מאת:בועז ריבק
פרק הראשון כאן
הימים שלפני
כשבועיים לפני התחרות פורסם הלו"ז ליום הארוע. בתחרות השתתפו כמעט 4000 משתתפים (מספר שיא) שהורכבו מ- 2200 בודדים ועוד 500 שלשות. בשל מוגבלות מסלול השחיה בתעלה חולקו המתחרים ל- 9 מיקצים שבכל מיקצה כ- 300 איש. אני הוצבתי לזינוק הראשון ואילו אבנר לזינוק השישי, 45 דקות אחרי. שני הישראלים הנוספים, יוסי מלמן ואלון לוי, הוצבו לזינוק מאוחר עוד יותר. כשחקרתי את הנושא התברר לי ההגיון בסדר ההזנקות: ראשונים הוזנקו 50 המדורגים ראשונים, יחד עם כל הנשים והוותיקים מעל גיל 65. התחרות ברות היוותה גם את אליפות גרמניה באיש ברזל וכן אליפות העולם לכבאים (כן! יש דבר כזה), לכן הזינוק השני, 25 דקות אחרי הראשון, היה רק למתמודדים באליפויות אלו. שאר הזינוקים, בהפרשים של 5 דקות היו לפי זמני הסיום הצפויים כפי שהוצהרו בהרשמה. שופע אגו על שיוכי לטופ 50, גיליתי את הסיבה האמיתית למה אני בזינוק הראשון – הופעתי ברשימת המשתתפים כמתחרה בקטגוריית וותיקים בגילאי 75… עם רק עוד 7 מתחרים בקטגוריה, פודיום נראה קרוב יותר מאי פעם… בסוף המצפון העיק עלי, ולאחר שפניתי למארגנים הועברתי לזינוק הרביעי.
בועז (שמאל) עם חבר
שבוע לפני התחרות, ובסוכנות ההימורים של ר' (השם המלא שמור במערכת) הוחלט על הארכת שעות הפעילות כדי לעמוד בעומס המהמרים. ר', סכסכן מקצועי, עמל קשות בחודשים האחרונים ולא בחל באמצעים כדי לעודד תחרותיות ביני לבין אבנר. לכל מי שרק רוצה להקשיב (וגם למי שלא…) הוא פורש את מישנתו (שמתחלפת כל יומיים) לגבי מי פייבוריט – בעל הניסיון (אני) או בעל הכושר (אבנר).
הגענו, אני, אשתי הדר, ואבנר, לאזור רות ביום חמישי, שלושה ימים לפני התחרות. לאחר הרישום וקבלת תיקי המשתתף יצאנו לסיור ברכב ללימוד מסלול הרכיבה. המסלול מורכב משתי הקפות זהות בנות 86 ק"מ ועוד 8 ק"מ לשטח ההחלפה השני, סה"כ 180 ק"מ עם טיפוס מצטבר של 1700 מטר. ידענו שהמסלול נחשב למהיר, אבל הופתענו מרמתו הטכנית. המסלול מאד רבגוני ולא כולל אף קטע רגוע – או שמטפסים, או שטסים (בירידה) או שמבצעים פניה. המון משחקי הילוכים. לא פלא שהמתחרים הרציניים מגיעים לכאן שלושה שבועות לפני התחרות – הכרה טובה של המסלול יכולה לקזז זמן רב. אחה"צ הרכבנו את האופניים ובערב עוד הספקנו לבצע ריצת חילוץ עצמות קלה.
