אני לא יכול לומר אם ספורטאי מסומם. זה גם רדוד, זול ורכילאי לעשות זאת ממקום מושבי ובלי הוכחות חותכות. השאלה החשובה ביותר עבור רבים מצופי הטור דה פראנס היא: "האם אני צופה טראומתי?". יש מעטים בישראל שצפו במרוצי אופניים לפני יותר מ-15 שנים. רוב צופי הטור דה פראנס בישראל, אבל גם בהרבה מקומות אחרים, החלו לצפות באירוע הזה בפרט ובמרוצי אופניים בכלל לפני 10 או 15 שנים, הרוב החלו בסביבות הניצחון השלישי או הרביעי של לאנס ארמסטרונג בטור.

כן, זו בהחלט היתה טראומה. לאנס ארמסטרונג באלפ דואז ב-2003 | צילום: Matt Knoth

הם התפתחו כצופי מרוצי אופניים אל תוך תקופת ארמסטרונג וברונייל. הם ענדו צמיד צהוב של לייבסרונג חלקם היו אז בגיל עשרה, חלקם היו בטוחים כי ארמסטרונג הוא הרוכב הטוב בכל הזמנים וחלקם הלא מבוטל חושב כך עד היום. ארמסטרונג היה מושא הערצה ברמת קיצון חסרת הגיון.

מה קרה למי שהתחיל לאהוב אופניים בגלל ארמסטרונג?

הנה שתי דוגמאות עד כמה אוהדיו של ארמסטרונג לקו בהערצה עיוורת: באותה תקופה נהגתי לכתוב, בסיום כל הודעה שלי ברשתות החברתיות "וברור שאני אוהב את ארמסטרונג" כתגובה צינית לתגובות על טענתי כי מבחינה הישגית ארמסטרונג לא רוכב האופניים הטוב בהיסטוריה, אוהדיו נפגעו מקביעה זו באופן אישי. רופא (ד"ר) שנהג לדבר איתי באופן קבוע אז, מומחה לסרטן, אמר לי אז: "אין סיכוי שארמסטרונג מכניס משהו לגוף שלו, לא אחרי מה שהוא עבר". אמרתי לו שיש סיכוי גדול שיום אחד אזכיר לו את זה, שכחתי את שמו למזלו. אבל אז בא הפיקחון, הווידוי, ההכרה כי לאנס ארמסטרונג ויוהאן ברונייל ניהלו את אחד מארגוני הפשע הנוראים בתולדות הספורט.

ההתפכחות לא היתה בגלל רמאות, כזו של רוכבי אופניים רמאים וספורטאים רבים מענפים אחרים, שהיו קיימים לאורך כל ההיסטוריה. ההתפכחות באה עם אכזבה אישית על הערצה חסרת תקדים, על גיבור תרבות שהוציא כה רבים מהמיטה והושיב אותם על אוכף כדי לדווש שעות ולחיות את החלום של "אין על החיים האלו". ההתפכחות מגל ההערצה, שלא היה כמותו וסביר להניח כי לא יהיה כמותו, בהיסטוריה הארוכה של ענף האופניים והוא כה נדיר בכלל ענפי הספורט.

אכזבה אישית על הערצה חסרת תקדים. לאנס ארמסטרונג עם איבן באסו | צילום: Thilok

במשך רוב שנות שליטתו בענף האופניים היה ארמסטרונג בעשירייה המובילה של מקבלי חסויות ובחלק המשמעותי של הקריירה שלו הוא היה בחמישייה הראשונה כשהוא מקדים סמלי ספורט כדייויד בקהאם שאולי נשכח כי גרם לעיתונאים לצאת לחפש את הפינה בה לא מכירים את בקהאם על פני הגלובוס. ארמסטרונג גרם לאין ספור חולי סרטן, גם חולים במחלות אחרות וכאלו שחוו משברים נפשיים בחייהם, תקוות שאף רופא מעולם לא הצליח להפיך. ארמסטרונג היה שם גדול מסך גודלו של ענף האופניים ומעט לפני פרישתו גם הוגדר על ידי יותר ממגזין ספורט אחד, כמו גם כמה מגזינים של אופניים, כאיש החזק ביותר בענף האופניים.

הווידוי של ארמסטרונג מול אופרה וינפרי ריסק אמונה עיוורת של מיליונים וכולם התרסקו על ההבנה כי ארמסטרונג היה קודם כל פושע אכזר שהתעלל בכל מי שלא היה רשום בצד הלא נחמד של הפנקס שהחזיק בכיסו תמיד המנהל של קבוצות האופניים שלו – יוהאן ברונייל. הוא לא היה סתם רמאי ספורט, הוא היה פושע ולכן הוא גם "זוכה" ליחס מועדף בצורת החרמה, כפי שלא הוחרם אף רוכב אופניים שהתגלה כרמאי ואלו יכולים למלא רשימה ארוכה עד כדי ספר.

