אין דומה למסורת שחיית המרחקים והסיבולת האוסטרלית. בשנות ה-50' וה-60' היה זה מארי רוז מסידני ששבר שיאי עולם וחלש על מקצי החתירה ל-400 ו-1,500 מטר. בתקופה של שנתיים וחצי מ-1973 ועד תחילת 1976 הפחית סטיבן הולנד מבריסביין את שיא העולם ב-1,500 מ' ביותר מ-40 שניות. בסוף שנות ה-80' ותחילת שנות ה-90' ראשון היה זה גלן האוסמן מקווינסלנד ששבר בשנת 1990 את שיא העולם ב-1,500 מ' רק כדי לראות את תוצאתו נפסלת עקב תקלת שעון בבריכה באדלייד. אחריו הגיע קירן פרקינס האגדי מבריסביין ושיכתב לחלוטין את טבלת שיאי העולם בכל המרחקים מ-400 מ', דרך 800 מ' ועד 1,500 מ'. מדליסט הכסף הנצחי לפרקינס היה דניאל קובלסקי המצוין.
בסוף שנות ה-90' התחלפה המשמרת והיו אלו שני אוסטרלים צעירים שחילקו ביניהם את משחי החתירה בכל המרחקים מ-200 מ' ועד 1,500 מ'. האחד – איאן ת'ורפ, השתלט על ה-200 מ'; השני – גרנט האקט (גובה 1.98 מ' מקווינסלנד) השתלט על ה-1,500 מ'. קרבות הראש בראש ביניהם התנהלו בעיקר במרחקים ל-400 מ' ו-800 מ' והיו מרתקים.
ת'ורפ, אחד מגדולי שחייני החתירה בהיסטוריה, פרש רשמית בסוף שנת 2006. האקט, אחד משלושת שחייני המרחקים הגדולים בהיסטוריה במשחי החתירה, פרש אחרי אולימפיאדת בייג'ינג 2008 כשבאמתחתו 33 מדליות מאולימפיאדות ואליפויות עולם, מהן 20 מוזהבות ושיאי עולם למכביר במרחקים מ-200 מ' ועד 1,500 מ' חתירה. סגנון החתירה של האקט הפך למושא לימוד והדרכה של מאמני שחייה ברחבי העולם.
ת'ורפ ניסה לחזור בשנת 2011 לשחייה תחרותית במטרה להעפיל למשחקים האולימפיים בלונדון 2012, אך נחל אכזבה מרה. עכשיו הגיע תורו של האקט לנסות.
אחרי 6 שנים מחוץ למים, מספר האקט שהוא חזר לבריכה "כדי לחזור לכושר". ביומיים האחרונים, חודש לפני יום הולדתו ה-35, הקאמבק של האקט נראה כמו הדבר האמיתי. במסיבת עיתונאים לפני אליפות אוסטרליה, שהחלה ביום שישי האחרון, אמר האקט שהוא חזר לשחות בשביל עצמו. בשביל ההנאה. שבמהלך הקריירה שלו הוא כבר השיג את כל מה שניתן להשיג בעולם השחייה (עובדה שאתה אי אפשר להתווכח). הוא הסביר שגם אם לא יעפיל לאף משחה באליפות העולם ברוסיה בקיץ הקרוב, די לו אם הוא יגרום לשחיינים הצעירים סביבו להתאמץ יותר ולהשתפר.
ביום שישי האחרון קפץ האקט לגמר הראשון שלו – 400 מ' חופשי. הוא סיים שלישי בתוצאה נהדרת של 3:46.5 דקות, אך במקום השלישי (רק שני המקומות הראשונים מקנים כרטיס לאליפות העולם).
למחרת, בשבת, הוא בלט בחצי גמר ה-200 מ' חופשי ועלה שלישי לגמר עם תוצאה של 1:47.4 דקה.
מבחן גדול של האקט בשלב זה של הקאמבק, הוא יכולתו להשתלב ברביעייה האוסטרלית המובילה ל-4 כפול 200 מ' שליחים. ביום ראשון (5 באפריל) הוא עשה זאת בגדול כשסיים במקום הרביעי בגמר ה-200 מ' חופשי באליפות אוסטרליה (מאית שנייה אחרי טומי פרייזר-הולמס) בתוצאה מופלאה של 1:46.84 דקה. פיגור של כ-1.2 שנייה בלבד משיאו האישי שנקבע לפני יותר מעשור. בגמר ניצח קאמרון מאקווי שקבע 1:45.94 דקה.
הקאמבק המאוחר של האקט קיבל את חותמת הלגיטימציה הסופית – העפלה לאליפות העולם בגיל 35. עם האוכל יבוא התיאבון? קשה להמר נגד המשך הקאמבק המרשים של האוסטרלי הענק. כך או כך, אוסטרליה הרוויחה הנהגה, ניסיון ומשמעת באליפות העולם הקרובה.
לאחר הכישלון של הנבחרת האוסטרלית באולימפיאדת לונדון 2012, הזעם אצל השחיינים הוותיקים התפרץ על הדור הנוכחי. קירן פרקינס עורר סערה כשתקף את ההופעה של הנבחרת האוסטרלית במשחקי לונדון 2012 ואמר שעל השחיינים "להתבגר ולעשות את העבודה שהם מגיעים לעשות, שהיא להיות הספורטאים הטובים בעולם, ולא סוסי פוני סלבריטאים לראווה." עכשיו כשהאקט הוותיק ועתיר המדליות חזר לנבחרת, אפשר להיות בטוחים שהכבוד לשקט התעשייתי ולמעמד יחזור לשכון במעונות משלחת הזהובה-ירוקה מהיבשת התחתונה. יש למה לצפות.