המחקר הנוכחי של פרופ' אופירה אינשטיין עוסק בחקר ה"נוירוביולוגיה של האימונים הגופניים", בעיקר עוסקת הקבוצה בחקר ההשפעות של אימוני התעמלות על תהליכי דלקת ברקמת המוח ועל תהליכי החלמה עצביים (רגנרציה נוירולוגית). פרופ' אינשטיין היא בעלת תואר ראשון בפיזיותרפיה (BPT) מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. לאחר השלמת התואר השני במחלקה לנוירוביולוגיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, היא המשיכה ללימודי הדוקטורט וזכתה בפרסי אהרון קציר על הצטיינות במחקר. משם המשיכה כעמיתת פוסט-דוקטורט במעבדת הנוירו-אימונולוגיה במרכז הרפואי הדסה באוניברסיטה העברית.

הפעילות הגופנית חשובה מאוד, אבל לא פחות חשוב שנדע איך לעשות אותה | צילום: Image by BadziolTV from Pixabay

עוד כתבות בנושא 
איך פעילות גופנית תורמת להפחתת תופעות הלוואי מטיפול בסרטן?
כיצד הפעילות הגופנית משפיעה על הביצועים הקוגניטיביים?
האם יש חשיבות לגיל שבו מתחילים לרוץ?

פרופ' אינשטיין הנה חברת סגל במחלקה לפיזיותרפיה באוניברסיטת אריאל בשנת 2009 וכיהנה כיו"ר המחלקה משנת 2011 עד 2017. כיום היא ראש מעבדת מחקר בפקולטה לפיזיותרפיה באוניברסיטת אריאל. תחומי המחקר שלה כוללים נוירו-אימונולוגיה ניסיונית והנעה עצבית תוך התמקדות ספציפית בטרשת נפוצה ובמודל החיה שלה ניסוי אוטואימוני אנצפלומיאליטיס (EAE).

"פעילות גופנית היא תרופה"

עוד מתקופת הרמב"ם והיפוקרטס ידוע שפעילות גופנית (עממית) היא כמו תרופה וטומנת בחובה יתרונות רבים לכלל מערכות הגוף. אם למשל מתייחסים לכל חלק בגוף האדם, מה שנקרא מהצוואר ומטה, אז הפעילות הגופנית מיטיבה עם מערכת הלב ריאות, תורמת לאיזון לחץ דם, להפחתה של סוכר בדם ומפחיתה את הסיכוי לסרטן מסוגים שונים.

ישנה השפעה חיובית של האימון על מערכת החיסון. פרופ' אופירה אינשטיין | צילום: פרטי

ב-20 שנה האחרונות ובייחוד בעשור האחרון המדע מאפשר להבין את המנגנונים ברמה התאית והמולקולרית. בייחוד בעשור האחרון החלו לחפש איך אימון גופני משפיע על המוח, מה שנקרא "מהצוואר ומעלה", ועם השנים מצטברות עדויות על ההשפעות החיוביות שיש לאימון גופני על המוח. גם כאן ניתן לחלק את ההשפעות לכאלו שהן תפקודיות ולהשפעות שהן פיזיולוגיות ואפילו מולקולריות.

אם נסתכל רגע על ההשפעות המולקולריות, אימון גופני גורם לשחרור של מולקולות שנמצאות בתוך תאי המוח (חומרים אנדוגניים) ויש להם השפעות כמו על מצב רוח. אימון גופני מאוד משפר את מצב הרוח וגם תהליכי למידה וזיכרון, הודות לשחרור של חומרים אנדוגניים וגם על ידי שיפור קשרים וצמתים שיש בתוך המוח. ידוע למשל שאימון גופני משפר ריכוז ושינה גם בצעירים וגם במבוגרים.

לפני כמה שנים נולד מושג שנקרא Exercise as medicine (אימון שהוא תרופה) – תרופה ללא תופעות לוואי וזה הרי פנטסטי. יותר מאוחר כבר נולד המושג היותר ספציפי: Exercise as medicine for the brain פה ממש נכנסים כבר לעניין של איך האימון הגופני משפיע על המוח.

מה אתם חוקרים במעבדה?
"יש לנו שיתופי פעולה עם סטודנטים לפיזיותרפיה, ועם פרופ' בן חור וד"ר נינה פיינשטיין מהדסה בירושלים ועם מעבדות בחו"ל. אנחנו מנסים להבין דרך מודל ניסויי למחלת טרשת נפוצה (רלוונטי גם למחלות אחרות) איך האימון הגופני משפיע על מערכת החיסון בשלב הראשון ובשלב השני אנחנו מנסים ללמוד איך הוא משפיע על המוח.

