לא כל יום פורים, אבל מסתבר שאת אותם ענפים: שחייה, רכיבה על אופניים וריצה – אפשר לבצע בדרכים שונות ומגוונות שלפחות על חלקן עוד לא שמעתם. אז הנה כמה רעיונות מקוריים במיוחד לפורים לספורט מסוג קצת אחר, רק תיזהרו לא לעשות את זה בבית כי יש כאן כמה דברים שעלולים להיות מסוכנים.

רכיבה מתחת למים

הטריאתלטים משלבים אימוני רכיבה ושחייה באופן קבוע, אבל מי חשב על לשלב בין השניים? מסתבר שיש כאלה שרוכבים על אופניים בתוך בריכה עמוקה עם ציוד צלילה, ואפילו מתחרים ביניהם. בגדול מדובר באירוע צדקה שמתקיים פעמיים בשנה בצפון קרולינה שבארצות הברית, אבל חלק מהמשתתפים נוהגים לבצע את זה כמה פעמים נוספות לאורך השנה.

החוקים הם שחייבים להישאר על האופניים, ושאסור להיות במגע עם היריבים. בדרך כלל המרוצים הם ל-800 מטרים כאשר יש גם שופטים צוללנים מתחת למים שגם משגיחים על הרוכבים עצמם. אגב, קיים גם תרגול אירובי בשם "אקווה סייקלינג" שבו רוכבים עם פלג גוף העליון מחוץ למים על סוג של אופניים מיוחדים שנמצאים בתוך המים, אבל במקרה הזה מדובר בתרגול אירובי "שפוי" לגמרי.

גלישת גוף

שחייני המים הפתוחים והטריאתלטים יודעים שבדיוק כמו ששוחים נגד הזרמים והגלים, אפשר גם ליהנות מהם וזה קורה לקראת היציאה מהמים. אז יש גולשים שפיתחו מזה אומנות שלמה של תפיסת גלים ללא גלשן, כשכלי העזר היחידי שמותר להשתמש בו הוא זוג סנפירים.

בתחרויות, הגולשים צריכים קודם כל להפגין את החיבור שלהם לים ולגלים ולהרגיש אותם, אחרת הם עלולים להתרסק ולהיפצע. הם יכולים לתפוס פינות, להיכנס לצינורות והם מקבלים ציון לפי קטגוריות שונות כמו הגל היפה ביותר שנתפס, הרכיבה הטובה ביותר על גל, הנפילה הטובה ביותר, התרגיל, הביצוע הכללי.

התחרות הגדולה ביותר היא "פייפליין קלאסיק" שמתקיימת מדי שנה מאז 1977 באושנסייד שבקליפורניה. גולש הגוף הידוע ביותר בעולם הוא לא אחר מאשר נשיא ארצות הברית ברק אובמה שנהג לעשות את זה הרבה בילדותו בהונלולו, הוואי. גלישת גוף פופולארית מאוד במוקדי הגלישה בעולם: הוואי, קליפורניה, אוסטרליה.

כל הרעיון הוא לתפוס פינה ולהישאר בתוך בצינור תוך כדי ייצוב הגוף בעיקר על ידי הזרועות, במטרה לא להתרסק בתוך הגל. בדרך כלל נוהגים לבצע תנועות מסוימות עם הידיים, בנוסף לסיבובים של 360 מעלות.

רכיבה אומנותית

כמו התעמלות אומנותית, רק על אופניים. התחרות מתקיימת באולם סגור וצריך לבצע תרגיל של 5 דקות המלווה במוזיקה ובעיקר בפעלולים מרהיבים. יש תחרויות ליחידים, זוגות, רביעיות ושישיות. מדובר בענף עתיק, כשאליפות העולם הבלתי רשמית הראשונה התקיימה עוד לפני הטור דה פראנס, בשנת 1888. אליפות העולם הרשמית הראשונה התקיימה ב-1956.

הרכיבה היא על אופני פיקסי (אופני כביש ללא הילוכים). רוכבים על משטח פרקט כשהגודל המקסימלי של הרחבה הוא 11 על 14 מטרים. אליפות העולם מתקיימת מדי שנה ורוב התארים הולכים בדרך כלל לרוכבים מגרמניה.

איש הברזל האוסטרלי

מסתבר שהרבה לפני שהמציאו את תחרות איש הברזל ב-1977, שזה בעצם הטריאתלון הארוך שכיום רוב האנשים כבר מכירים, נהגו באוסטרליה לכנות תחרות אחרת בשם "איש הברזל". מדובר בתחרות בין מצילי הים האוסטרלים, שמצויים בכושר גופני נפלא. בתחרות הזאת, שהיא יוקרתית מאוד באוסטרליה, נדרשים המצילים להפגין את הכושר שלהם בארבעה סוגים של פעילויות גופניות שהם אמורים לשלוט בהן. מדובר בריצה, שחייה במים פתוחים, חתירה על סאפ בכריעה על הברכיים, וחתירה בקיאק ימי.

