החגים היהודים נחלקים לשניים; החגים ה״דתיים״ כמו ראש השנה ויום כיפור. והחגים ההיסטוריים דוגמת פסח (יציאת מצרים). חנוכה הוא חג מאוחר, לא מקראי, אבל שייך גם הוא למשפחה ההיסטורית ובמרכזו גאולת המקדש מידי היוונים. סיפור התפתחותם של תכני החג מימי קדם ועד היום מרתק (לחובבי הז׳אנר, כמובן), מחג דתי שבו הגיבורים היו היוונים, לחג חילוני מודרני שבו אנחנו – הפכנו לגיבורים. אבל לא לשם כך התכנסנו כאן בשוונג.

נרות חנוכה

אז למה בכל זאת נזכרתי? כי אחד המוקדים התכניים המקורי והחשוב ביותר של החנוכה היה המתח הרוחני בין השמרנים לבין המתייוונים. התרחבותה של יוון הקדומה והפיכתה לאימפריה ים תיכונית ואיזורית לוותה בהפצה נרחבת של תרבותה. השמרנים-הבדלנים היו אלה שביקשו לשמור על טוהר הזהות, להסתגר ולדחות את הרוח החדשה. הם תבעו לא להצטרף לגל הסוחף של ההלנזים, של תרבות יוון, שהציף את האיזור. וביטוייו היו בין השאר שפה, אסטטיקה, פילוסופיה, מנהגים, לבוש ו…תרבות הגוף.

היהודים ההם כבר אינם
עברו ימים עברו שנים, האם זה עוד רלוונטי? כנראה שלא. היהודים ההם כבר אינם, גם היוונים כבר לא מה שהיו, ואפילו מכבי זה לא אותו מושג. כמעט כל אורחות חיינו הם שילובים ולא בדלנות, חיבורים בין סממני התרבות המיוחדים אך לנו לבין תרבויות נוספות. ובראשן תרבות המערב, ההלניסטית. על פי מושגיו של מתתיהו הקדמון כולנו מתיוונים.

עוד כתבות של אברום בורג
מחאת הקוטג' של הרצים
אברום בורג מתארח אצל ארן הרשלג בסוכה
צמא לעוד: 5 טיפים לשתייה בזמן ריצה בקיץ

כל ילד יהודי בגיל הגן יודע שההתייוונות היא רעה. שכל מרד המקבים התחיל בהתנקשות של קנאי דתי בשם מתתיהו ביהודי מתיוון אי שם בסביבות מודיעין. האם באמת העולם עדיין נחלק למתייונים ולטובים? ממש לא. הנה רבים מאיתנו אנשי קהיליית הריצה אנחנו מתייונים גאים ו…טובים.

ראשון העדים הוא אוצר המלים שלנו: האוויר, האלכסון והקוביה, כמו גם האיצטדיון, האתלט והמרתון מקורם באותה יוון עתיקה ומרשימה. ולצידן עוד הרבה מלים ומושגים שבטח מדירים בכל לילה שינה מעיניו של אבשלום קור. מי שיוצא בעת הזו אל החוצות לא יכול להתעלם מעדת המדינה הראשית: מתרבות טיפוח הגוף שחדרה לחיינו במלא עוצמתה. רצים ורוכבי אופניים, מכוני כושר ומכוני יופי. תחרויות, מרוצים ומשחים יוצרים כאן את הרושם שגם אנחנו אימפריה של אתלטיקה וספורט. ישראלים-יווניים יפי גוף ותואר במלא מובן המילה. וזאת לא רק מנת חלקם הטובה של התל אביבים. בירושלים יש רצים עם ציצית, ורצות עם שביס ושמלה ארוכת שוליים והם מטופחים בדרכם. ובמרכזי כל הערים החרדיות אפשר להרשם למכוני בריאות ופיתוח הגוף. כי יוון היא גם שם. העם היהודי הגיע אל הגוף של עצמו.

רצים עם ציצית רצות עם שביס
יש שיגידו שאנחנו חייבים את כל זה כי כל סופגניה שווה כ-900 קלוריות. אבל זאת בעיה כי גם מקורה של הסופגניה הוא ״גוי״ ויעידו יוצאי אירופה שאמא או סבתא הכינה להם את ה״הברלינר״, ה״קראפפן״ וה״פונצ׳ק״ שאינן אלא סופגניה חמה ומתוקה. אז מה עשינו? הבאנו תרבות גויית אחת כדי לקזז השפעה נכרית אחרת.

וכמו בכל אלה לא די אנחנו עוד נושאים את סמלי ההתייונות בגאווה לא מוסתרת ואף פוקדים בהמונינו את מקדשי הקניות המוקמים בראשי כל החוצות. אין לנו פינה הפנויה מעולם מותגי הספורט ובראשן נייקי. ומי היתה ניקָה אם לא אלת הניצחון היוונית? אלת החכמה ותכסיסי המלחמה. משמע הנעליים, הגרביים, מכנסי הריצה, החולצות הכובעים וכל שאר האביזרים המסומללים בסווש הידוע אינם אלא מדי הייצוג של המתייונים היהודים החדשים.

מ.ש.ל. (או כמו שאומרים אצלנו בלאטינית מדוברת Quod Erat Demonstrandum, ביטוי שמקורו….יווני כמובן hóper édei deîxai)

חג שמח.