העיר הערבית טירה ידועה בעיקר בזכות השוק הגדול שלה שפתוח מדי שבת ובזכות שפע החנויות והמוסכים שמציעים שרותים זולים עבור תושבי השרון. מדובר ביישוב מאוד ידידותי למי שבא מבחוץ, ולפעמים תראו שם בשבתות אפילו רוכבי אופניים מהסביבה שזקוקים באופן דחוף לחלק מסוים ומוצאים אותו באחת משתי חנויות האופניים בעיר. אבל יתכן שטירה פחות ידידותית לרצים, ולמרות שמדובר בעיר שמונה 25 אלף תושבים – אף אחד כמעט לא רץ ברחובות שלה, ולמרות זאת יתקיים שם ביום שישי הקרוב מרוץ טירה הראשון. איך בדיוק זה קורה?
"למה אתה עושה את זה לעצמך?"
אז למען האמת יש בטירה שני "אאוטסיידרים" שמאוד ידועים ברמה המקומית. מדובר בסאמר חאסקיה שבולט בהרבה מרוצים למרחקים ארוכים בארץ ובחאנין ראדי שהיא אחת מרצות המרתון היחידיות אי פעם במגזר הערבי. חאסקיה, פחח רכב במקצועו, ניסה את מזלו בכדורגל כמו כל נער המוכשר לספורט בטירה עד שנפצע ומשנת 1994 הוא רץ לבדו בכפר שהפך עם השנים לעיר, ומקבל הערות שונות כמו "למה אתה עושה את זה לעצמך?". ראדי היא שיננית שאחרי ההריון הרביעי שלה החליטה שהיא יורדת במשקל בדרך היעילה ביותר וכך מצאה את הריצה, ועם הזמן הפכה למרתוניסטית. רק שהיא, בניגוד לחאסקיה, מעולם לא העזה לרוץ ברחובות טירה – גם בגלל שאין יותר מדרכות רחבות ובעיקר בגלל שהתגובות בעיר לנשים שיוצאות החוצה עם טייץ ועושת ספורט – לא אוהדות במיוחד בלשון המעטה. ביישובים היהודים בקרבת טירה כמו כוכב יאיר-צור יגאל וצור יצחק מכירים את התופעה ורגילים לראות את נשות הערים הערביות מגיעות לשם כדי לעשות ג'וגינג.
עוד כתבות בנושא
מרוץ טירה הראשון נדחה בשל איומים על רקע דתי
"אין בשחייה כמעט ערבים, אבל המודעות מתחילה ואני מנסה להעביר מהניסיון שלי"
"שמתי לי למטרה לקדם את תחום ספורט הסיבולת במגזר הדרוזי"
החדשות הטובות הן שדברים משתנים בטירה, ועושה רושם שזה קורה בקצב מטורף. רק לפני שנה חאנין ראדי התראיינה לשוונג וסיפרה על החלום שלה להקים קבוצת ריצה, וכיום כבר יש לה 80 מתאמנות בעיר, 70 נערות ועוד 10 אימהות שמסמלות עוד יותר את השינוי מאחר והן אמורות להיות עסוקות בגידול הילדים. אז מה בעצם קרה שם? ראדי מסבירה: "לא מזמן דווקא כן היה מרוץ באזור שלנו, בקלנסווה, וזה היה מרוץ לבנים בלבד. ראיתי את זה ואמרתי 'עד מתי? כמה אפשר להישאר מאחורה?' אז החלטנו לעשות בטירה בפעם הראשונה אירוע ספורט מעורב, שיהיו בו גברים ונשים. יש כאלה שלא אוהבים את זה, והאמת היא שלא מזמן עשיתי עם הבנות סיור בהליכה להכרת המסלול ואנשים נעצרו ושאלו למה אנחנו מסתובבות כאן עם טייץ. אבל אני מקווה שיהיה בסדר".
לנשים יש בעיה לצאת החוצה ולרוץ
למעשה, ראדי מתארת כאן חלק קטן מהקשיים שבהם נתקלה כשניסתה להרים את תחום הריצה בטירה. "זה התחיל בזה שהרבה בנות ונשים שמעו על הסיפור שלי ופשוט הרימו אלי טלפון וביקשו שאדריך אותן בריצה. כמובן שהסכמתי ומפה לשם כבר מצאתי את עצמי עם 80 בנות. בהתחלה היינו נוסעות להתאמן בכפר סבא או אפילו בנמל תל אביב. הייתי צריכה לדבר עם כל ההורים שלהן כדי שיסיעו אותן, אבל רציתי שהן יעשו את זה ושיהיה להן כיף ונוח. ואז הן כבר היו מוכנות למרוצים ורשמתי אותן לטבריה, תל אביב, כפר סבא, הוד השרון ורעננה. אני הייתי רושמת את כולן, משלמת עם כרטיס האשראי שלה וגובה מהן את הכסף, רק כדי שיהיה להן נוח והן לא יתקשו מול המחשב ברישום. בשלב מסוים הבנו שזה קשה מדי לנסוע כל הזמן, אז ביקשתי מהעירייה להשתמש באצטדיון הכדורגל העירוני, ומאז אנחנו מתאמנות שם 2-3 פעמים בשבוע".
