בעולם הריצה והשחייה החובבני קשה להגדיר איזו תחרות נחשבת לטובה והמיוחדת ביותר בעולם. איזה מרתון או אולטרה בריצה? בשטח או בכביש? קייפ אפיק? טראנס אלפ? לעומת זאת בעולם הטריאתלון החובבני, ובמידה רבה גם המקצועני, "הוואי" זה מעבר למקום או תחרות. הוואי זה הגביע הקדוש. זה הדבר.
בטריאתלון למרחק איש ברזל אין ויכוח – זאת ה-תחרות | צילום: באדיבות ליאור זך מאור
עוד כתבות בנושא
איך ליאור מאור השיג את הסלוט להוואי 2017?
כמה עוד אפר להשתפר בתחרות איש ברזל?
עושים איש ברזל בחו"ל? כך תכננו את הנסיעה
יצא לי להיות שם כבר פעמיים. פעם אחת כמאמן של נינה פקרמן שגם ניצחה את קבוצת הגיל שלה (30-34) והוכתרה לאלופת העולם, ופעם אחת כמשתתף. במקביל יצא לי גם להכין לא מעט ספורטאים לתחרות הזאת. המסקנה של כולנו הייתה אחת – האירוע עולה על כל הציפיות. לא רק התחרות עצמה. המקום מיוחד ומדהים, עוצמתי זאת כנראה המילה הנכונה. האירועים לפני ואחרי התחרות הם הפקה מרשימה ומלוטשת. מצעד המשלחות, ערב הפתיחה, וטקס הסיום. האקספו הוא גן עדן לחובבי מהדורות מיוחדות ומוגבלות. והאווירה היא בעיני על גבול הרוחנית. הרבה מעבר לתחרות.
התחרות עצמה
השחייה מתבצעת במסלול מלבני ארוך. הים גלי יחסית בדרך כלל, אבל נכנסים למים מהמזח ושוחים למעשה מאחורי קו הגלים. בגלל טמפרטורת המים אסור להשתמש בחליפות נאופרן (WETSUIT). אבל מותר להשתמש בחליפות שחייה מבד (SPEEDSUIT) על חליפת הטריאתלון. מסלול הרכיבה מישורי יחסית ברובו. קצת גבעות, אבל ללא עליות משמעותיות. מה שהופך אותו לקשה ואיטי אלה הם התנאים. חום, לחות, קרינה ישירה והחזרה משדות הלבה – ורוח, הרבה רוח. הריצה בסגנון דומה. מישורית יחסית אבל מתבצעת על כבישים חשופים עם מעט מאוד צל. החום והלחות מטגנים אותך היטב ולמעשה גם טובי המקצוענים רצים מתחנת תזונה אחת לתחנה הבאה.
גם לנו היתה פעם אלופת עולם. נינה פקרמן בהוואי | צילום: באדיבות ליאור זך מאור
הישראלים שעל המסלול
שבעה ישראלים הצליחו לקבוע בתחרויות איירונמן בשנה האחרונה תוצאות-מיקומים שזיכו אותם בכרטיס (סלוט) לאליפות העולם בהוואי. הייצוג הישראלי הכי גדול אי פעם בהוואי. המעניין הוא שמתוך השבעה 5 כבר השתתפו בהוואי והם חוזרים לתחרות בפעם השנייה או אפילו השלישית. תום מרמרלי ואלעד שרעבי, להלן הצעירים והחזקים, הם אלה שישתתפו השנה בפעם הראשונה ולהערכתי ממש לא האחרונה שלהם. אירנה מאזין ואנטונינה רזניקוב, להלן המנוסות, הן אלה שישתתפו בהוואי בפעם השלישית. איריס אולשנסקי, אמיר בכר ואני, נשתתף בהוואי בפעם השניה אחרי היעדרות של מספר שנים. אילן שרקון הישראלי קיבל כרטיס כניסה מהמארגנים וישתתף גם הוא.
האם המספר הגבוה ביותר של נציגים ישראלים מעיד על שיפור בתוצאות-מיקומים שלנו בתחרויות איירונמן בעולם? על שינוי בגישה ויותר שאפתנות ויומרנות? לדעתי התשובה היא באופן עקרוני כן. העובדה היא שיותר ויותר ישראלים מסמנים את הוואי כמטרה שלהם. מבלי להתבייש או להתנצל על כך. מצד שני אי אפשר להתעלם מכך שרק שני ישראלים חדשים (תום ואלעד) "נכנסו לסבב" וכל השאר הם אותם שמות ואנשים שכבר היו שם.
בשנה שעברה שברנו שיא עם ארבעה נציגים ישראלים והשנה בעיקרון הכפלנו אותו. יהיה מעניין לראות האם זאת מגמה שתשמר גם בשנה שנתיים הבאות. אני מהמר שכן. להערכתי עוד ישראלים יצליחו בשנים הקרובות לקבוע תוצאות-מיקומים שיקנו להם סלוט להוואי.
