בספטמבר 2013 פרסמה הדיאטנית איילת קלטר מאמר תחת הכותרת "דיאטנית מתוודה: 97% ייכשלו בדיאטה". במאמר זה כותבת קלטר שאמנם איש אינו רוצה להיות שמן, אבל במציאות אין כרגע פתרון הולם ובריא לסוגיית המשקל, ומכאן ש"תעשיית האשליות חוגגת" כהגדרתה. רבים מוציאים ממון רב על ייעוץ דיאטטי ומוצרים שונים שחלקם אף משונים. בנוסף, הנתונים הסטטיסטיים המקשרים בין השמנה למחלות אינם חד משמעיים ואף מבלבלים. מצד אחד ישנם מחקרים המצביעים על כך כי אנשים בעלי עודף משקל מאריכים חיים ביחס לעבר, אולם מצד שני איכות החיים שלהם ירודה ביחס לאנשים ללא עודף משקל.
עוד כתבות בנושא
מהי הדיאטה הטובה ביותר להרזיה?
מדוע ספורט יכול להיות מאוד משמין?
מה יותר "משמין": גנטיקה או השפעה סביבתית?
מחקרים אחרים מצביעים על כך שפעילות גופנית ואורח חיים בריא עוזרים למנוע מחלות גם אצל אנשים בעלי עודף משקל, ומצד שני ישנם גם אנשים "רזים" חולים. ואם משקל הוא נושא כל כך קשה לשליטה, האם הדבר מהווה עילה או תירוץ שלא לעשות דיאטה או לנסות להתמודד?
ירידה במשקל היא שינוי מהותי
בבית הספר לרפואה אלפרט באוניברסיטת בראון שבארצות הברית הוקם גוף מחקרי שתפקידו לעקוב אחרי אנשים שהצליחו "כנגד כל הסיכויים" לשמור על משקל נמוך אליו הגיעו בעקבות דיאטה. המעקב נערך על למעלה מ-10,000 נבדקים מתחילת העשור האחרון, שלא היה ביניהם מן המשותף בשיטת הדיאטה. המשותף לכולם הוא ההבנה ש"אדם אשר יורד במשקל" צריך לאכול פחות קלוריות ולהתעמל הרבה יותר מאשר אדם השומר על משקלו באופן טבעי.
על מנת לסבר את האוזן נאמר שאנשים שמצליחים לשמור על משקל לאחר דיאטה, מתאמנים לעתים כ-7 ימים בשבוע (כמעט כפול מהמומלץ על ידי רשויות הבריאות במדינות שונות), אוכלים אותם מזונות ובאותם "דפוסים" כל יום ו"לא מרמים" או "חורגים מן המסלול" בסופי שבוע, חגים או אפילו אירועים משפחתיים. בנוסף, נראה כי הם גם באמת צורכים פחות קלוריות ביחס לאנשים אחרים. למעשה, מדובר ב"עבודה של ממש". אדם שירד במשקל צריך להיות "מושקע" בתחום תחזוק המשקל, להקפיד על מסגרת אימון נוקשה, על תזונה וניטור עצמי מתמיד.
ההשקעה, מעבר להיותה כספית – היא רגשית. הקפדה על מסלול קבוע, שגרה קבועה ללא חריגות. אולי המפתח בכלל הוא בשינוי דפוס החשיבה: מעבר משאיפה לירידה במשקל לשאיפה להימנע מעליה במשקל, הבנה שירידה במשקל אינה "אירוע חד פעמי" אלא שינוי מהותי, ארוך טווח, שינוי באורח החיים, אשר מחייב הקפדה רבה. זאת בדומה במידה מסוימת לאימוץ אורח החיים של ספורטאי מקצועי, אשר חלק ניכר מזמנו מוקדש לתחזוקה ושמירה על גופו.
כל שינוי "שאינו טבעי" לגוף או לאדם מחייב השקעת משאבים רבים. מכאן גם החשיבות בליווי מקצועי, אשר יסייע מעבר להבנת התרומה "הגנטית" מול "הרגשית/סביבתית" להשמנה, גם בבניית מסגרת מתאימה, ובעיקר אפשרית לשינוי הנדרש באורח החיים. הליווי המקצועי יכול להיות מורכב משילוב של אנשי מקצוע: דיאטן, מאמן כושר ופסיכולוג, וניתן גם לשקול פניה אל פסיכולוג ספורט אשר יכול לתת נקודת מבט אינטגרטיבית ברמה הרגשית והספורטיבית.
