בסתיו 2009 התחלתי להכין את נינה פקרמן לישראמן המלא הראשון שלה. זה היה אחרי שהיא פרשה מקריירת הטריאתלונים האולימפיים. המהירות והכוח עדיין היו שם. אבל הסבולת מן הסתם פחות. נותרו עוד שלושה חודשים לזינוק והיתה לי התלבטות מקצועית לא פשוטה. מצד אחד ידעתי לאיזה מרחקים הייתי רוצה שהיא תגיע באימונים הארוכים לפני התחרות, מצד שני הרגשתי שזה יהיה לא נכון לנסות לסגור את הפערים בזמן הקצר שעמד לרשותנו. קפיצות גדולות מדי. אבל איך עושים איש ברזל, ועוד בישראמן הקשה והמפרך, מבלי להגיע לאימונים הארוכים "המתבקשים"?
נינה פקרמן סיימה את הישראמן בתוצאה של 10:35 שע' עם מרתון של 3:11 שע' | צילום: אלבום פרטי
כמה חודשים לפני כן קראתי ראיון עם אנדי פוטס, טריאתלט ושחיין אולימפי מאוד מצליח שעשה מעבר למרחקים הארוכים. הוא סיפר שמעולם לא רץ יותר מאשר 25 ק"מ באימון או תחרות לפני האיירונמן הראשון שלו. מה שלא מנע ממנו לרוץ מצוין גם את 17 הקילומטרים של "הלא נודע". לאט לאט הבנתי שעדיף יהיה להתבסס על הכוח והמהירות של נינה ובמקרה הספציפי שלה לנסות לעבוד "Bottom-up" במקום "Top-down". תשכח מהמרחקים הארוכים שהיית רוצה שהיא תגיע אליהם. תתחיל מאיפה שהיא נמצאת ותתקדם כמה שאפשר בצורה מדורגת עד מועד התחרות. מאידך חלק גדול יחסית מהאימונים היו בעצימות גבוהה. מינון שונה מאוד מהנהוג בהכנה "קלסית" למרחקים ארוכים ולאיש הברזל בפרט. וזה עבד מצוין. נינה עשתה ביצוע מעולה בישראמן הראשון שלה. היא סיימה בתוצאה של 10:35 עם מרתון של 3:11. ראשונה בנשים וחמישית כללי. בשבילי כמאמן זאת היתה התנסות מעניינת ושיעור מצוין. אם אתה חזק ומהיר לא צריך המון אימונים ארוכים כדי לעשות את ההתאמה (אדפטציה). ולא חייבים שהם יהיו מאוד ארוכים.
מחשבוני המרה וחיזוי בתחום הריצה
בעולם הריצה מקובל ונהוג להניח שיש מתאם בין היכולת במרחקים השונים. לא קשה למצוא טבלאות ומחשבוני המרה בין תוצאה במרחק של 10 ק"מ לבין חצי מרתון, ובין חצי מרתון למרתון מלא. ההנחה המקובלת הינה שעל מנת לרוץ מרתון נקי בתוצאה X, הספורטאי חייב להיות מסוגל לרוץ חצי מרתון נקי בתוצאה Y. ועל מנת לרוץ חצי מרתון נקי בתוצאה Y, הספורטאי חייב להיות מסוגל לרוץ 10 ק"מ בתוצאה Z. כלומר Z (תוצאה במרוץ 10 ק"מ) הוא תנאי הכרחי ל-X (תוצאה במרתון). ואם Z לא יתקיים אז בסבירות גבוהה שגם X לא יתקיים. המציאות מוכיחה שלמעט אנשים עם גנטיקה ו/או יכולת מנטלית מאוד מאוד יוצאת דופן, אחוז הדיוק של המחשבונים/ההמרות האלה גבוה. כלומר תוצאה מסוימת במרוץ 10 ק"מ כמובן לא תעיד בוודאות שהספורטאי יעשה תוצאה מסוימת במרתון. אבל אם הספורטאי לא הצליח לעשות את התוצאה ההכרחית במרוץ 10 ק"מ, הסיכוי שלו לעשות את התוצאה הרצויה במרתון הוא לא גבוה.