פעם שלישית בהוואי, פעם שנייה כמתחרה. ליאור זך מאור במצעד המשלחות | צילום: באדיבות ליאור זך מאור
המקצועניות הבולטות
בהעדרה של מירנדה קרפרי שילדה לאחרונה, קשה לראות איום אמיתי על דניאלה ריף, אלופת העולם בחצי ובמלא. הדומיננטיות שלה בענף מתחילה להזכיר את קריסי ווליגנטון בזמנה. נדמה כי בכל תחרות שהיא מזנקת הקרב הנו על המקום השני. קשה להמר נגדה.
בשנה שעברה כתבתי לקראת התחרות שהת'ר ג'קסון צפויה להיות הסוסה השחורה ולא טעיתי. גם השנה אני לא אופתע אם היא תסיים על הפודיום.
בגיל 39 ואחרי לידה, רייצ'ל ג'ויס עושה את דרכה בחזרה לסבב ועם נסיון של 7 הופעות בהוואי לא הייתי פוסל אפשרות שהיא תסיים על הפודיום. אני עוקב אחרי הקריירה של שרה פימפמאינו מאז שנת 2010 כשהיא עדיין התחרתה בקבוצת הגיל שלה וסיימה אחרי נינה. מאז היא הפכה למקצוענית והמשיכה להשתפר. טופ 5 בסיכוי סביר.
המקצוענים הבולטים
בשנה שעברה כתבתי שתחושת הבטן שלי אומרת שיאן פרודנו לא ינצח למרות שכולם הימרו עליו. עובדתית טעיתי. פרודנו ניצח. אבל מי שעקב אחרי התחרות ובעיקר אחרי הראיונות עם פרודנו לאחר התחרות יכול להעיד שלא הייתי רחוק. פרודנו היה נראה פגיע ולדבריו הוא כמעט פרש במהלך הרכיבה. התחושה שלי היא שהשנה פרודנו מגיע מפוקס ומגוייס יותר. פיזיולוגית הוא הכי חזק. אבל תחרות זה לא טסט. גם השנה אני מהמר נגדו.
בן הופמן עשה לדעתי את ביצוע הברזל הכי מרשים השנה. הוא ניצח את איירונמן דרום אפריקה בתוצאה שאם מנרמלים אותה אפשר לומר בבטחון שהיא שקולה לאזור 7:40 שע' בתחרות מהירה. הופמן כבר סיים במקום שני בהוואי ועושה רושם שהוא בשל לעלות מדרגה.
סבסטיאן קינלה היה היחיד שנתן פייט אמיתי לפרודנו בשנה שעברה. ביולי האחרון הוא הרשים עם עוד ביצוע לפנתאון בפרנקפורט, ואם הייתי צריך ללכת עם הלב ולא עם הראש הייתי רוצה לראות אותו מנצח. פטריק לאנג היה הפתעת התחרות בשנה שעברה כשהגיע משום מקום, סיים שלישי, והשלים פודיום גברי כל גרמני. רבים מהמרים עליו השנה. אני פחות.
יתן פייט לפרודנו? סבסטיאן קינלה | צילום: Olaf Kosinsky
את ליונל סנדרס אתה יכול לאהוב או לשנוא. קשה להישאר אדיש כלפי הטיפוס השחצן הזה. סנדרס הבליח לסצנת הברזל העולמית אחרי היסטוריה של סמים וחיים לא פשוטים. אמנם בשנה שעברה הוא הודיע כי ידלג על הוואי 2017 ויתרכז בחצאים, אבל נדמה כי הוא שינה את החלטתו. אחרי ניצחון באליפות העולם במרחק ארוך של ITU הוא נראה כמו מועמד לגיטימי.
ברט מקמהון מתאמן אצל ליסה בנטלי, קנדית עם המון נסיון בהוואי. אמנם הוא לא הבריק בהופעה שלו בתחרות בשנה שעברה אבל אי אפשר להתעלם מהיכולות שלו. ברט ארנוס וטים דון הם שני רצים מעולים. אם הם יגיעו לסיום הרכיבה בעמדת ניצחון לצד פרודנו, לאנג, מקמהון, והופמן, אנחנו יכולים לצפות לקרב מטורף של להיות או לחדול.
שני הסוסים השחורים עשויים להיות פטריק נילסן וג'וס אמברגר. שניהם עדיין בשנות העשרים לחייהם ולשניהם זאת תהיה ההופעה הראשונה בהוואי אחרי שהפגינו יכולות מרשימות בתחרויות ברזל אחרות.
אם להשתמש בקלישאות ספורט מקובלות, יש מצב שזהו הקרב המאסף של כל השמות שהזכרתי כאן. בהנחה וגומז ובראונלי אכן ידלגו למרחקים הארוכים, אולי זאת ההזדמנות האחרונה של כל "האיטיים" לנצח בהוואי.
בכל מקרה אני ממליץ בחום, תרתי משמע, לצפות בשידור החי של התחרות באתר של איירונמן. לעקוב אחרי התפתחות התחרות וכמובן לעודד את כל הישראליות והישראלים. גם אם הם לא ממש שומעים את הצעקות.