"במודל הזה של טרשת נפוצה, Multiple sclerosis, זו מחלה אוטואימונית שבה יש תקלה במערכת החיסון הסיסטמית הכללית וכתוצאה מהתקלה מערכת החיסון תוקפת מרכיב עצמי שנמצא בתוך המוח. כשמערכת החיסון מעורערת, התאים שלה חודרים דרך הרקמה אל המוח ושם הם יוצרים את הנזק הרקמתי, והנזק הזה מוביל בסופו של דבר למגוון של סימפטומים נוירולוגיים כמו הפרעות תנועה, הפרעות תחושה, הפרעות מוטוריות, כל דבר שמערכת העצבים שולטת עליו יכול להיפגע. מודל זה מאפשר לעשות הפרדה ולבדוק איך אימון גופני משפיע על מערכת החיסון ויחד עם זאת לבדוק איך אימון גופני משפיע על המוח.

איך אימון גופני משפיע על המוח? | צילום: Image by Gerd Altmann from Pixabay

"בעבודות שלנו אנחנו מוצאים שאם אנחנו מתאמנים בעצימות בינונית, אפשר לומר די בוודאות שישנה השפעה חיובית מאוד של האימון על מערכת החיסון וכאן יש להדגיש שאנחנו מדברים על עצימות בינונית. כמובן שזה נתמך על ידי מחקרים נוספים שנעשו על ידי קבוצות בעולם.

"באימון גופני בעצימות בינונית", מוסיפה אינשטיין, "אנחנו לא רואים הפעלה של מנגנוני הגנה במוח, זאת אומרת שאם אני מסתכלת על אלמנטים במוח שתפקידם להגן מפני התאים הללו של מערכת החיסון שיכולים להיכנס ולגרום לנזק, אז באימון בעצימות בינונית לא קורה להם כלום. אם ניקח בעלי חיים מאומנים ולא מאומנים, אנחנו רואים שפעילות בעצימות בינונית לא עושה שום דבר ברמה הזו למוח. כשמתאמנים בעצימות גבוהה אימון גופני מסוג רצף, נגיד ריצה עצימה במשך חצי שעה, רואים שיש השפעה טובה יותר על מערכת החיסון בעצימות גבוהה לעומת עצימות בינונית. בנוסף, בעצימות גבוהה אנחנו גם מתחילים לראות השפעה טובה על *מנגנוני ההגנה במוח.

*מנגנוני הגנה במוח- הכוונה להגנה מפני התאים מחוללי מחלה נוירולוגית =התאים האנצפלוליטוגנים שהם תאי מערכת החיסון ש"משתבשים" וגורמים למחלה האוטואימונית. כאשר העכברים אינם מאומנים, התאים הללו מסוגלים להגיע למוח, לגרום שם למחלה. אם נאמן את החיות הללו בעצימות גבוהה, הרבה פחות תאים כאלו יחדרו למוח ויחוללו גם הרבה פחות נזק.

"יש כל מיני אלמנטים במוח שתפקידם להגן על רקמת המוח מפני התאים הללו. למשל יש השפעה על מחסום הדם-מוח, או מה שנקרא Blood brain barrier או על תאי מיקרוגליה שהם תאי התמיכה, יש פה מנגנונים רבים ואנחנו בעיצומו של המחקר, אבל מבחינה קלינית אנחנו כבר רואים ויכולים בוודאות לומר שחיות אשר מתאמנות בעצימות גבוהה הן הרבה פחות חולות. ב 2019 פרסמנו עבודה שהכותרת שלה היא intensity dependent כלומר שההשפעה תלויה בעצימות, המינון של האימון ממש חשוב כדי לתת את ההשפעה שלו על המוח".

האם במעבדה שלכם אתם בודקים את ההשפעה של אימון גופני על מערכת החיסון גם בהקשר של מחלות זיהומיות של דרכי הנשימה? האם בן אדם שעושה יותר פעילות גופנית יהיה יותר מוגן נגיד מזיהומים של דרכי הנשימה?
"אנחנו לא חוקרים את זה בעצמנו, אבל לפי המתואר בספרות: האפקטים שאנחנו מדברים עליהם כאשר אנחנו מסתכלים על אנשים בלי שום קשר למחלות אוטואימוניות, אנחנו רואים שפעילות גופנית עד לגבול מסוים מחזקת אלמנטים שונים במערכת החיסון שנועדים להגן על הגוף מפני מחוללי מחלות למיניהם. יודעים למשל שברצי מרתון, (ריצת מרתון נחשבת לפעילות גופנית בעצימות גבוהה) רואים אצל כאלו שעושים מאמץ גופני מאוד עצים, שבתקופה קצרה מיד לאחר האימון העצים ישנה דווקא החלשה של מערכת החיסון ואז הם יותר חשופים למשל לזיהומים של דרכי הנשימה העליונות. צריך להדגיש שההחלשה הזו של מערכת החיסון היא ממש לפרק זמן מאוד קצר, ממש מידית לאחר האימון העצים. לאורך זמן אנשים מאומנים שעושים ספורט, מערכת החיסון שלהם מסוגלת להתמודד עם יותר אתגרים".

