עוד לא ברור לכמה דקות של תהילה יזכו ששת השחיינים המופלאים: עודד רהב, אורי סלע, לוק שטבון, בן אנוש, אודי אראל ודורון עמוסי. דבר אחד בטוח – אין כמו סלבריטאים שעבדו כל כך קשה או אם תרצו, עשו את הבלתי אפשרי ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בספורט סיבולת. שיא גינס נשבר, והמסר הועבר. אפילו שני מסרים: האחד הוא לצאת ולעשות דברים והשני והיותר חשוב הוא לשמור על הים שלנו, שמזדהם יותר מדי בקלות.

אין כמו סלבריטאים חדשים שעבדו קשה בשביל זה | צילומים: באדיבות אורי סלע

השישייה בקושי ישנו בזמן המשחה מקפריסין לישראל, מרחק של 380 ק"מ. הם גם התקשו לישון לאחר מכן בגלל האדרנלין והטלפונים ולמעשה גם 48 שעות לאחר קבלת הפנים החגיגית שערכו לכבודם במרינה בהרצליה הם עדיין עמוק בתוך החלום המטורף, ותוהים לעצמם מתי יתעוררו. "זה מאוד כיף", מסביר עודד רהב: "כל כך שמחנו מקבלת הפנים הנרגשת שעשו לנו, ומכל האנשים שהתקשרו אלינו וסיפרו שהם גאים בנו. הגשמנו חלום ואנחנו אומרים לאנשים צאו ותעשו. אני חושב שנתנו השראה ודוגמה אישית להרבה אנשים, גם ברמה הספורטיבית וגם ברמה של לקום בבוקר ולהאמין שאם תעשה את כל מה שצריך כמו שכתוב בספר תוכל לשבור שיא עולם.

"אני מרגיש שאנחנו כבר יומיים על סמים", מסביר אורי סלע: "האדרנלין הוא מטורף ורק עכשיו אני קולט איזה שקט היה לנו שם, כמה היינו מבודדים. עכשיו פתאום מרגישים גם את כל הגוף". אחרי הכישלון במשימה בשנה שעברה בגלל סערה בדרך מקפריסין לישראל, חברי השישייה בכלל לא חשבו על אופציה אחרת מלבד לנסות ולשבור פעם נוספת את שיא גינס למשחה שליחים רצוף שהיה 366 ק"מ. התכנון המקורי היה להגיע ל-400 ק"מ וזה כלל שחייה לאורך חופי קפריסין מפאפוס ללרנקה והגעה לחופי הארץ באזור ראשון לציון ושחייה משם להרצליה. בפועל, הם הגיעו ל-380 ק"מ, ועם גלים של 2.5 מטרים וים קשה החליטו שבזה הם יסתפקו. "צריך להבין שההבדל בין 380 ל-400 ק"מ הוא 7 שעות וזה לא פשוט בים של 20 קשר", מסביר רהב ומוסיף: "אתה צריך לדעת את מקומך כשאתה שוחה בים. בשלב מסוים הפכנו ללוחמי ים, ואני לא מכיר הרבה אנשים שהיו עושים את מה שעשינו ביום האחרון של המשחה, אני אומר את זה עם כל הצניעות". סלע מוסיף ואומר: "הגענו למצב שעשינו 380 ק"מ ואנחנו בריאים ושלמים, להערכתי עשינו 430 ק"מ אבל כל הזיגזוגים עלינו. אז למה להמשיך? בדקנו 8 פעמים שבאמת עשינו את כל מה שצריך ושהכל בסדר. היה לנו הכל, ג'י.פי.אס, צילומים, מפות של כל המסלול שלנו".