עוד כתבות טור דה פראנס
סיכום קטע 16 בטור: עוד תאונה מחרידה 
מה אוכלים כדי לשרוד את הטור דה פראנס?
טור דה פראנס לנשים, את מי זה מעניין בכלל? 

ארמסטרונג מקבל אפילו היום, שנים לאחר הווידוי ולאחר שקיים מסע התנצלות חובק עולם בפני כל מי שנפגע ממנו והיה מוכן לשמוע את בקשת הסליחה, יחס קיצוני של חרם מצד מארגני הטור דה פראנס, איגוד האופניים העולמי (שיש רמזים עבים על כך שהיה לו חלק ברמאות לכאורה כמובן) ובכל זאת הוא מושך את תשומת לב התקשורת יותר מכל אישיות, אירוע ומקרה בענף האופניים וזה בדיוק מה שמעיד על גודלו כמעורר עניין.

לא רוצים לחוות שוב את האכזבה

וכל אלו הם בדיוק הסיבה מדוע כריסטופר פרום לא יזכה למבט אובייקטיבי כשהוא יגהץ עוד הר, או יותיר את מתחריו הרחק מאחור נחנקים באופן הגורם לצופה להשתאות – איך כוכב אחד מעז עד כדי כך לפרק?

צופה ממוצע, בטח כזה שהעריץ את ארמסטרונג, לא רוצה לחוות שוב את האכזבה. אלו הם צופים טראומתיים ולאנס ארמסטרונג הוא האחראי על הימצאותה של הטראומה בצפייתם. מי מסוגל בכלל להאמין שאפשר לרכב כמו לאנס ארמסטרונג בלי להיות ארמסטרונג על כל מרכיבי תופעת ארמסטרונג כפי שאנו מכירים אותה היום? אבל זו בדיוק הטעות. עד היום פרום היה כארמסטרונג לפרקים, לא כל הזמן. בטור דה פראנס 2012 פרום היה הפועל של המנצח, בראדלי וויגנס, וכשהרגיש יותר חזק ונקרא לשוב ולסייע לויגינס הוא ביצע את ההוראה.

זה לא ארמסטרונג. כריס פרום | צילום: Bert De Boer

ארמסטרונג לא ביצע הוראות של אף אחד, חזור – ארמסטרונג לא קיבל הוראות, אפילו כשהיה נער בתחילת דרכו כרוכב אופניים, או טריאתלט שבגיל 18 קרע את טובי מתחרי הטריאתלון בעולם, אפילו לא כשאבא חורג נתן לו סטירה.
בניצחונו הראשון בטור דה פראנס (2013) פרום דעך לכל אורכן של העליות בחצי השבוע האחרון – ארמסטרונג דעך פעם אחת, בקטע אחד, ממש לקראת סיומו וזהו. בטור השלישי (2014), אליו התייצב פרום כדי להגן על התואר, הוא פרש בגלל כאבים שנבעו מהתרסקויות רצופות.

לטור של 2003 הגיע ארמסטרונג עם בעיית גב שבן אדם רגיל היה שוכב בגלל במיטה חודשים, אולי שנים, ספורטאי רגיל היה לוקח פגרה ארוכה, אולי של עונה, ארמסטורנג רק נשכב על מיטת העיסויים וביקש מהמעסה האישי שלי "לסדר את הגב". אנשים שהיו במעמד מעידים כי הרעש שהשמיעו חוליות הגב כשחזרו למקומם היה דומה לירייה.

באותו הטור ארמסטרונג נאלץ לרדת לשדה כשאחד ממתחריו התרסק לפניו ולחזור למסלול בריצה, כשבוע לאחר מכן הוא התרסק, בתוך העלייה לקו הסיום על הלוס ארדידן המפלצתי, כשכל מתחריו סביבו ובמהלך התקפות נשנות, הוא קם מיד, עלה על אופניו, רדף, איבד שווי משקל בגלל החלקה של הרגל מהדוושה והתרסק על שלדת אופניו, המשיך כאילו דבר לא אירע, השיג את מתחריו ולימים עשה הון מ"חיכה, או לא חיכה לי המתחרה הגרמני האכזר" ואז ניצח בקטע תוך שהוא קורע את מתחריו לגזרי גזרים.

בטור הנוכחי פירק פרום את מתחריו בעלייה הארוכה הראשונה לסיום פסגה ראשון על הר גבוה. יומיים לאחר מכן הוא שוב ניסה, על הר בו פירק ארמסטרונג את מתחריו כאילו היו חובבנים, פרום סיים בזמן זהה למתחריו.

פרום מעולם לא היה ארמסטרונג שלם, רק לפרקים, לפחות עד היום. הצופה שאינו מאמין לפרום חייב לשאול עצמו האם הוא בטראומת צפייה ולא אם פרום מסומם, על זה נקבל תשובות פעם ואולי.