בניגוד לאיש ברזל, במקרה הזה מדובר בתחרות של ספרינטים שהיא הרבה יותר קצרה מטריאתלון למרחק איש ברזל וגם מטריאתלון ספרינט. המתחרים יוצאים לים בריצה, תחילה עולים על הסאפ למסלול הלוך-חזור של כ-800 מטר, בכל פעם שהם חוזרים לחוף הם מבצעים הקפה של 150 מטר. לאחר מכן יוצאים בפעם השניה לחתירה בקיאק ימי ל-600 מטר, ובפעם השלישית הם נכנסים לים לשחייה של 400 מטר. אגב, סדר הענפים משתנה מתחרות לתחרות. שאנון אקסטיין האוסטרלי הוא איש הברזל האוסטרלי הטוב בעולם כיום עם 7 זכיות.

מייל הבירה

תחרות ריצה למרחק של מייל, 1600 מטרים, שמתבצעת בדרך כלל באצטדיון אתלטיקה או במקום שבו מסלול עם הקפות של 400 מטרים. הרעיון הוא לשתות בקבוק בירה של 335 מ"ל בכל הקפה, כשאת הראשון שותים מיד עם הזינוק, כך שבסך הכל שותים ארבעה בקבוקים (עוד אחד בסיוום של כל הקפה).

לפי החוקים המקוריים שמקורם בארצות הברית, מי שמקיא לפני שהוא מסיים את המרחלק של המייל צריך לבצע הקפת עונש נוספת כדי לסיים רשמית את האתגר. החוקים גם אומרים שצריך כמובן לסיים את הבקבוק במלואו ושהבירה צריכה להכיל לפחות 5 אחוז אלכוהול. בדיוק כפי ש-4 דקות נחשב למחסום ההיסטורי של רצי המייל, 5 דקות נחשב למחסום היוקרתי של רצי מייל הבירה. שיא העולם בריצת מייל הבירה עומד כיום על 4:47 ושייך ללואיס קנט הקנדי שקבע אותו בדצמבר האחרון.

שחייה במים קפואים

בניגוד לענפים אחרים שהוזכרו כאן, במקרה הזה מדובר בפעילות מסוכנת מאוד עבור מי שלא מתמחה בה ונכנס אליה בהדרגה. ושתבינו נכון, לא מדובר בשחייה במים של אגם אירופי קפוא בטמפרטורה של 13 מעלות. ההגדרה של ההתאחדות הבינלאומית לשחייה במים קפואים, בראשה עומד ישראלי-דרום אפריקאי בשם רם ברקאי, היא שחייה בטמפרטורת מים שלא עולה על 5 מעלות. יש תחרויות בבריכות קפואות, ויש כניסות לים קפוא. ברקאי עצמו כבר שחה באנטרקטיקה בטמפרטורה של מתחת ל-0 מעלות וצלח מרחק של יותר מקילומטר.

היפותרמיה היא כמובן הסכנה הגדולה בפעילות הזאת, ולכן כל אחד מהשחיינים שבוחר לבצע אותה חייב להביא איתו הרבה ניסיון ותקופת בנייה ארוכה, אחרת מדובר כמובן בסכנת חיים.

ריצה אחורה 

נתחיל בזה שריצה אחורנית זה אימון טוב לכל רץ, מאחר והיא מפעילה קבוצות שרירים אחרות ותורמת לחיזוק הרגליים. אבל יש אנשים שלקחו את העניין של ריצה אחורנית מאוד ברצינות. בבריטניה מתקיימות לא מעט תחרויות כאלה, כשהתחרויות ההמוניות הן עד למרחקים של 4 קילומטרים.

מי שנחשב כיום לרץ הבכיר בעולם אחורנית הוא תומאס דולד הגרמני, שעשה מזה קריירה. הוא הצליח לרדת מ-40 דקות בריצה אחורנית ל-10 קילומטרים כשקבע 39:20 דקות, ובעתיד הוא מתכוון לשבור את שיאיו העולמיים של בן ארצו אקים ארץ שקבע 1:35 שעה בחצי מרתון ו-3:42 שעות במרתון. אגב, במרחקים ארוכים נעזרים הרצים אחורנית ברוכבי אופניים שעוזרים להם בניווט.