וכך, הרעיון של מועדון הריצה טירה קרם עור וגידים מהר מהצפוי והגיע נכון להיום ל-80 חברות לעומת 0 חברים גברים, שלהם ממתין סאמר חאסקיה. הרי הוא אמור לאמן את הגברים וראדי את הנשים. "חאנין היא סיפור הצלחה והיא הצליחה למשוך אליה את הנשים מהר מאוד", מסביר חאסקיה ומוסיף: "אצלי דווקא יש כיום הרבה מתעניינים ובזמן האחרון היינו עסוקים בארגון המרוץ. אבל יש הרבה התעניינות גם כי מכירים את הסיפור שלי. היום כבר יש 5 רצים מטירה שהבאתי איתי לאימונים ב"אלתרמנס" ועכשיו אני מאמין שאתן פתרון ל-40 רצים נוספים. נכון, אין ממש איפה לרוץ אצלנו בטירה, אבל לעומת הנשים שלהן יש בעיה לצאת החוצה ולרוץ, אנחנו נוכל לצאת לשדות באזור ולהתאמן שם".
ועדיין, די מוזר לגלות שבעיר של 25 אלף תושבים עדיין אין קבוצת גברים. הרי ברור לכולנו שלנשים במגזר הערבי יותר קשה להתקדם בספורט בגלל המסורת, על אחת כמה וכמה אחרי שהן מתחתנות. אבל הגברים אמורים להיתקל בפחות קשיים. אז למה רק עכשיו מייחלים לפריחתה של הריצה במגזר ובעיקר בטירה? חאסקיה מסביר: "אצלנו מאמינים בעיקר בכדורגל. מאמינים במקצוע, עסק או בספורט שמכניס כסף. אם זה לא מכניס כלום, אז האנשים עדיין מתקשים להבין למה צריך 'לעבוד' כל כך קשה. אבל אני באמת מאמין שתוך שנתיים-שלוש רוב האנשים כאן כבר יחשבו אחרת. אני אישית רץ משנת 1994, אחרי שנאלצתי לפרוש מהכדורגל בגיל 17 בגלל פציעה. גיליתי את הריצה, והאנשים מסביב תמיד אמרו לי שאני משוגע, היום זה כבר קורה פחות. האמת היא שהיום קורים דברים מדהימים. רק לאחרונה הייתי במרוצים באור יהודה וברמת השרון ופגשתי שם אנשים מטירה שבאו להשתתף ואני אפילו לא מכיר אותם".
גם ראדי מנסה להיות אופטימית, אבל מבחינתה ההצלחה של הריצה לנשים בטירה צריכה להיות תלויה בהרבה גורמים: "אני מקווה שנקבל את העזרה מהעירייה, אבל כדי שנשים במגזר יצליחו הן זקוקות לתמיכה מהבית. נשים שיש להם בעל תומך יכולות להגיע מאוד רחוק".
ראדי מוסיפה כי לקראת המרוץ המתוכנן ביום שישי הקרוב יש הרבה התנגדויות בקרב התושבים הדתיים בעיר ולטענתה היא אף קיבלה מספר שיחות בהם היא הוזהרה שבל תקיים את האירוע. "אני מאוד חוששת מכך, אך מצד שני חשוב לי לעמוד על העיקרון של אירוע ריצה מעורב של גברים לנשים".
ומה אם לא ארוע ספורט מוצלח, שהוא לא משחק כדורגל, יוכל לגרום לאנשים בטירה ובכלל במגזר הערבי להבין את החיידק הזה שהשתלט על כל כך הרבה מגזרים אחרים בארץ. קרוב ל-200 גברים, נשים וילדים כבר נרשמו למרוץ טירה הראשון ביום שישי שגם יחלק פרסים כספיים סמליים. הרץ שלומי לאון שמכיר מקרוב את החזון של חאסקיה וראדי נרתם למשימה ודאג לתרומה של חולצות מ"אדידס", יו"ר איגוד הטריאתלון יובל חץ הוזמן להזניק את המרוץ ולהיות הכרוז והאמת? ככה באמת מתחילים לחלום. לפני שנה חאנין ראדי חלמה, השנה כבר יש ארוע ספורט מעורב, מה יקרה ב-2016?