הסיפור הבא מוכיח שנחישות, התמדה ואמונה בדרך הם מתכון טוב להצלחה וניצחון ועם שלושת הדברים הללו יחד ניתן להגיע רחוק, רחוק מאוד, רחוק כמו האולטרה מרתון אליו הצליחה להגיע נטע פרסמן אחרי שהשילה מעליה יותר משלושים ק"ג, הפסיקה לעשן והתחילה לעשות פעילות גופנית.

פרסמן, ירדה מעל 30 ק"ג והתחילה לרוץ אולטרה מרתון | צילום: אוריין זיידנר

פרסמן, 39 מקרית ביאליק, נכנסה לספורט רק בשנת 2009 בעקבות עליה חדה במשקל שנבעה מכך שהפסיקה לעשן "בשיא שלי שקלתי 85 ק"ג, עם גובה של 1.65 מטר, זה המון. מכיוון שהקפיצה במשקל מ-65 ק"ג תוך שנה היתה גדולה, להחליף שתי מלתחות בגדים זה נורא. יום אחד הסתכלתי במראה ולא זיהיתי את עצמי, לא הבנתי מי מסתכל עלי חזרה, זה היה מפחיד. לקחתי החלטה באותו היום לחתוך. נרשמתי לחוג קראטה, ניוג'יטסו וציור כדי לצאת מהבית, להפסיק לשבת 24 שעות מול המחשב. אכלתי פיצות ושתיתי רד בול, זה היה עיקרי התזונה שלי".

קראטה היה ענף ספורט אותו הכירה מילדות ולכן חשבה שיכול להיות מהנה לשוב לתחביב הישן אולם הניסיון הראשון שלה גבל בטראומה נוראית והמאמן חשב שלא יראה אותה שוב "החליפה הישנה שלי שתמיד היתה גדולה עלי בעשר מידות כמעט ולא נסגרה עלי" היא נזכרת "את החגורה החומה פחדתי לשים כי שנים לא התאמנתי וגם היא לא נסגרה עלי. מצאתי חגורה לבנה ארוכה יחסית ונשארו לה שני צ'ופצ'יקים וככה הופעתי לאימון. זה התחיל בחימום ריצה של 200 מטר סביב לאולם. הצלחתי לעשות בערך 20 צעדים עד שרצתי החוצה להקיא. באימון הזה רצתי החוצה כחמש פעמים להקיא והאימון ערך רק שעה. הריאות שלי לא השתקמו עדיין מהעישון, הייתי על משאפים לאסמתים בגלל הסיגריות".

"הסתכלתי במראה ולא זיהיתי את עצמי"

מה גרם לך לחזור בכל זאת ולהמשיך להתאמן?
"זכרתי שזה יכול להיות לא מזעזע אם אני אמשיך. הייתי די נחושה להשתנות. כשאני מחליטה – אני עושה. התחלתי להתאמן ארבע פעמים בשבוע רק קראטה והמשקל התחיל לרדת. אחרי שנה הייתי עם 15 קילו פחות ואז המשקל נתקע והחלטתי ללכת על עניין התזונה".

איך עשיתי את זה?
"פתחו אצלנו בעבודה קבוצה לדיאטה והצטרפתי אליה. התאימה לי שיטת הדיאטה. הייתי שולחת לדיאטן כל יום מה אכלתי ומקבלת פידבק על בסיס יומי. זה קצת פאדיחות לכתוב לו שאכלתי עוגת קצפת ושתיתי רד בול, זה היה לא נעים, אז פשוט לא עשיתי את זה. המשכתי לרדת במשקל".

איך התחלת לרוץ?
"כששקלתי 65 קילו בערך, זה היה כשנה וחצי לאחר מכן. יצאנו לחודש חופש בקראטה ולא ידעתי מה לעשות כי לא רציתי להפסיק להתאמן. הייתי מכורה. באותה התקופה התחלתי ללכת לחדר כושר, להרים משקולות וחיפשתי עוד משהו. בחודש הזה התחלתי לרוץ באופן עצמאי".

את זוכרת את הפעם הראשונה שרצת?
"זה היה בעבודה. גררו אותי כמה בנות בהפסקת צהריים וזה היה הניסיון הראשון. עלינו עלייה מתונה ברגל וירדנו אותה בריצה. פחדתי פחד מוות ואמרתי להן שיחכו לי ובסוף זה היה ממש כייף. כנראה הריצה בירידה עשתה את זה. אגב, זה לא היה הרבה, זה היה כמעט קילומטר וזה היה נראה לי המון ומטורף לגמרי. תמיד רצתי קילומטר בערך. התקדמתי יחסית לאט. ברגע שיצאנו לפגרה בקראטה התחלתי לרוץ קצת יותר אבל הכי הרבה היה ארבעה ק"מ".

מתי היה המרוץ הראשון שלך?
"ב-2010 נרשמתי למרוץ הקפת התבור, שם עשיתי את החמישה קילומטר הראשונים שלי. הגעתי אחת מחמשת האחרונים אבל נהנתי מהאוירה, האנשים, התחרות ומהעובדה שהצלחתי לסיים את זה בכלל. חיכיתי שנה כדי לעשות אותו שוב".

"החליפה הישנה שלי שתמיד היתה גדולה עלי בעשר מידות כמעט ולא נסגרה עלי"

נרשמת למרוצים נוספים?
"הלכתי לעוד מרוצים אבל נשארתי בקילומטרז' הזה לתקופה לא קצרה. חודש לאחר מכן עשיתי את מקצה עשרה קילומטר במרתון תל אביב. אחר כך היה לי מאוד חשוב להצליח לרדת משעה בעשרה קילומטר".

מתי התחלת לעלות מרחקי ריצה?
"ירדתי משעה בעשרה קילומטר ורק אחרי זה הגיע הרעיון שבא לי לעשות מרתון. הלכתי למאמן ואמרתי לו שאני רוצה לרוץ מרתון והוא אמר שאין בעיה, נכין אותך. לא ידעתי לאיזה מרתון ללכת ואז הוחלט מרתון תל אביב שהוא המוני ויחסית קל. עד אז לא התאמנתי מסודר והוא כתב לי תוכנית והתחלתי להעלות מרחקים כדי להגיע למרתון. נפצעתי בריצה המסכמת, היה לי ITB. עשיתי את המרתון".

היום, כשאת קצת יות מנוסה, הייתי אומרת למישהו לעשות את זה?
"הייתי אומרת חד משמעית לא לעשות את זה כי חווית המרתון הראשון שלי היתה נוראית. לא נהנתי, כאב לי רצח".

"השתתפתי בסובב עמק הראשון ועשיתי 12 ק"מ וגם היה הפודיום הראשון שלי"

בכל זאת המשכת לרוץ?
כן, בטח. מי שהציע לי לעשות אולטרה, היה דווקא המאמן שלי. השתתפתי בסובב עמק הראשון ועשיתי 12 ק"מ וגם היה הפודיום הראשון שלי אי פעם, הגעתי שלישית. חשבתי לעשות בסובב עמק את מקצה ה-60 ק"מ, זה היה המקצה המלא והמאמן שלי אמר לי שהשנה יש מקצה מלא חדש והוא ל-90 ק"מ, שאני אלך עליו".

איך היו האימונים לאולטרה הראשון?
"זה גם לא נגמר טוב, זה היה מוקדם מדי בשבילי לעשות את זה. קרעתי את האמסטרינג וזה השבית אותי לתקופה מאוד ארוכה".

נטע פרסמן במרתון ירושלים צילום: צלם אותי

את חושבת שזה בגלל שעשית את הקפיצה הזו בין 10 ק"מ לאולטרה מהר מדי?
"אני לא חושבת. דווקא הפציעה הזו התחילה ממתיחה של האמסטרינג במרוץ של עשרה ק"מ, שלא היה לי מה לחפש בו. בסופו של דבר מה שעשה את זה היה כי הלכתי לחדר כושר ושמתי יותר מדי קילוגרמים על המכונה של האמסטרינג".

