר. הם גורמים להשמנה, ליצירת סוכרת, לעודף שומנים בדם ובכבד, לפגיעה בכלי הדם, לבעיות בלב ולשבץ מוחי. לכן, מבחינתי, ולטובת הדיאטה של כולנו, ניתן לישון בשקט, אחרי צריכת מזונות דלי פחמימות הממותקים בממתיקים מלאכותיים.
אפשר להניח, ובצדק, שכל מי שמנסה לרדת במשקל ורוצה להימנע מאכילת סוכר, יכול לעשות זאת בבטחה.
כמובן, כמו בכל דבר – לא מומלץ להגזים. בימי הקיץ החמים, אפשר ליהנות מקרטיב 10 קלוריות או מגלידה דיאט 60 קלוריות לכוס. ברור שהם עדיפים על גלידת שמנת עתירה בסוכרים ובשומנים 450 קלוריות לגביע גדול או לחצי כוס.
3. מאמר שפורסם בעיתון הארץ עסק בחיטה עשירה בחלבון (גלוטן) משך את תשומת ליבי
רקע: בכל רחבי העולם מסתמנת בעיה של חוסר חלבון בתזונה של אוכלוסיות נרחבות בעיקר אוכלוסיות עניות שעוד מספר שנים לא יהיה להן מה לאכול. הים, מתרוקן מדגים, והדגים כאוכל, יגיעו אך ורק מגידול בחוות ימיות. סוגים רבים של חיות בטבע נמצאות על סף הכחדה עקב ציד פראי ובלתי מבוקר לצורכי מאכל. לפני מספר שנים דווח באמצעי התקשורת בארץ על זן חיטה חדש שפותח במכון וולקני, שמגביר קליטת חנקן דרך השורשים וגורם לעלייה בכמות החלבון בזרעי החיטה מ-9% ל-15%. לזן הזה קוראים דורם. מתברר שבבישול הקמח מהזן הזה של החיטה יותר יציב ונוח יותר ליצר ממנו פסטה וקוסקוס. רוב הפסטה הנאכלת כיום באיטליה ובארץ היא מחיטת הדורם.
פיתוח חדש במכון וולקני הצליח ליצר זני חיטה חדשים עם תכולה של כמעט 20% חלבון, שזה יותר מכמות החלבון בביצה, דומה לחלבון בבשר, ודל מאד בשומן. הזן הזה מתאים מאד גם לספורטאים שבינינו משום שצריכת החלבון שלנו גבוהה מהממוצע באוכלוסייה.
לדעתי, זה העתיד של החלבון בעולם, וכאשר יתפילו מים בכל העולם ניתן יהיה לגדל יותר חיטה ולהאכיל בה את כל רעבי העולם. כבר עכשיו מופיעים בשוק מאכלים עתירי חלבון צמחי כמו סייטן, שהוא חלבון גלוטן מרוכז או אטריות אדממה עשויות מקמח סויה בעלי איכות חלבון גבוהה מאד, פחות פחמימות ועם הרבה סיבים תזונתיים.
4. חריף ותוחלת חיים
במחקר מקיף שהתבצע על 450 אלף בני אדם, נבדקו מנהגי האכילה שלהם מול תוחלת החיים. בשנת הבדיקה נמצא שמבין מי שאכלו מנת חריף כל יום או יומיים היתה התמותה 14% פחות ממי שלא אכלו חריף. המחקר הזה לא היה מחקר השוואתי בין שלוש קבוצות קבוצה שאכלה חריף מול קבוצה שלא אכלה חריף מול קבוצת פלצבו, אלא מחקר תצפיתי.
לצורך העניין, מנת חריף היא פלפל חריף אחד או כפית אחת של סחוג, כל יום או יומיים.
מה עשה את ההבדל?
א. חריף גורם לייצור חום בגוף, דבר שמגביר שריפת שומנים מתאי שומן בשעה-שעתיים אחרי שנאכל החריף. למרות שמדובר בעשרות בודדות של גרמים, במצטבר למשך שנה זה עוד 1-2 ק"ג שומן שנשרף.
ב. החומר הפעיל בפלפל החריף נקרא קפסיצאין והוא נמצא בחלק העליון של הפלפל ובגרעיניו. זהו חומר מאלחש שגורם לנו לאכול פחות מלח ופחות מתוק ובניגוד לאמונה הרווחת, הוא איננו מחולל תאבון, אלא להיפך.
ג. הירידה במשקל שנגרמת ע"י השימוש המוגבר בשומנים מורידה איתה גם תחלואה בלב, ובכלי הדם שיתכן וזה מסביר את תוחלת החיים הארוכה יותר אצל מי שצרכו פלפל חריף באופן קבוע.
אני, מאותם פולנים שלמדו לאכול חריף. בילדותי, גדלתי על מתוק ועל ביצים, וסוף שנות השלושים לחיי במחנה אימונים בגבהים של אתיופיה, במשך חודש ימים, למדתי לאט, לאט ובשיטתיות לאכול חריף, ומאז, כמעט בכל ארוחה אני אוכל פלפל חריף שלם או כפית סחוג.