אולי צריך פסיכולוג?
ומה עם בעיות כמו הפרעות אכילה, ביטחון עצמי נמוך? דימוי עצמי ירוד? בעיות פסיכולוגיות שונות? בולמיה או אנורקסיה? התמכרות שלילית לפעילות גופנית? ויש עוד. קשה להאמין איזו רמת שכיחות גבוהה יש לבעיות הפסיכולוגיות הללו. במקרים אלה רק אימוץ תפריט תזונתי מותאם בשילוב תכנית אימון – לא בטוח שיספיק. במקרים כאלה יש צורך בסיוע של פסיכולוג או אף פסיכולוג ספורט. אזי, ייעשה ניסיון לטיפול בשורש הבעיות הללו ולבדוק את מקורן. ואז אולי הפניה אל מאמן הכושר או דיאטן הספורט תהיה בהמשך או במקרים מסוימים במקביל. אחרת, לא יהיה פתרון לבעיית ההשמנה. אגב, גם פעילות גופנית וצריכה של "אוכל בריא" לא בהכרח מהווים את הפתרון לבעיה. הרי ניתן להתאמן על בסיס קבוע, "לאכול בריא" וכדומה, ועדיין לעלות במשקל ובאחוזי שומן על בסיס קבוע. וזה מתסכל ללא צל של ספק.
נקודה נוספת לציון הנה בדיקה עם איש מקצוע מתאים (פיזיולוג מאמץ, דיאטן ספורט קליני וכדומה) האם בכלל יש צורך להפחית במשקל מבחינה בריאותית? לעתים עושים מאמצים גדולים מאוד להפחית 3-4 ק"ג אחרונים במשך שנים רבות. התסכול עד כדי כך גדול שמאמצים דיאטות לא בריאות, עולים ויורדים במשקל על בסיס קבוע וכך יתכן שגם פוגעים ב-BMR ועוד.
ישנם לא מעט אנשים רזים שהם פחות בריאים באופן משמעותי לעומת אנשים בעלי עודף משקל. אי לכך, משקל הגוף או אחוז השומן אינו בהכרח חזות הכל. יש לבחון כל מקרה לגופו ולפי זה לבנות את תכנית ההתערבות. חשוב לזכור שבמעגלי החיים אנשים עוברים שינויים לא מעטים כגון: הזדקנות, הריון ולידה, התמודדות עם בעיות בריאותיות שונות ועוד. לכל אלו השלכות על משקל הגוף והרכבו, הרגלי אכילה ומה לא.
נציין שהשמנה אינה רק התייחסות למשקל הגוף, אלא בעיקר להרכבו, קרי היחס בין מסת השומן למסת השריר. משקל תקין לא בהכרח מעיד על מסת שומן שהנה לפי ההמלצות המקובלות כלל. לדוגמה, אישה בת 33 עשויה להיות עם BMI תקין לחלוטין אך עם אחוזי שומן של 35% ומעלה. אזי ישנה כאן הטעיה ואותה אישה למעשה סובלת מהשמנה למרות שמשקל הגוף לא בהכרח משקף זאת.
לסיכום, ישנם אחוזי כישלון גבוהים בדיאטה. חשוב לבדוק מה מקורם. האם רק התפריט התזונתי "אשם", או שאולי בכלל המקור לבעיה הוא פסיכולוגי, ואז חשוב לטפל בכך בהקדם. חשוב לשים לב לתנודות השונות במשקל הגוף ואחוזי השומן ולשים לב שבלי לשים לב, חלה עלייה במשקל ואחוז השומן באופן משמעותי – ויפה שעה אחת קודם.
ד"ר איתי זיו (Ph.D) | מנכ"ל חברת Q Wellness העוסקת בתחום אורח חיים בריא לקהל המקצועי והרחב. מנהל קורסי הכשרה מקצועיים למדריכים ואנשי מקצוע בתחום האימון במכללה האקדמית בוינגייט
דגנית גלסמן | פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט