לפעמים קורה שאנחנו מגלים את עצמנו מחדש דרך הספורט, ליפתח פשחור, 20, מקיבוץ מירב שבגלבוע, זה בדיוק מה שקרה.

פשחור חלה בגיל 7 במחלת הסכרת והוא כבר לא זוכר איך זה לחיות חיים אחרים | צילום: צלמי שוונג

פשחור חלה בגיל 7 במחלת הסכרת מסוג 1, הוא כבר לא זוכר איך זה לחיות חיים אחרים "בהתחלה הייתי צריך להתרגל לזריקות האינסולין ולהיות יותר מודע מה נכנס לפה ומה רמות הסוכר כל הזמן" וכיום, סוכרת היא כבר חלק בלתי נפרד מחייו.

בניגוד לחולי סכרת מסוג 2, פשחור צריך לבדוק כל הזמן מה הן רמות הסוכר בדמו ולפי המצב להזריק אינסולין.

הוא התחיל לרוץ בתיכון, בהתחלה ריצות קצרות ולפני הצבא השתתף במכינה קדם צבאית ושם שמו להם מטרה, לרוץ בחצי מרתון תל אביב "זו היתה הריצה הרשמית הארוכה שלי ושם התחלתי לחשוב עם המרחקים הארוכים".

שנה לאחר מכן הוא עשה את המרתון הראשון שלו, גם הוא היה בתל אביב "מאז רצתי את כל אירועי המרתון שהיו". כשהוא אומר כל אירועי המרתון, הוא אכן מתכוון לכך. אין אירוע ספורט גדול שמתקיים בסוף שבוע שלא תמצאו אותו מתחרה בו.

"הלכתי לרופא של הסכרת והוא נורא פחד מהאיש ברזל" | צילום: צלמי שוונג

סדר היום שלו עמוס מאוד. בבוקר הוא מתעורר מוקדם, יוצא לאימון ומשם יוצא לעבודה בחליבה ברפת עד אחר הצהריים. לפעמים נח ולפעמים משלב אימון נוסף או מתנדב בשירות לאומי בישוב מחולה שבבקעה.

מי מאמן אותך?
"אין לי מאמן ממש. לקראת ההשתתפות שלי בישראמן היתה תקופה קצרה שעבדתי עם שני מאמנים אבל בסוף ראיתי שזה לא מסתדר. הם פחדו מעניין הסכרת ורצו להיות בקשר עם הרופא. הלכתי לרופא של הסכרת והוא נורא פחד מהאיש ברזל ובסוף החלטתי שכנראה כל העניין של בחור עם סוכרת שעושה איש ברזל זה חדש ואף אחד לא יתן לי הכוונה נכונה. החלטתי ללכת על זה בעצמי, בהדרגה. עשיתי בהתחלה את הטריאתלונים הקצרים ואז את הארוכים יותר ולמדתי על הגוף שלי".

איך אתה משלב סוכרת עם ספורט? איך אתה מסתדר עם תזונה תוך כדי?
היום אני אוכל כל מה שבן אדם רגיל אוכל, ההבדל ביננו הוא שאני צריך להזריק בהתאם למה שאני אוכל. הגוף של אדם רגיל מווסת את רמות הסוכר בעצמו ואני צריך לווסת באמצעות זריקות".

הפעילות הגופנית משפיעה על הסכרת?
"כן, הפעילות הגופנית מורידה את הסוכר ובגלל זה הרבה פעמים אני לוקח אוכל מתוק במהלך תחרויות ואימונים".

בישראמן אילת 2015 צילום: צלמי שוונג

מה אומרים הרופאים?
"על פעילות גופנית רגילה הם ממליצים, פעילות גופנית מוגזמת הם לא מעודדים את זה. הם לא ממליצים לי לעשות את זה. בסוף, מי שמכיר את הגוף שלי הכי טוב, גם מבחינת ספורט וגם מבחינת הסכרת, זה אני. בגדול אני רואה מגמת שיפור. בשבת האחרונה ירדתי בחצי איש ברזל מחמש וחצי שעות לחמש שעות. אני לאט לאט לומד על התנהלות הגוף שלי. אני כן מתייעץ עם המון אנשי מקצוע, אבל אין רופא של סכרת שעוקב אחרי כרגע".

התחלת לא מזמן בתחום הספורט ואתה רק הולך ומשתפר, ספר על ההשגים שלך?
"מתחילת שנת 2015, בכל האירועים הגדולים. הייתי במרתון טבריה, בישראמן, מרתוניה כהכנה למרתון תל אביב, מרתון ירושלים, מרתון התנ"ך, טריאתלון המעיינות, אולטרה מרתון מי-ם אל ים, חצי איש ברזל חיפה".

מה המטרות הבאות שלך?
"המטרה שלי ב-2015 היא להתחרות כמה שיותר, השתתפתי בהמון מרוצים ואני הולך להשתתף בעוד הרבה. ישראמן צפון, מרתון האיצטדיון, מרוץ הרצליה, טריאתלון אכזיב, אולטרה מרתון המעיינות. מה אני אומר לעצמי זה שאם השנה, ליאור זך-מאור ניצח את הישראמן והגיל שלו זה פי שניים מהגיל שלי, אם בעוד 20 שנה אני אגיע לרבע ממה שהוא הגיע, אני אהיה מאושר, אז השנה אני רק מתחרה ומכיר את העולם הזה של הטריאתלונים והריצות. שנה הבאה בטח אציב לעצמי מטרות כמו לרדת משלוש שעות במרתון או לסיים תוצאה באיש ברזל באירופה".

אתה ממש רואה את עצמך בתוך העולם הספורטיבי.
"כן. עכשיו יש לי את כל הזמן להתחרות כל שבוע ולהתאמן המון, אבל לקראת השנים הבאות אני מאמין שיהיה לי פחות זמן וצריך לסמן לי תחרות פעם בכמה זמן ולהתכונן רק אליה. עכשיו אני בעיקר נהנה מהתחרויות והתוצאות הן יפות, אז אני מרוויח מהכל. אני מתחרה כל שבוע, לדוגמה בסוף השבוע האחרון עשיתי את האולטרה מרתון במי-ם אל ים, עשיתי את מקצה ה-54 וסיימתי במקום 7, בחמש שעות ויום למחרת עשיתי את חצי איש ברזל בחיפה וגם אותו סיימתי בחמש שעות. שני השגים יפים.אנשים אמרו לי לא לעשות תחרות יום אחרי יום כי אני אעשה תוצאה רק באחד מהם ובסוף יצאה תוצאה יותר טובה ממה שחשבתי בשניהם ובאותו סוף שבוע הפכתי גם לאולטרה מרתוניסט וגם שיפרתי תוצאה בחצי איש ברזל. אם הייתי עובד עם מאמן הוא היה בטח זורק אותי".

"לקראת השנים הבאות אני מאמין שיהיה לי פחות זמן"

יש לך מסר לחולי סכרת כמוך?
"אני עושה את זה כי אני נהנה מזה. סכרת זה לא אמור להגביל אותם. זה לא קשור לספורט, זה לחיים, אם נהנים מזה, אפשר לקחת את זה כמה שיותר רחוק, לא לפחד להציב מטרות.