אחד הדברים היפים בספורט הסבולת הוא שאין גבול ל…, קשה להגדיר למה בדיוק. יהיו כאלה שיגידו טירוף, אחרים ישתמשו במילה טפשות, אפשר להגיד גם חדשנות אבל במקרה הזה יותר נכון להגיד התיישנות. מה שבאמת יפה בספורט סבולת או בספורט בכלל הוא שיש אנשים שמוכנים לעשות דברים מטורפים כדי לגייס כספים למטרות טובות.
אחד מהם הוא מאט ריצ'רדסון, בריטי שהיה בעברו חותר וכיום רוכב אופניים חובבן. כבר לפני שנתיים הוא החליט לנצל את כושרו הגופני ואת היצירתיות שלו כדי לגייס תרומות ללוקמיה, וטיפס את הר ונטו בצרפת כשהוא רוכב על אופני ראלי צ'ופר. למי שלא יודע, מדובר באופניים שהיו להיט בשנות השבעים והשמונים בעולם וגם בישראל – אופניים עם גלגל קדמי קטן יותר מהגלגל האחורי, מושב "בננה" מרופד עם משענת גב, מוט ארוך במיוחד, ידיות גבוהות וידית עם שלושה הילוכים. בקיצור, יופי של פריט אספנות, אבל לא הכלי שהייתם רוצים לטפס אתו את אחת העליות הקשות בצרפת.
טיפוס אימתני של 1,800 מטרים על פני 24 קילומטרים. מאט ריצ'רדסון
אחרי שבהזדמנות אחרת הוא הצליח לרכוב על הראלי צ'ופר 32 קילומטרים בשעה במסע נוסף של גיוס כספים, החליט ריצ'רדסון לחזור לעליות וללכת הפעם על אחת שהיא אפילו יותר קשה – מעבר סטלביו בהרי הדולומיטים באיטליה. טיפוס אימתני של 1,800 מטרים על פני 24 קילומטרים לא מנע מריצ'רדסון להגיע על אופניו עם חולצת רכיבה פשוטה ומכנסי ג'ינס קצרים, ולצלוח את האתגר המטורף הזה בזמן של שלוש שעות שזה היה היעד שהוא הציב מראש.
הוא עמד ביעד ההתחלתי שלו שהיה גיוס של 2,500 פאונד, אבל אנשים המשיכו לתרום גם לאחר הטיפוס והגדילו את הסכום. ריצ'רדסון התייחס לטיפוס במעבר סטלביו לעומת הר ונטו בצרפת ואמר: "ההבדל באחוז השיפוע הוא קטן יחסית, אבל האתגר הזה היה הרבה יותר קשה, יותר ממה שחשבתי. כבר אחרי הקילומטר השני העברתי להילוך הראשון וידעתי שמכאן כבר אין לאן ללכת".