מי שחזק חזק. ספרינט, אולימפי, או מלא. זינוק ישראמן | צילום: צלמי שוונג
לכאורה זה היה יכול להיות נתון מפתיע. הרי מה הקשר בין מרוץ 10 ק"מ לבין מרתון? עצימויות שונות, דרישות גופניות שונות, מרחקים שונים וכדומה. אבל בפועל המתאם אכן קיים גם אם זה מעט מנוגד להגיון. אותם ספורטאים יוצאים מהכלל שכן מצליחים לקבוע תוצאה מסוימת במרתון למרות תוצאות חלשות יחסית בחצי מרתון ובמרוצי 10 ק"מ, ניחנים בדרך כלל בגנטיקה ספציפית שמתבטאת בעיקר בהתפלגות סיבי שריר שונה מהנורמה. מצד אחד הם לא מהירים. מצד שני הם מאטים ודועכים פחות מהספורטאי "השכיח". אריאל רוזנפלד למשל הוא כזה. חצי מרתון סביב 1:20 שע'. מרתון מלא סביב 2:40 שע'. כלומר בערך כפול 2. לא שכיח בכלל.
מחשבוני המרה וחיזוי בתחום הטריאתלון
בטריאתלון, ענף המשלב גם שחייה, גם רכיבה, וגם ריצה, מן הסתם קשה יותר לבנות טבלאות ומחשבוני המרה לתוצאות. יותר מדי משתנים לשקלל. עד לפני כ-20 שנה טריאתלטים חזקים ודומיננטיים שלטו בכל המרחקים. מארק אלן, סקוט טינלי, קן גלא, ודייב סקוט למשל ידעו לנצח במרחקים הקצרים והארוכים. לא היה עדיין טריאתלון אולימפי ולא היו שני עולמות מקבילים כמו היום. היה ענף אחד שנקרא "טריאתלון" והיו תחרויות בכל מיני פורמטים ומרחקים. הם שלטו בכולם בגדול. הוואי, ניס, ואפילו אילת.
להרשמה לישראמן לחצו כאן
בטריאתלון תל אביב האחרון נערכה אליפות ישראל בטריאתלון במקצה הספרינט. כתוצאה מכך כל ספורטאי הסגלים הלאומיים הצעירים השתתפו במקצה הקצר ופינו את "האולימפי" לטריאתלטים המבוגרים יותר. "מאסטרס". אם מתעלמים לצורך הדיון מהחלוקה לזינוקים ומקצים, אפשר לראות שמבחינת מיקום כללי באולימפי, מרבית הספורטאים שסיימו בתוצאות הטובות ביותר הם ספורטאיי מרחקים ארוכים. חלקם טרם עשו עד היום איש ברזל מלא אלא רק חצאים, וחלקם כבר עשו הרבה. תום מרמרלי, יונתן גבעוני, עמית שקד, ויטאלי פרוסט ויפתח גנון, סיימו בחלק העליון של העשירייה הראשונה.
מבט קצר בתוצאות ישראמן 2017 במקצה 113 יגלה את אותם חמישה ספורטאים בעשירייה הישראלית הראשונה (לצד גיא כפתורי, צור לב, ומיתר הלר) מעניין. אבל לפחות אותי זה לא מפתיע. מי שחזק חזק. ספרינט, אולימפי, או מלא. שחר שגיב ורועי זוארץ הוכיחו את זה באותו מקצה 113 בישראמן השנה כאשר כבשו אותו. לפחות בגזרת הישראלים. אז כנראה שאפשר לעשות השלכות והמרות מאולימפי לחצי איש ברזל. אבל אז השאלה המתבקשת הינה מה לגבי המלא? השאלה הזאת הטרידה אותי במשך שנים ארוכות. היא הטרידה אותי עד כדי כך שהחלטתי לנסות לפתח נוסחת חיזוי מאולימפי "טיפוסי" לאיירונמן ארופאי "טיפוסי" (אוסטריה, פרנקפורט, קופנהגן וכדומה).
לנוסחה הזאת יש כמובן מספר הנחות וסייגים:
1. תנאי הכרחי אבל לא מספיק: אם מישהו עשה תוצאה באולימפי שמנבאת שהוא יעשה תוצאה מסוימת באוסטריה למשל, זה לא אומר שזה מה שיקרה בפועל. יש המון משתנים. אבל אם הוא לא עשה באולימפי תוצאה "נדרשת" בכדי לעשות סאב 10 בברזל למשל-הסיכוי שהוא יעשה סאב 10 מאוד מאוד נמוך. בשביל לעשות סאב 10 יש רף אולימפי מסוים.
