כמעט בכל יום אפשר ללמוד משהו חדש ומפתיע בתחום של ספורט הסבולת. כי זה הרעיון בסופו של דבר – אנשים מנסים לבדוק את הגבולות של הסבולת שלהם וכל הזמן ממציאים אתגרים חדשים ויצירתיים כדי להוכיח שמה שנחשב פעם לדמיון מטורף יכול להפוך למציאותי. כך המציאו טריאתלון למרחק איש ברזל, ריצות אולטרה מרתון והרבה מאוד אתגרים שהם נגזרות של שתי הקטגוריות האלו. בעולם הטריאתלון כבר יודעים שכל שנה אזרחית נפתחת עם אחת התחרויות היותר קשות למרחק איש ברזל שהיא ישראמן גארמין. כעת מסתבר, כבר יודעים בעולם האולטרה מרתון שבסוף ינואר של כל שנה מתכנסים להם כמה "מטורפים" איפשהו בסוף העולם לאירוע שנקרא "אתגר המרתון העולמי". בתרגום חופשי זה נשמע כמו משהו ידידותי, בפועל מדובר בניסיון לרוץ 7 מרתונים ב-7 יבשות שונות בלא יותר מ-7 ימים. חתיכת אתגר.
קו הסיום של המרתון הראשון מתוך השבעה באנטרקטיקה | צילום: HBaraka מתוך wikimedia commons
עוד כתבות בנושא
הטריאתלון הקשה והאכזרי ביותר על פני כדור הארץ
עדי דויטש קטוע הרגל סיים את תחרות האולטרה מן
מהי בכלל ריצת אולטרה מרתון?
השנה ישתתף באתגר הזה אחד הסמלים של ישראמן גארמין בשנים האחרונות, פטר וברוסק הצ'כי שניצח באילת פעמיים. אחרי שעבר כמעט בכל תחרות בעולם הוא החליט לנסות בינואר הקרוב משהו חדש עליו כתב באתר הרשמי שלו: "אני כבר לא יכול לחכות לעמוד על קו הזינוק עם טובי רצי האולטרה בעולם ולרוץ מאנטרקטיקה לסידני".
איך עוברים מרחק של 38 אלף ק"מ על פני כדור הארץ?
המשתתפים ב"אתגר המרתון העולמי" נפגשים בצ'ילה, ומשם טסים לתחנת המרתון הראשונה שלהם שהיא אנטרקטיקה. משם הם חוזרים לצ'ילה כדי לסמן וי על דרום אמריקה, ממשיכים למיאמי שבצפון אמריקה, ועולים על טיסה ארוכה למדריד שם רצים את המרתון הרביעי. באותו יום שבו רצו במדריד הם ירוצו בערב מרתון נוסף במרקש שבמרוקו, ושני המרתונים האחרונים בסדרה יהיו בדובאי שבאיחוד האמירויות ובסידני שבאוסטרליה. כל זה קורה בטווח של 168 שעות מרגע הזנקת המרתון הראשון באנטרקטיקה, שבהן הרצים משלימים מרחק מצטבר של 295 קילומטרים, מבלים 59 שעות בטיסות וחולפים בסך הכל על פני 38 אלף קילומטרים על פני כדור הארץ. התענוג הזה עולה לכל אחד מהמשתתפים 36 אלף יורו, וזה לא כולל הגעה באופן עצמאי לצ'ילה וחזרה הביתה מאוסטרליה.
החברה שמארגנת את האתגר הזה היא GLOBAL RUNNING ADVENTURES שכבר מזמן גילתה את הפוטנציאל בארגון אירועים יוצאי דופן המיועדים לאנשים חזקים מאוד שגם יכולים להרשות לעצמם חופשות יקרות מסוג אחר. היזם של האתגר הספציפי הזה הוא רץ אירי בשם ריצ'רד דונובן, שהיה הראשון בעולם שהצליח לבצע את האתגר הזה באופן עצמאי, והוא הצליח לעשות את זה בפרק זמן של 4 ימים, 22 שעות ו-3 דקות.