בשישי בבוקר תכננו להתאמן במסלול השחיה ולרכב את הקטע היותר טכני במסלול האופניים. השחיה מבוצעת בתוך תעלה רחבה מלאכותית שמשמשת ביומיום למעבר כלי שיט. בימים שלפני התחרות, נעצרה תנועת כלי השיט בתעלה לשעתיים מידי בוקר, כדי לאפשר אימוני שחיה. התעוררנו במיוחד מוקדם, אבל הגשם בחוץ שיכנע אותנו לוותר על השחיה. רק לקראת הצהריים, כשפסק הגשם והכבישים החלו להתייבש, העמסנו את האופניים ברכב ויצאנו לרכיבה. בחרנו קטע בן כ- 30 ק"מ שכלל בתוכו את הטיפוס הגבוה ביותר ואת הירידה המפותלת ביותר. גילינו שהשד לא נורא בכלל – העליה היתה תלולה רק בהתחלה ואח"כ התמתנה ואת הפיתולים בירידה היה אפשר לעבור במהירות גבוהה. אם זה החלק הכי בעייתי אז אנחנו מסודרים…
אחה"צ היה את מצעד המדינות. כ- 70% מהמשתתפים בתחרות היו גרמנים ולעוד 41 מדינות היו נציגים כולל כמה הפתעות: 22 ספורטאים ממרוקו, 1 מאירן, ואפילו לראשונה בתחרות 4 ישראלים! למרות הפירסומים ברחבי העיר והשתדלות המארגנים, רק מעטים הגיעו למצעד והוא היה מאד מאכזב.
לקראת הערב התקיימה ארוחת הפסטה המסורתית בתוך אוהל ענק שהכיל למעלה מ- 4000 מקומות ישיבה סביב שולחנות. מחזה מרשים. במהלך הארוחה הוצגו ורואיינו על הבמה המועמדים לניצחון. הבולטים ביותר היו כריס מקורמק האוסטרלי, מנצח השנה שעברה בזמן פנטסטי, ולותר לדר, המלך הבלתי מעורער של רות, לאחר שניצח כאן כבר 6 פעמים. בלט בהעדרו פאריס אל סולטן, אלוף העולם הנוכחי שסיים שני ברות אשתקד. אל סולטאן התרסק שבועיים קודם במהלך אליפות גרמניה במרחק הקלאסי (תחרות אותה ניצח מקורמק) ונאלץ לוותר על ההשתתפות בצאלנג' רות. בנשים בלטו ניקול לדר הגרמניה (אשתו של לותר) שניצחה בשנה שעברה בזכות ריצת מרתון מדהימה (2:52) ובלינדה גרנגר האוסטרלית, אחת הרוכבות החזקות בענף, שסיימה אשתקד שנייה. מקורמק הפייבוריט, הבטיח שבכוונתו להתחרות הפעם בצורה טקטית ולתת לאחרים להוביל את התחרות. אז הבטיח…
בשבת בבוקר היה לנו חוב למלא – אימון השחיה. פחות מ- 24 שעות לזינוק לא רצינו להתאמץ, רק לחלץ עצמות ולהכיר את הזרמים, אך בעיקר לא רצינו להרטיב את חליפות השחיה. ללבוש חליפה רטובה זה סיוט והיה ברור שהחליפה לא תספיק להתייבש עד למחרת. החלטנו להגיע לתעלה ולשחות ללא חליפה, רק במידה שהמים לא יהיו קרים מידי. כל השחיינים האחרים בתעלה היו עם חליפות… אבל לשמחתנו טמפ' המים דווקא היתה סבירה ואחרי 10 דקות של שחיה לא יצאנו כחולים מידי…
שני דברים חשובים למדנו באותו אימון שחיה: האחד – שהמים בתעלה עומדים ולא מרגישים זרמים. ממש כמו לשחות בבריכה אינסופית. והשני, חשוב לא פחות – לגרמנים אין אלוהים (או שהוא נודיסט…).