ומה עשית אחרי הפציעה?
"עדיין רציתי לעשות אולטרה. חיפשתי מרוץ של 100 ק"מ ביום הולדת שלי ומצאתי מרוץ בוואלס, מסביב לאי. ראיתי את התמונות וזה היה נראה לי מגניב ובאותו יום נרשמתי למרוץ. פניתי לדורון שלמון שיאמן אותי. לא עשיתי את המחקר שלי לגבי המרוץ, לא כל כך הבנתי בזה כדי לדעת מה לשאול ולברר. אחרי שכבר נרשמתי והיה לי כרטיס טיסה, דורון וקובי אורן הנחו אותי איזה דברים אני צריכה לברר מראש. לא היה לי פרופיל גבהים והם הבטיחו שישלחו לי. הוא הגיע שבוע לפני המרוץ. הרבה אחרי שנרשמתי, גילתי ששנה לפני כן, היו רק שני מסיימים למרוץ ושניהם לא עמדו בקאט אוף. זה גם דרש ניווט, עוד דבר שלא תיכננתי. קיבלתי מפה שלא ידעתי לקרוא אותה ואפשר ללכת לאיבוד בקלות וזה באמת מה שקרה לי. עשיתי באותו מרוץ 120 ק"מ. אני האחרונה שהצליחה לסיים".

נשמע שעברת חוויה מטלטלת. איך אחרי זה ממשיכים בכלל בתחום הריצה?
"איבדתי את כל הציפורניים ברגליים ונשארתי עם שתיים. כאב לי הכל והודעתי שאני לא רצה יותר בחיים שלי. המסקנה שלי מהמרוץ היתה שזה זמן מעולה לחזור לשפר את העשר והחמש. לקח לי חודשיים לחזור לרוץ כמו בן אדם, זה היה מכה מאוד רצינית לגוף".

נטע פרסמן סיפורי ניצחון

מה בכל זאת גרם לך לחזור לריצת אולטרה?
"אחרי המרוץ התמקדתי בשיפור ריצת העשר עד שקובי אורן עשה את הניסיון הראשון שלו לעשות 400 ק"מ על מסלול סובב עמק והוא היה צריך מלוים. הוא חבר טוב אז הייתי צריכה להיות מסוגלת לעשות איתו סיבוב, אולי שניים. זה שאב אותי, אני באמת התכוונתי להתמקד בריצת עשר".

המשקל המשיך לרדת?
"המשיך לרדת עד שהגעתי ל-BMI תקין ומשם לא רציתי שהוא ימשיך לרדת. דאגתי לשמור על משקל זהה. התחלתי לאכול בשביל להתאמן, זה כבר לא היה דיאטה יותר".

מה היתה המטרה שלך אחרי שנשאבת שוב לאולטרה?
"הצטרפתי לקבוצה של פנו קוטר לאלפים. זה היה נראה לי אחלה. 160 ק"מ, ארבעה ימים, ארבעה מרתונים, 10,000 מטר טיפוס. זה פסיכי לגמרי. שלחו לי את הוידאו והתמונות ואמרתי וואו וגם נהנתי לרוץ עם הקבוצה. אני צריכה את המטרות אחרת אני הולכת לאיבוד. היו כמה דברים שהייתי צריכה לחשוב עליהם מראש כמו שיש לי פחד גבהים מטורף".

איך עבר המרוץ?
"אף אחד מאיתנו לא כל כך ידע למה אנחנו הולכים, אין את הגבהים האלו כאן ושום דבר שיש בארץ לא מכין אותך למה שהולך ש., הדבר היחיד שהכין אותנו היה הטיפוסים שעשינו בחרמון ואפילו זה לא היה קרוב. עשינו בעיקר אימוני עליות אבל לא ירידות. זו היתה הטעות הכי גדולה אצלי. פה התאמנו בריצה בעליות, שם אי אפשר לרוץ בעליות בכלל, השיפועים שם מעל 20 אחוז. היה צריך ללמוד ללכת בעליה. זה סוג אחר לגמרי של מרוץ. זה היה מרוץ של הליכה ברובו הגדול ובמקום של הירידות לא התאמנתי לזה ולא יכולתי לעשות את זה כמו שצריך. ביום האחרון היו לי כאבים חזקים ברגליים וזה נגמר עם שברי הליכה בשתי הרגליים וסדק ברגל אחת. הגעתי הביתה על כיסא גלגלים אבל עם מדלייה של מסיימת ועוד בזמן".

