אז נכון שבשלבים המאוחרים באמת של מרתון סמסונג תל אביב יצאה מטעם המארגנים הודעה לפיה המרתון הופסק בגלל תנאי החום (מעל ל-28 מעלות בשעה 10:15) אבל בפועל הדבר הזה לא הורגש במרתון עצמו. רוב המשתתפים (מבין יותר מ-1,700 רצים שסיימו 42.2 קילומטר) עשו זאת בזמן מהיר יותר ממש שעות כך שזה לא נגע בהם, וגם הרצים שעשו זאת בזמן איטי יותר המשיכו על דעת עצמם והגיעו לקו הסיום שם כולם חיכו להם.
מרתון סמסונג תל אביב 2015 היה די מוזר. מצד אחד התנאים בו לא היו קלים, מצד שני נקבע בו שיא מסלול. מצד אחד רבבות חזרו הביתה עם חיוך, מצד שני היו כמה מאושפזים ואפילו שניים כשהם מורדמים – אבל באירוע ריצה של יותר כ-30 אלף משתתפים ביום החם ביותר של החורף זה היה צפוי. בסופו של דבר אפשר לומר שהמרתון עבר בשלום פחות או יותר, והפרישות של שניים מהרצים הישראלים היותר טובים שהיו שם, אמיר רמון ואור שילון, לא היו בגלל מזג האוויר.
מי שניצל את פרישתם של השניים במהלך המרוץ היה רן אלתרמן. פעם הטריאתלט הטוב בארץ (יחד עם אחיו דן) והיום מאמן מצליח, שרץ את המרתון השני בחייו חודש וחצי אחרי הראשון בטבריה. בינואר הוא קבע 2:33 והפעם סיים בזמן של 2:37:29 שעות. "אחרי טבריה היו לי אימונים מצויינים, כך שהגעתי למרתון תל אביב עם הרבה ביטחון וגם היה לי למה לצפות", הסביר היום אלתרמן והוסיף: "הרגשתי מצוין בפתיחה. ב-10 הקילומטרים הראשונים אפילו האטתי את עצמי כי בניתי על קצב של 3:33 דק' לקילומטר שיביא אותי לתוצאה של 2:30 שעות. אמיר רמון רץ מלפני והיה אפילו קצת יותר מהיר מקצב 3:30, ניסיתי לא להתפתות להיצמד אליי והוא פתח עליי פער. בקילומטר ה-18 התחלתי להרגיש עייפות. זה לא שסבלתי מהחום, פשוט הייתי עייף ואולי זה בגלל הזינוק המוקדם שלא איפשר לי לישון יותר מדי כי גם התקשיתי להירדם. בקילומטרים 24-25 הרגשתי שאני לא מחזיק את הקצב וכבר חשבתי שאפסיק, אבל הרמתי קמפיין לטובת קרן לזכר עופרי שבמסגרתו מכרתי את הקילומטרים ותרמתי אותם אז לא רציתי להפסיק מה גם שכמאמן אני מלמד את הילדים לא להפסיק. זה היה סבל מתמשך שהסתיים בסופו של דבר, ואני חייב לציין שבמקביל נהניתי מארגון טוב".
המטרה של אלתרמן שהיא לרדת מ-2:30 שעות תחכה למרתון הבא, שיהיה כנראה טבריה 2016. "אומרים לי שכדאי לרוץ בחו"ל", מסביר רן אלתרמן: "אבל התחריתי בכל כל כך הרבה כטריאתלט שעכשיו אני רוצה להתחרות בארץ. אני אחזור קצת למרוצי 10 וחצאי מרתון ואשתתף במרתון טבריה הבא, שם אני מאוד מקווה שגם דן ירוץ יחד איתי".