אחה"צ הלכנו להכניס את האופניים לשטח ההחלפה. 3000 זוגות אופניים מכל הסוגים מרוכזים יחדיו. 'אבנר שמאות בע"מ', בתחרותו הבינ"ל הראשונה, נראה כמו ילד בחנות ממתקים… לא נותר אפילו זוג אופניים אחד שלא קיבל אצלו הערכת שווי… האופנים שלי בהחלט היו בין המועמדים הבולטים לתואר האופנים המיושנים ביותר (אמנם יש להן עבר מפואר, אבל בכל זאת הגיל עושה את שלו). "עבודת אלילים" כבר אמרנו?… בזכות הטעות בהרשמה, נותרתי עם מספר מתחרה של הזינוק הראשון, ולכן מוקמתי קרוב ליציאה. היה לזה יתרון שכן יהיה לי קל למצוא בקלות את אופני אחרי השחיה (השכנים שלי מזנקים 35 דקות לפני). ניפוח אחרון, בדיקה אחרונה של ההילוכים, כיסוי בשמיכה ונשיקת לילה טוב… את הסיפור נשמור להזדמנות אחרת…
3000 זוגות אופניים
הכנות אחרונות
בערב, אחרי סיבוב נוסף של העמסת פחמימות, התפננו לעסוק באחד הדברים המורכבים ביותר – תכנון התזונה בתחרות. מה שנראה טריוויאלי בטריאתלון רגיל מקבל לפתע חשיבות באיש ברזל. לא רוצים לקחת שום דבר מיותר אבל גם לא רוצים שיהיה חסר כלום. ברוב תחרויות איש ברזל מקובל לאפשר למתחרים לאסוף, באמצע הרכיבה והריצה, שקיות שהפקידו מראש. כאן להפתעתנו זה לא התאפשר והיינו צריכים לסחוב הכל עלינו מההתחלה. אמנם בתחנות האספקה חולקו גם משקאות איזוטונים וג'לים, אבל של חברות שלא משווקות בארץ ואינן מוכרות לקיבתי, כך שלא רציתי להעזר בהן. הבאתי איתי מהארץ אבקת איזוסטאר, מיכל האמר ג'ל וכדורי מלח של חברת סקסיד, אליהם הייתי רגיל מהאימונים הארוכים. בהחלטה של הימים האחרונים, מבלי שתרגלתי זאת באימונים, החלטתי שעלי לצרוך יותר מזון ברכיבה והצטיידתי בכמה חטיפי פאוור-בר.
החישוב שהנחה אותי היה לצרוך כ- 250 קלוריות ו- 60 גרם פחמימות בשעה. לצורך כך הקצאתי לכל שעת רכיבה (בנוסף למים) חצי בקבוק משקה איזוטוני, מנת ג'ל, חצי חטיף אנרגיה, ו- 2 כדורי מלח. לפי חישוב של 6 שעות רכיבה, היה עלי לשאת 3 בקבוקים, 6 מנות ג'ל, 3 חטיפי אנרגיה ו- 11 כדורי מלח, וזאת בנוסף למשאבה לבלוני הגז ולצמיג ספייר (אני משתמש בטיובלס). ובבגד שלי יש רק כיס אחד…קטן… לצורך המשימה הרכבתי מינשא בקבוקים כפול מאחורי המושב, כך שהיו לי 4 מנשאים. בשניים מהם שמתי בקבוקי איזוסטאר ובאחד האחוריים בקבוק חתוך ובתוכו חלקי התיקון. את הרביעי השארתי ריק לבקבוקי המים שאקבל בדרך. את 6 מנות הג'ל מהלתי במים וחילקתי בין 2 בקבוקונים. אחד הורכב על מנשא מיוחד לג'ל על הכידון. את חטיפי האנרגיה חציתי לשניים – חצי אחד עטפתי באריזה המקורית ואת החצי השני עטפתי בנייר אלומיניום. את כדורי המלח ריכזתי בתוך קופסת פילם. 6 חצאי החטיף וקופסת הפילם מילאו בדיוק תיק רשת קטן שמתחבר לשילדה, אותו קניתי באקספו יום קודם. בכיס הבגד נותר לי לקחת רק 2 בקבוקונים – אחד עם ג'ל והשני עם אבקת איזוסטאר בכמות שמתאימה לבקבוק מים שאקח בדרך.
