בכל קיץ אני נוהג לעשות איירונמן כדי לבדוק את איכות התחרות והתאמתה למשלחת קבוצתית בשנה שאחריה. כששמעתי שאיירונמן פותחים בשנת 2017 תחרות חדשה בהמבורג שמחתי ונרשמתי. לא במקרה לתחרויות בגרמניה יש מוניטין טוב והן מאוד נפוצות. הארגון תמיד מעולה והאווירה נהדרת. ותחרות חדשה זה תמיד מרגש ומיוחד. כמו בשלוש השנים הקודמות גם השנה ג׳ינגלתי הכנה לשתי תחרויות סבולת במקביל. המבורג באמצע אוגוסט ופלייטיקה אפיק ישראל עם גלי רונן כבן זוג באמצע ספטמבר. המשמעות היתה שרכבתי בשטח ובכביש אבל פחות שחיתי ורצתי בהשוואה להכנה קלסית לאיש ברזל. בשני הענפים האלה בניתי הרבה על העומק הפיזיולוגי שיצרתי בשנים האחרונות ועל הראש.
2,500 מתחרים שזינקו למים | צילום: באדיבות ליאור זך-מאור
עוד כתבות בנושא
תכנית אימונים למרחק איש ברזל
"כך הפכתי לאיש ברזל טבעוני"
כמה עוד אפשר להשתפר בתחרות איש ברזל?
בתחילת הקיץ השתתפתי במקצה האולימפי בטריאתלון תל אביב וקיבלתי אישרור למה שכבר די ידעתי – אני בכושר שחיה לא רע, כושר רכיבה טוב, וכושר ריצה סביר. בסך הכל הייתי שבע רצון מהתוצאה והתפתחה אופטימיות קלה לקראת המבורג. אחר כך ליוויתי את הקבוצה לאיירונמן אוסטריה ונשארתי באירופה לשבוע רכיבה מרוכז בדולומיטים.
אמנם עליות ולא נג״ש, אבל במידה רבה וואטים הם וואטים והרגשתי שהבלוק הזה היה אחלה מחנה אימונים שישרת אותי גם בהמבורג. בגלל הסיטואציה המשכתי להתאמן ולמעט בשבוע התחרות לא ממש עשיתי טייפר משמעותי כלשהו.
הכנות
למרות שהמטרה העיקרית היתה ונותרה סיור הכנה לקראת המשלחת של שנה הבאה, עדיין התכוננתי היטב והתייחסתי לדברים ברצינות. בחירת ציוד וביגוד, הכנת אופניים, תכנית תזונה. הכל. לכל חלק יש משמעות בפאזל הגדול. הגעתי להמבורג ביום רביעי וגיליתי עיר נעימה ותוססת למדי. חגיגה לחובבי קולינריה ושופינג. מלונות טובים במיקום מצוין. המפות וההסברים באתר התגלו כמדויקים לחלוטין והתחרות היא במקום הכי מרכזי בעיר. מדהים וממש לא מובן מאליו. הימים הבאים הוקדשו לכמה אימונים קצרים ולארגון הציוד לתחרות. תדריך, הפקדות, זהו. הכל מוכן.
התחזית ליום התחרות הייתה טובה-מעונן חלקית עם טמפרטורות של 15-20 מעלות.
חגיגה לחובבי קולינריה ושופינג | צילום: באדיבות ליאור זך-מאור
בערב הכנתי את מה שאצטרך למחרת בבוקר בשטח ההחלפה לפני הזינוק והלכתי לנסות לישון. זה בדרך כלל לא קורה לי אבל אפילו הצלחתי. משהו כמו 4-5 שעות. התעוררתי בשלוש, אכלתי משהו, קפה, וכמה עמודים בספר ״גיבורים מלידה״. קצת השראה לפני הזינוק. כמו בימים שלפני גם בבוקר התחרות הייתי רגוע יחסית. רוטינת הכנות בשטח ההחלפה, שירותים, חליפה, ולזינוק.
התחרות
מקצוענים זינקו ואחרי 10 דקות הגיע תורינו והחל הזינוק המתגלגל. נעמדתי במקום 20-30 מתוך 2,500 מתחרים, כדי לנסות לשבת על שחיינים חזקים. יאללה מתחילים. לקח לי כמה דקות להיכנס לשחייה. הרגשתי טוב יחסית ומצאתי מישהו טוב לשבת עליו. הקפה אחת ארוכה של 2.5 ק״מ, יציאה לחוף, והקפה קצרה להשלמת המרחק. לפני התחרות הערכתי שאני בכושר שחייה של 53-54 דק' וכך גם הרגשתי תוך כדי. לראות 56 דק' על השעון ביציאה מהמים לא היה כיף גדול וקצת התבאסתי. אבל כבר בריצה לשטח ההחלפה שכנעתי את עצמי לשחרר ולעזוב את זה. השחייה היא היסטוריה. עכשיו תתמקד בהחלפה יעילה וזריזה. בגלל הריצה הארוכה יחסית מאוהל ההחלפה לאופניים, החלטתי מראש להשאיר את הקסדה והמספר בשקית ולא על האופניים – כך שאוכל לשים אותם תוך כדי ריצה ולא אצטרך להתעכב ליד האופניים.