נטע פרסמן סיפורי ניצחון צילום: אוריין זיידנר

איך היתה החוויה הפנימית שלך לסיים כזה מרוץ?
"לא לקחתי את זה כל כך טוב. ביום השני היה איזה מקום עם מעבר שלג שהיה מאוד מסוכן ומהפאניקה שלי החלקתי ומישהו תפס אותי, אבל הייתי שנייה מלעוף למטה. הרגליים שלי היו באויר ואם מישהו לא היה תופס לי את התיק, הייתי ממשיכה את כל הדרך למטה. כמעט פרשתי, אבל הייתי חייבת להמשיך את הטיפוס כי לא היה לאן לחזור. כמעט למות לא היה בתיכנון שלי".

ושוב, אחרי הכל חזרת לעשות אולטרה והמשכת לרוץ, איך?
"החלטתי שאני אמצא לעצמי מרוץ שבו אין אופצייה שאני אלך לאיבוד, אין אופצייה של צוקים, אי אפשר למות בו ושסוף סוף אני אוכל להתרכז רק בלרוץ. מצאתי מרוץ בטוסקנה. זה היה פעם ראשונה שעשיתי את המחקר שלי לא באימפולסיביות וזה היה נראה לי מרוץ מאוד יפה".

נטע פרסמן צילום: צלם אותי

וטוסקנה היתה חוויה מתקנת עבורך?
"אוי כן. זה היה המרוץ והריצה הכי כפיים שאי פעם עשיתי. זו היתה חוויה מדהימה. נסעתי עם חברים קרובים שלי. זה מקום יפייפה, לרוץ בתוך תמונה בלי לפחד למות תוך כדי, זה היה חדשני מבחינתי. הכל היה מסומן".

היא החלה להתאמן עם מאמן אולטרה מרתון אמריקאי "יש לי את המשמעת העצמית להתאמן לבד ומבחינתי כל עוד כותבים לי תוכנית שהיא מותאמת לי, זה מספיק. עשיתי מחקר די ארוך ודיברתי עם כמה מאמנים, לא אחד ובסוף קיבלתי המלצות על פול. הוא מדהים והתחברתי אליו מההתחלה. הורדתי 40 דקות מהזמן שלי במרתון ירושלים, עשיתי שיאים אישיים בכל מרחק אפשרי בדרך כאימונים. הוא הכין אותי יפה מאוד לטוסקנה. בגעתי לשם והיה לי כייף כל הדרך, מרוץ בלי משברים".

התחלת לעשות גם קרוספיט, איך הגעת לזה?
"זה חדש. התחלתי רק אחרי שחליתי במחלת הנשיקה כי לא יכולתי לרוץ".

עשית גם שינוי תזונתי והתחלת תזונה פליאוליטית.
"כן, שינוי רציני מהדל שומן שהקפדתי עליו באדיקות. הרגשתי שינוי ובגלל זה אני ממשיכה, זה עושה לי טוב".

מה התוכנית הבאה שלך?
"אני אגיד את זה בקול רם, אני רוצה לעשות את המאה מייל הראשון שלי. יש לי מרוץ בראש אבל הוא קרוב מדי".

יש לך טיפ של מנצחת?
"אם יש משהו שאתה ממש אוהב ורוצה לעשות, ללכת על זה ולא לוותר. יש קשיים בדרך וזה לא תמיד כייף ולא תמיד נהנים, אבל זה שווה את זה בסוף. היו קטעים שמאוד סבלתי אבל אם אני מסתכלת אחורה על מה שעברתי, אז זה היה לטובה. אני זוכרת את אימון הקראטה הראשון ולא הייתי חוזרת, זה היה סיוט, אבל זה הוביל אותי למקום טוב יותר. לא לפחד לקחת סיכונים, אני חושבת שעשיתי את זה לא מעט. חלק שילמתי בגדול".