לשעת ריצה הקצאתי 2 מנות ג'ל, 250 מ"ל משקה איזוטוני ו- 2 כדורי מלח. לפי חישוב של 4 וחצי שעות היה עלי לשאת 8 מנות ג'ל, ליטר משקה איזוטוני ו- 8 כדורי מלח. הכנתי חגורת שתיה עם 4 בקבוקונים. 2 עם 4 מנות ג'ל מהול, ו- 2 עם סירופ איזוסטאר (הרבה אבקה מומסת במעט מים). בכיס הבגד לקחתי 2 קופסאות פילם – אחת עם כדורי המלח והשניה עם מעט מישחה נגד שפשפות (אין חכם כבעל ניסיון…).
סה"כ תכננתי לצרוך בתחרות (לפי שאיפה של פחות מ- 12 שעות) 3 ליטר משקה איזוטוני, 14 מנות ג'ל, 3 חטיפי אנרגיה ו- 19 כדורי מלח. או בתכל'ס כ- 3000 קלוריות ו- 750 גר' פחמימות.
התארגנות אחרונה לפני השינה, והמחשבות נודדות שוב אל ההכנה שלי לתחרות. האם עם כמות כה מעטה של אימונים אוכל להצליח? האם זמן הסיום שאליו אני שואף הוא בכלל ריאלי? האם אני הולך לשלם את מחיר השאננות? ואם בכל זאת אפתיע לטובה – איך זה ישפיע על שיטת האימונים בעתיד?…
עזוב שטויות, יאללה למיטה. מחכה לנו יום ארוך מחר…
בוקר התחרות
קמים מוקדם. בעיקר כדי להספיק לתפוס חניה בטווח של קילומטר מהזינוק. מפקידים את התיקים להחלפות, מסירים את הכיסוי מהאופניים, מעמיסים את כל המזון במנשאים, ויש עוד שעה להעביר. דיילות של הספונסרים המרכזיים של התחרות מסתובבות בין הצופים ומחלקות רעשנים ועזרי עידוד גדולים וצבעוניים. הקהל הרב, אלפי אנשים, מתמקמים משני צידי התעלה ובעיקר בגשר שעובר מעליה, עליו גם עוברים בתחילת הרכיבה. כמה דקות לפני שהראשונים מזנקים אני חוזר לרכב כדי להתלבש, ובדרך עובר על הגשר. הקהל חוסם את כל המדרכה ועל גדר ההפרדה בין הכביש למדרכה נשענים מאות זוגות אופניים. מסתבר שזהו כלי התחבורה הפופולארי בקרב המעודדים שכן המרחקים בין נקודות הצפיה השונות גדולים, והכבישים סגורים לרכבים. אני ברכב, כמה מאות מטרים מנקודת ההתחלה, כאשר המקצה הראשון מוזנק, אבל רעש התותח ומיד אחריו שאגת הקהל, מחריש אוזניים עד לכאן.
דקות אחרונות לפני זינוק המקצה שלי, אחרי כל גינוני הפרידות ואיחולי ההצלחה, אני עומד בפקק התנועה בכניסה למכלאה שלפני הזינוק. מסביב רעש והמולה, אבל כאן כולם שקטים. מהורהרים. אני מנסה להיות רגוע ומזכיר לעצמי, שהמפתח להצלחה שלי זה לצאת מהמים במצב טוב. נשמע קצת מוזר שהחלק הקצר ביותר, ולכאורה גם הקל ביותר, היה בעיני הקטע הקריטי, אבל באימונים בפעמים הבודדות שניסיתי לשחות רצוף בקצב תחרות למרחק ארוך, נתפסו לי השרירים ברגליים. אסור היה שזה יקרה גם כאן. תכננתי לשחות רגוע, גם במחיר של עוד כמה דקות. ההערכה שלי היתה שתוצאה של 1:10 – 1:12 שעות היא ריאלית.
לאחר שמקצה מס' 3 יצא לדרך, התפנה מקום וניכנסתי למכלאה ומשם למים. רק אז הסתבר לי שכדי להגיע לקו הזינוק צריך לשחות כ- 50 מטר. כמה מטרים לפני הקו ואני שומע את הכרוז סופר לאחור. דריי, צוויג, איין – בום. מתחילים…
דריי, צוויג, איין – בום
המשך יבוא…
קישורים קשורים
צ'אלנג' רות – הפרק הראשון כאן