"גיהצתי" את הקילומטרים האחרונים ותכננתי בראש את ההחלפה | צילום: באדיבות ליאור זך-מאור
ההחלפה זרמה לא רע והצלחתי להיכנס בקלות לנעלי הפיזיק, למרות שיש להן שני מנגנוני בואה והן לא מיועדות במקור לטריאתלון. התרגולים השתלמו. הוואטים היו בסדר וכך גם התחושה והדופק. נוזלים, קלוריות, מלחים. אבל רגע, מה זה העקצוצים האלה בסולאוס בשתי הרגליים? איך זה יכול להיות בשלב כל כך מוקדם. זה לא מבשר טובות. תרגע. קח עוד מלח, תשנה סל״ד, תן לזה לחלוף.
60 ק״מ לתוך הרכיבה מצאתי את עצמי לגמרי לבד. אין אף אחד בטווח ראיה לא לפני ולא אחריי. ידעתי שאני ממוקם יחסית בקדמת התחרות אבל לא היה לי מושג עד כמה. רק בפרסה אחרי 91 ק״מ (הרכיבה היתה השנה 182 ק״מ – מארגני התחרות פרסמו והודיעו את זה מראש) הבנתי שאני ממש מקדימה כשרק מספר מקצוענים לפניי.
בהקפה השניה הרוח עלתה, אבל הרגשתי טוב יחסית ואף משבר לא הגיע. בשלב מסוים עקפתי את אווה וואטי המקצוענית שזינקה 10 דק' לפנינו וחשבתי לעצמי שאשמח לנצח אותה בזמן הכללי. "גיהצתי" את הקילומטרים האחרונים ותכננתי בראש את ההחלפה. הוצאתי את הרגליים מהנעליים בתנועה וחיכיתי כבר להרגיש את הרצפה. רק כשאתה מרגיש את הרצפה אתה יודע מה נשאר לך ברגליים לריצה.
השעון הראה 5:57 שע' מתחילת התחרות ואדוה (אשתי) שעמדה בתחילת הריצה עם הבנות צעקה לי שאני ראשון בקטגוריה (בדיעבד הסתבר שבאותו שלב הייתי 12 כללי). מצד אחד המידע הזה נעם לאוזניי. אבל מצד שני ידעתי שהוא לא בהכרח מדויק בגלל שיטת הזינוק המתגלגל ושהמיקום במהלך התחרות הוא רלוונטי רק לסיפורים. מה שקובע זה המיקום הסופי. כמה שחית, רכבת, ורצת זה שולי. מה גם שידעתי שחסר לי עומק בריצה וקצת חששתי.
שמתי על המסלול את כל מה שהיה לי וסיימתי מפורק | צילום: באדיבות ליאור זך-מאור
קיוויתי שמזג האוויר הנעים בהשוואה לחום והלחות שבהם רצתי בארץ יאפשר לי לרוץ מהר יחסית בדופק נמוך יחסית. התלבטתי קצת והחלטתי להתחיל יחסית יומרני. הייתי מגויס מנטלית ואמרתי לעצמי שמקסימום אחפור ואשרוד בחלק האחרון. הרגליים הרגישו קלות יחסית והדופק היה מצוין. אבל מבחינה אנרגטית הרגשתי לאורך הריצה עליות ומורדות. כמה קילומטרים טובים, אחריהם כמה פחות טובים, ושוב התאוששות ואנרגיה, ואז נפילה. וחוזר חלילה. ניסיתי לנתח את המצב והדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו היה תנודות סוכרים בדם. אז הקפדתי על ג׳לים בתחנות והתחלתי לחפור כבר בשלב מוקדם מהצפוי. אחרי 3 הקפות מתוך ארבע אדוה דיווחה לי שאני כנראה שלישי בקטגוריה ונתנה לי עוד סיבה להמשיך לסבול. חצי קילומטר לסיום היא צעקה לי להמשיך ללחוץ עד הסוף ואחר כך הסתבר לי שאלו היו ״הנחיות מגבוה״ מהחברים בארץ. שמתי על המסלול את כל מה שהיה לי וסיימתי מפורק בתוצאה של 9:23 שע'. לא שיא אישי אבל תוצאה שנייה הכי טובה שלי אי פעם, בגיל 44. אין תלונות.
הסלוט להוואי
למחרת בטקס הגיע הבונוס על החפירות בצורת סלוט לאליפות העולם בהוואי. הייתי בתחרות בהוואי כבר פעמיים בעבר. פעם אחת בשנת 2010 כמאמן של נינה פקרמן ופעם שניה בשנת 2013 כמתחרה. אבל זאת תהיה הפעם הראשונה שאסע בהרכב קבוצתי מכובד עם אירנה מאזין ואלעד שרעבי שהשיגו סלוטים באביב.
שוב להתכונן לשתי תחרויות במקביל – האפיק באמצע ספטמבר והוואי באמצע אוקטובר.
נראה איך אצליח לג׳נגל את זה…