עד לגבול מסוים הפעילות מחזקת את מערכת החיסון | צילום: Image by Mircea Iancu from Pixabay

מה דעתך על הקשר בין הקורונה לאימון גופני? האם אימונים גופניים יכולים לחזק את מערכת החיסון ספציפית כנגד הקורונה?
"אנשים מאומנים שעושים ספורט, מערכת החיסון שלהם יכולה להגיב יותר טוב לגורמים פתוגניים שונים. זה באופן כללי אבל את הקורונה עצמה אנחנו לא מכירים. וצריך לזכור את זה. כרגע די ברור שאנשים עם גורמי סיכון חשופים לתחלואת קורונה שהיא יותר קשה. יודעים מצד שני שאימון גופני מפחית את כל גורמי הסיכון הללו. למשל אימון גופני מביא להפחתה של תחלואת לב, מביא להפחתה של סוכרים בדם וגם ירידה במשקל, כך שבעקיפין לאימון גופני יכולה להיות השפעה מיטיבה על תחלואת הקורונה.

"וישנה האוכלוסייה המבוגרת שמאוד חוששת לצאת החוצה מהבית להתאמן ולעשות בכלל את הפעולות השגרתיות היומיומיות. צריך לשים לב שהישיבה הזו בבית גורמת ישירות לפגיעות נפשיות ולעלייה בתסמיני דיכאון. אין ספק שזה מאוד מפריע לנפש ולאיכות החיים. צריך להדגיש שיש אפשרות לעשות אימון גופני גם בבית, כלומר גם אנשים שמרגישים לא בטוח להיות בחוץ יכולים להיות פעילים בתוך הבית. וזה באופן עקיף משפר מצב רוח משפר את איכות השינה. האימון הגופני מעבר להכל מרים לנו את המצב רוח וגורם לנו להרגיש יותר טוב וזה לא פחות חשוב במיוחד בתקופה הזו".

לפי כל מה שאת מספרת לנו ולפי כל מה שכתוב במחקרים נוספים נגיע עוד מעט למצב שפעילות גופנית תהיה ממש כמו מרשם.
"נכון לגמרי. במסגרת הלימודים לתואר שני אנו נותנים קורס אצלנו במחלקה, עקרונות האימון הגופני, וממש מדברים שם על מרשמים, כלומר בן אדם שמגיע עם בעיה מסוימת ועם מחלה ספציפית ויש לו גורמי סיכון מסוימים, אנחנו מלמדים איך לבנות לו תכנית אימון מותאמת למצב שלו. כמו שאנשים מפנים זמן לאכול נגיד ארוחת בוקר, ככה הם צריכים לעשות זמן עבור פעילות גופנית. אני ממליצה לאנשים לפנות זמן כדי לעשות פעילות גופנית, וצריך לזכור גם שמאוד תלוי איך מתאמנים, כמה מתאמנים. כן, זה בפירוש מרשם".

איך הפעילות הגופנית הזו גורמת לכל הטוב הזה? אתם הגעתם למנגנונים עצמם?
"מבחינת מנגנונים אני יכולה להגיד שבמחקרים המסוימים שלנו אנחנו רואים את ההשפעה על תאים של מערכת החיסון מסוג לימפוציטים ובייחוד תאי T. אנחנו רואים שהלימפוציטים מסוג T, ברגע שהם עוברים הפעלה, הם אלו שחודרים לתוך מערכת העצבים ויוצרים בה את הנזק. רואים שאימון גופני בעצימות בינונית ואחר כך אימון בעצימות גבוהה מסוג רצף מאוד מפחית את היכולת שלהם להתרבות. כתוצאה מזה הם פחות מזיקים למוח. אנחנו עוד רואים למשל שאימון אינטרוולים, שנחשב לאימון בעצימות גבוהה, וגם נהיה מאוד פופולרי, רואים שיש לו השפעה מאוד חיובית על מערכת החיסון אלא שזה קורה במנגנון אחר: פה המנגנון בתוך תאי T יש התמיינות לסוגים "טובים" ולסוגים "רעים". הסוגים הרעים של תאי T הם Th1 ו Th17. אלו הן 2 אוכלוסיות של תאי T וידוע בספרות שהם אלו מחוללי המחלה במוח. אימון אינטרוולים לא מוריד את סך היכולת שלהם לעבור התרבות אלא ספציפית מפחית את התפקוד שלהם וזה מנגנון אחר מאימון עצים ברצף, וככה התאים נהיים פחות מזיקים למוח אלא שזה קורה במנגנון אחר.
לפיכך ייתכן שלאנשים החולים במחלות שונות צריך לתת מעין מרשם מותאם אישית לאימון גופני בהתאם לבעיה שממנה הם סובלים. אימון שמותאם לגורם המחלה שלהם. אפשר לדמיין עוד כמה שנים מהיום שאם ממש נכיר את המנגנונים ממש איך כל אימון עובד ואיך הוא משפיע נוכל ליצור אולי מעין קוקטייל של כל החומרים שמופרשים אנדוגנית באותו אימון ואז להגיד לאנשים אולי שאין צורך להתאמן אלא בואו קחו את הכדור הזה והזה וזה ייתן לכם את אותה השפעה.

"בסופו של דבר, לחכות לחיסון לקורונה זה ייקח כנראה עוד הרבה זמן. אבל אימון גופני זה באמת דבר פשוט ולא מתוחכם וגם לא יקר, ויכול לעשות פלאים בכל כך מעט מאמץ".