אין ספק שהניצחון של גוון יורגנסן בטריאתלון הנשים בריו היה אחד מרגעי השיא של ענפי הסבולת במשחקים האולימפיים 2016. בימים אלה היא כבר מתכוננת לאליפות העולם במקסיקו ואפילו למרתון ניו יורק אבל רגע לפני וכמה רגעים אחרי כל ההמולה התקשורתית שהיתה סביבה, היא כתבה כמה מילות סיכום באתר האינטרנט הרשמי שלה. אנחנו תמצתנו את זה.
עוד כתבות בנושא
גוון יורגנסן ניצחה בטריאתלון האולימפי בריו 2016
גוון יורגנסן מתכננת לרוץ במרתון ניו יורק
מאחורי הטריאתלטית הטובה בעולם עומד הבעל התומך בעולם
"לפני 4 שנים הצבתי לעצמי מטרה לזכות במדליית הזהב בריו"
"אחרי התחרות בהמבורג (בסבב גביע העולם) אמרתי למאמן שלי ג'יימי שאני רוצה לראות פסיכולוג ספורט. חששתי מאוד שאיבדתי את זה דווקא לפני התחרות הכי חשובה בחיי. הוא אמר לי שזה לא הזמן לנסות לעשות דברים חדשים ושאני בסך הכל צריכה לעשות בריו את מה שכבר עשיתי. אני מודה לו שהוא תמיד יודע מה להגיד לי.
לפני 4 שנים הצבתי לעצמי מטרה והיא לזכות במדליית הזהב במשחקי ריו 2016. ג'יימי אמר לי שאצטרך לשפר את השחייה שלי, את הרכיבה שלי, ולרוץ 10 קילומטרים ב-32 דקות. הוא צדק בשניים מתוך השלושה כי רצתי את 10 הקילומטרים ב-34 דקות. הביטחון שלו ביכולת שלי הפך להיות גבוה באליפות העולם ב-2015, שבה הייתי חולה לפני המרוץ ולמרות הכל ניצחתי אותו. הוכחתי אז שאני יודעת להתחרות תחת לחץ.
בשבוע שלפני התחרות לא התראיינתי. שמרנו על שקט ואפילו ויתרתי על האירועים השונים של הספונסרים בריו, אירועים שמאוד נהניתי מהם ב-2012 רק שהפעם החלטתי להתרכז במרוץ. פספסתי את האוכל הטוב, אבל השף של התאחדות הטריאתלון האמריקאית דאג להכין לנו כל מה שרצינו בריו, וגם בעלי פטריק קיבל קצת מנוחה מתפקיד הכנת האוכל, אולי בגלל זה הוא היה מאוד רגוע.
במרוץ עצמו השחייה היתה טובה אבל איכשהו איבדתי כמה מקומות לקראת הסוף, וסיימתי את המשחה במקום ה-24 אחרי שברובו הייתי בין 10 הראשונות. בתחילת הרכיבה הייתי בלחץ בגלל המיקום הגרוע שהייתי בו בחלק האחורי של הדבוקה, אבל התקדמתי כל הזמן עד שהגעתי לצמרת. זו היתה הרכיבה שהכי נהניתי בה אי פעם, והיה לי הרבה בטחון. העדפתי לא להוביל כדי שניקולה (ספיריג) לא תתקוף כל הזמן ואצטרך להגיב לה. בריצה תכננתי להגביר את הקצב אחרי שתי הקפות וראיתי שניקולה עדיין צמודה אליי. אני לא יודעת אם היא סבלה, ורציתי לגרום לה להוביל כדי שאני אוכל להבין יותר טוב את המצב.
בהקפה השלישית מתוך ארבע היינו מול רוח פנים ואף אחת לא רצתה להוביל אז התחלנו ב"לוחמה פסיכולוגית". היא אמרה לי "בואי נחלוק את ההובלה", אז אמרתי לה "אני כבר הובלתי בשתי ההקפות הראשונות", ואז היא הגיבה ואמרה "ולי כבר יש מדליה אולימפית". אמרתי לה שהיא גם אמא וזה אפילו מרשים יותר. הבנתי שמה שקרה בינינו נראה מוזר בטלוויזיה וזה כנראה משהו שלעולם לא קרה. בסוף ניקולה לקחה את ההובלה ואחרי שהסתובבנו והרוח הפכה להיות גבית ידעתי שאם היא עייפה, יהיה לה קשה עכשיו נגדי ברוח גבית. עקפתי אותה ולא הסתכלתי יותר לאחור, בסוף ההקפה ראיתי שפתחתי פער קטן ושמעתי שמדובר ב-9 שניות. ידעתי שהתחרות תוכרע בספרינט והמשכתי בכל הכוח עד שחציתי את קו הסיום, רק אחרי זה הבנתי שהקדמתי אותה ב-40 שניות.
"הרגשתי פרץ של רגשות מעורבים"
זה היה רגע מאוד אמוציונלי. המחשבה הראשונה שלי היתה איפה פטריק וג'יימי אבל מהר מאוד התחלתי לבכות. אחרי ארבע שנים של עבודה קשה הרגשתי פרץ של רגשות מעורבים: שמחה, הקלה, גאווה, חוסר אמונה.
מיד אחרי הזכייה במדליה ראיינו אותי באתר התחרות ל-10 גופי תקשורת שונים, משם נלקחתי לבדיקות סמים, ומשם לנסיעה של שעה וחצי אל מרכז השידור הראשי לראיונות נוספים. הייתי ממש רעבה וממש רציתי להתקלח, אבל האירועים המשיכו וחגגתי את המדליה גם בבית האמריקאי עם המשלחת, ולאחר מכן בדרינקים במלון עם בעלי והמאמן שלי. הגעתי למקלחת בחדר שלי רק ב-2 לפנות בוקר וב-8 בבוקר למחרת כבר התייצבתי לראיונות נוספים. יום לאחר מכן הספונסרים שלי "אסיקס" הטיסו אותי לניו יורק לראיונות נוספים וגם הספונסר הנוסף "רד בול" ארגן מגוון פעילויות. בכל יום לבשתי שמלות של מעצבות ודאגו לי לאיפור ולעיצוב השיער, הרגשתי כמו נסיכה.
מה הלאה? אני מתכוננת לאליפות העולם במקסיקו, פטריק ואני רוצים להקים משפחה אבל קשה לתכנן את זה ופשוט נראה מה יקרה. נרשמתי למרתון ניו יורק כי תמיד רציתי לעשות מרתון. אני לא נאיבית ואני יודעת שלא אספיק להתכונן אליו כמו שצריך אבל זה משהו שנמצא ברשימה שלי שאני ממש רוצה לעשות.