לכל מותגי משקפי השמש לחצו כאן
רק 15 רצים השתתפו בתחרות בשנה שעברה, וזו אחת הסיבות לכך שההשתתפות עולה הון תועפות. לאורך האתגר הזה המשתתפים טסים 6 פעמים, מן הסתם במחלקה ראשונה כי זו ההזדמנות היחידה שלהם לנוח ולהתאושש בין המרתונים. המרוצים עצמם הם לא במסגרת מרתונים קיימים. מדובר במסלולים שנמדדו במיוחד עבור הכמות הקטנה הזאת של הרצים, כאשר המרתונים עצמם לא מתקיימים בכבישים עירוניים אלא במסלולים נטולי תחבורה כמו פארקים, טיילות, ומדרכות רחבות של רחובות. בדרך כלל המסלולים הם גם בהקפות בדומה לתחרויות איש ברזל, כדי שהמשתתפים לא יתרחקו יותר מדי. חוץ מזה, חשוב לציין שבמהלך השבוע הזה הרצים עוברים שינויי טמפרטורה מ-25 מתחת לאפס במרתון הראשון באנטרקטיקה ועד ל-24 מעלות במרתון האחרון בסידני.
הרצים שמגיעים לתחרות הזאת הם ברמות שונות, ובשנה שעברה היתה התמודדות יפה בין שני נחתים אמריקאים, שברוב המרתונים חצו את קו הסיום יחד פרט לאחד שלמעשה הכריע את התחרות. האלוף של 2016 וגם השיאן הוא דניאל קרטיקה, שסיים את האתגר בזמן מצטבר של 24 שעות, 46 דקות ו-56 שניות. זה אומר שהזמן הממוצע שלו בכל 7 המרתונים כולל על השלג באנטרקטיקה היה 3:32 שעות כשאת המרתון המהיר ביותר הוא סיים ב-3:12 שעות. האלופה הנוכחית היא גם אמריקאית, רבקה פיצי, שב-5 מתוך 7 המרתונים הצליחה לרדת מ-4 שעות וסיימה בזמן ממוצע של 3:55 שעות.
אז נכון שיש הרבה רצי אולטרה מרתון שהצליחו לרוץ מרתון ויותר מזה מדי יום במשך הרבה ימים, אבל אין ספק שכאן מדובר באתגר פיזי ומנטלי מסוג קצת אחר, שאמנם לא הרבה אנשים בעולם יכולים להרשות אותו לעצמם אבל הרבה אחרים היו רוצים להיכנס למועדון המכובד הזה של רצי 7 המרתונים ב-5 יבשות ב-7 ימים. אגב, מאחר ויש שתי טיסות טראנס-אטלנטיות במשך השבוע הזה, נוצר מצב שבאחד הימים המשתתפים רצים שני מרתונים ביום: מדובר במרוצים מספר 4 ו-5 שמתקיימים במדריד ובמרקש, שנמצאת במרחק טיסה קצר משם. באותו היום למעשה, הרצים צולחים מרחק של 84.4 קילומטרים.
והשנה יהיה מעניין לעקוב ולראות איך ישתלב בתוך כל הסיפור הזה פטר וברוסק שכאמור לא יגיע להתחרות בישראמן גרמין בשל קיום התחרות הזו במקביל. כבר אפשר להמר שבתור מי שכבר ניצח במרתונים באנטרקטיקה ובקוטב הצפוני, הוא יסיים את המרתון הראשון בצמרת. בנוסף, בתור ספורטאי יוצא דופן שמתחרה בממוצע לפחות פעם בחודש בטריאתלון ארוך או באולטרה מרתון, אפשר גם להעריך שיכולות ההתאוששות שלו ישחקו תפקיד חשוב – אולי אפילו בדרך לתואר.
תוך כדי עיצומן של ההכנות התפנה וברוסק לכמה שאלות שלנו וסיפר: "אני מתכונן לשני אתגרים שהם לרוץ הרבה מאוד קילומטרים ביום ולרוץ על משטח קשה. כשאני מתאמן לטריאתלונים אני רץ 4-5 פעמים בשבוע ובדרך כלל בשטח, הפעם אני רץ את כל האימונים של משטח קשה עם 2-3 ריצות נפח בשבוע. החלק הכי קשה יהיה בוודאי לנסות ולהתאושש מבלי לישון במיטה". לגבי הסיכויים שלו לנצח באתגר אומר הצ'כי: "הם גבוליים. יהיו שם רצים כמו ריאן הול ששיאו האישי במרתון הוא 2:04:58 שעות ומייק וורדיאן שרץ את כל 6 המרתונים הגדולים השנה בתוצאה טובה יותר מ-2:30 שעות. האם זה יהיה האתגר הכי קשה שלי? אולי, אני אוכל לענות על כך רק אחרי שאחצה את קו הסיום בסידני".