2. תנאים: הנוסחה יוצאת מנקודת הנחה שהיו תנאים סבירים-טובים באולימפי וכך גם בברזל. תנאים קיצוניים מורידים את רמת הדיוק. למשל שרב קיצוני, איסור חליפות שחיה בברזל וכדומה.
3. מרחקים: הנוסחה יוצאת מנקודת הנחה שהמרחקים בשתי התחרויות מדויקים. מדידה שגויה עלולה להוריד את רמת הדיוק.
4. התנהלות: הנוסחה מבוססת על כך שהספורטאי יתנהל טוב בברזל. התנהלות הינה שמירה על העצימות, תזונה, וכדומה. ככל שהמרחק עולה כך גדלה חשיבות ההתנהלות.
5. סייגים אישיים: אם הספורטאי הגיע לאולימפי חולה/פצוע/בעומס גבוה במיוחד של אימונים/עם ציוד שונה, וכדומה-הנוסחה תהיה מן הסתם פחות מדויקת.
6. אחוזי דיוק/סטייה: הנוסחה מנבאת תוצאת ברזל אירופאי טיפוסי מתוצאת אולימפי טיפוסי ברמת דיוק של עד 2%. שני אחוזים זה הרבה או מעט? שאלה טובה. אם ניקח ספורטאי שעשה תוצאה X באולימפי ולפי הנוסחה הוא אמור להיות מסוגל לעשות סאב 10 בברזל, 2% הינם 12 דקות. כלומר כל תוצאה של 9:54-10:06 שע' נופלת בתוך טווח הטעות הלגיטימית.
תוצאה טובה באיש הברזל עוברת בתוצאה טובה באולימפי ובחצי | צילום: צלמי שוונג, ישראמן
נבואה שמגשימה את עצמה
במידה מסוימת מחשבה אכן יוצרת מציאות. או לפחות משפיעה עליה. אם למשל הספורטאי יחשוב שיש/שאין לו סיכוי לעשות סאב 10 בהתבסס על התוצאה שלו באולימפי-האם זה ישפיע על מה שיקרה בפועל בתחרות? נניח שעל פי הנוסחה הוא אמור להיות מסוגל לעשות סאב 10, האם העובדה שנגיד לו את זה תגדיל את הסיכוי שהוא אכן יעשה סאב 10? בעיקרון כנראה שכן. ביטחון הוא יתרון. מצד שני הוא כמובן עלול לגרום ליהירות. האם העובדה שנגיד לספורטאי שעל פי תוצאת האולימפי שלו הוא לא אמור להיות מסוגל לעשות סאב 10 תקטין את הסיכוי שהוא כן יעשה בסופו של דבר סאב 10? בעיקרון כן. אבל תמיד יש סיכוי שזה דווקא יגביר את המוטיבציה שלו להצליח ולהוכיח אותנו על טעותנו. בכל מקרה נבואה שמגשימה את עצמה זאת אחת הסיבות שאני לא מפרסם את הנוסחה. אני לא רוצה "לחסום" ספורטאים מלעשות תוצאה טובה יותר מזאת שהנוסחה מנבאת להם.
דוגמה להמחשת הנוסחה
בכדי לעשות סאב 12 שעות באיש ברזל אירופאי טיפוסי, הספורטאי צריך לסיים אולימפי כדוגמת תל אביב בתוצאה של 2:43 מקסימום. לסיכום, בטריאתלון, כמו בריצה למשל, יש קשר ויש מתאם בין המרחקים השונים. אם למשל תום מרמרלי, יונתן גבעוני, עמית שקד, יפתח גנון, וויטאלי פרוסט היו מתחרים מחר בבוקר במרחק ברזל סביר להניח שכולם היו מסיימים עמוק מתחת 10 שעות וכולם היו מסיימים במיקום גבוה בקבוצת הגיל שלהם. מי שחזק חזק. אמירות שכיחות כמו: "אני לא טוב במרחקים הקצרים" או "יש לי מנוע דיזל"' רלוונטיות רק אצל אנשים מאוד ספציפיים וגם זה בערבון מוגבל. הדרך לתוצאה טובה באיש הברזל עוברת דרך תוצאה טובה באולימפי ובחצי. זה אולי לא מספיק. אבל זה בהחלט הכרחי.
גיא שפירא, תקרא את הפסקה האחת לפני האחרונה, שם הוא מסביר לגבי הנוסחה ופרסומה.