אמיר רמון, שבכלל מתכונן למרתון פריז באביב הקרוב, הפסיק את הריצה שלו בקילומטר ה-30 אז עקף אותו רן אלתרמן. מי שרץ אחרי השניים האלה היה אור שילון, שבקיץ שעבר השתתף במספר תחרויות אולטרה מרתון בארצות הברית כחלק מטיול ריצה שלו, ואחרי שחזר לארץ קיווה לשפר את שיאו במרתון שנקבע בשנה שעברה בתל אביב (2:45). הפעם שילון קיווה להשיג זמן של 2:35 שעות, וכמו שני הרצים מלפניו גם הוא שמר על הקצב בעיקר בקילומטרים הראשונים. "הגעתי לריצה הזאת פצוע עם דלקת בכמה גידים ברגל ימין", הסביר שילון: "רצתי עם טייפינג ואדוויל. בסביבות הקילומטר ה-12 כבר הבנתי שזה לא יהיה 2:35 שעות אבל גם תוצאה של 2:40 היתה מקובלת עליי והמשכתי. בסופו של דבר התרחקתי גם מזה ועצרתי בסביבות הקילומטר ה-34. אם הייתי נשאר באותו הקצב הייתי סובל עד הסוף, אבל זה לא קרה". על המטרות הבאות שלו אומר שילון: "אולי ארוץ עוד מרתון בשנה הבאה, אבל בסופו של דבר אני רץ מרתונים כדי להפוך לרץ אולטרה יותר טוב ועכשיו אני חוזר למגרש הביתי שלי שזה האולטרה. כנראה שהתחרות הבאה שלי תהיה מקצה ה-70 קילומטר במים לים הארץ המובטחת".
המנצח המאושר במרתון היה ככל הנראה המנצח הכי משכנע בתחרות הזאת, לפחות בשנים האחרונות. וויליאם יגון, שעבורו זה היה ביקור ראשון בישראל, פתח מבערים בקילומטר ה-25 בשדרות רוטשילד ומאותו רגע רץ לגמרי לבד בדרך לשיא מסלול חדש של 2:10:30 שעות. "זה היה מרתון נהדר, עשיתי שיא אישי ומזג האוויר היה מצוין בשבילי", אמר בסיום יגון המאושר, שחגג עם דגל קניה גם שעה לאחר שסיים וכבר ביקש לקחת אותו בחשבון גם בשנה הבאה בתל אביב.
3 הראשונים במרתון הכללי:
1. וויליאם יגון (קניה) 2:10:29 שע'
2. צ'ארלס מונייקי (קניה) 2:17:10 שע'
3. עמנואל סמל (קניה) 2:18:40 שע'
3 הראשונים במרתון מבין הישראלים
1. רן אלתרמן (5 כללי) 2:37:29 שע'
2. רפי גרטי 2:50:37 שע'
3. חיים זרגרי 2:52:50 שע'
מרתון נשים
1. אזב וולדוייראט (אתיופיה) 2:51:24 שע'
2. שרי בשי 3:19:49 שע'
3. מירי וולוחוב 3:29:45 שע'
חצי מרתון גברים
1. מארו טפרי 1:08:17 שע'
2. ניילה גברה (אתיופיה) 1:08:26 שע'
3. מלקמו ג'מבר 1:08:59 שע'
חצי מרתון נשים
1. קלקידן בלצ'ה (אתיופיה) 1:22:45 שע'
2. יוליה קינד (גרמניה) 1:25:15 שע'
3. סיגל לוי 1:26:41 שע'
10 ק"מ גברים
1. ימר גטהון 29:44 דק'
2. איימרו עלמיה 29:45 דק'
3. נועם נאמן 30:28 דק'
10 ק"מ נשים
1. אזאוונט טקה 36:34 דק'
2. רוני גדיש 36:55 דק'
3. אירנה קונובלוב 38:06 דק'
לי בסיום המירוץ הייתה בעיה ענקית עם הארגון. ראשית, סיימתי את המרתון (הראשון שלי) בתוצאה מעל 4 ש'. גמרתי קשה. כואב ועייף. רציתי רק לשכב ולנוח אחרי הריצה. הובילו אותי לאותי לאוהל ההתאוששות. האוהל הוקם על אספלט ולא ראיתי או זיהיתי, מרבדים או משטחים נוחים עליהם אוכל להשתרע או חשוב יותר, לבצע שחרור. במצבי גם לא היה לי כוח לחפש. בסוף נאלצתי לצאת לדשא של הפארק על מנת לבצע שחרור. עברו מספר לא קטן של דקות ואני סבור שהעובדה שהגוף שלי כל כך תפוס קשורה לזה. אני שואל: כיסאות הבר הגבוהים באמת מיועדים למסיימי מרתון?