עשו את כל מה שצריך כדי לתעד הכל, כולל צילומים מהאוויר

ביום ראשון בבוקר הגיעה ההודעה המרגשת מההתאחדות הבינלאומית לשחייה במים פתוחים (WOWSA). במשרדי ההתאחדות קיבלו את הרישומים של הצלם-עיתונאי ששהה עם השישייה על היאכטה והוכשר לצלם את כל נקודות הציון בכל פעם ששחיין זינק למים והחליף שחיין אחר. יחד עם ההוכחות האחרות שהגיעו להתאחדות אושר השיא החדש, שיא גינס. באתר האינטרנט של WOWSA פורסמה ידיעה על המשחה ההיסטורי קפריסין-ישראל ועל המשחים הקודמים שנחשבו לנועזים במיוחד כמו למשל המשחה לאורך חופי קליפורניה (367 ק"מ), ומשחה מרינה מרטיניק שבו שחו 6 שחיינים למרחק של 350 ק"מ במסלול של קצת יותר משלושה ק"מ. ולמה זה גרם לשחיינים מבחינה פיזית? כל אחד נאלץ להתמודד עם הצרות שלו. רהב למשל, התקשה לאכול כבר אחרי היום הראשון.

"אני חטפתי הרבה פצעי מלח בפה, הריריות שלי היו נפוחות. היה לי תכשיר שהקל עלי, וכדי שאצליח לאכול הייתי צריך לגרגר עם יוד". "ברור שהגוף מאוד כאב", מסביר סלע: "עד כדי כך שהייתי צריך לעשות מתיחות לפני כל פעם שעליתי לשירותים כדי שאני לא אתפס. אתה מרגיש שאתה על הקצה. זה כמו לרוץ מרתון, לעצור לשתות משהו ולהמשיך לעוד מרתון. מהיום השלישי כבר היינו צריכים לעשות מתיחות בכל חצי שעה כדי שנוכל להרים את הידיים". לשחיינים שעשו היסטוריה חשוב להדגיש ששיא העולם שלהם לא נקבע רק בגלל יכולות השחייה שלהם וגם לא בגלל היכולות המנטליות שהן ללא ספק חלק חזק מאוד בכל הסיפור הזה.

מבחינתם, ההכנה הטובה עשתה גם את ההבדל והפעם הם הגיעו למשימה חכמים יותר ומנוסים יותר. רהב מסביר: "השנה ניסינו כמה שיותר לייצר חלון מזג אוויר. למדנו המון על הגלים, הזרמים, גם נעזרנו במכון לחקר ימי בחיפה. דבר נוסף שעשינו היה להפיק לקחים מצריבות המדוזות. בשנה שעברה סבלנו מזה המון ונעקצנו, גם קבוצה אמריקאית הפסיקה משחה בגלל צריבות של מדוזות. אז הפעם נעזרנו בתכשיר מיוחד שהקל עלינו. הדבר השלישי זה הגברת הנפחים באימונים. יצרנו מוכנות פיזית בזכות נפחים גדולים באימונים שהגיעו ל-30 ק"מ בשבוע. שחינו בכל יום, בכל מזג אוויר ובכל עונה. גם חודש לפני המשחה היו ימים שבהם הים לא היה שקט והרבה שחיינים הסתובבו וחזרו. לא ויתרנו על הימים האלה ושחינו, גם כשהיו לנו שני אימונים ביום. בסופו של דבר הים לא מטביע אותך אם אתה עובד נכון". סלע: "כמובן שזה לא הסתכם בשבוע הזה, זו היתה שנה של אימונים קשים עם 25 שעות ברוטו בשבוע, כלומר עוד חצי משרה".

עוד כתבות בנושא
אלבום התמונות ממשחה קפריסין-ישראל 
כך נשבר שיא גינס – יום אחרי יום 

במשך שנה הם סידרו לעצמם עוד חצי משרה

מה שמאוד מיוחד בשישייה הזאת, שיש בה אנשים בעשור החמישי לחייהם וגם בשביעי, הוא האהבה הגדולה והפרגון שלהם אחד לשני. למרות שהיו צמודים אחד לשני במשך 123 שעות ו-10 דקות, וזה רק במשחה עצמו, הם לא מוותרים על מפגשים ושחיות משותפות כבר בימים שאחרי, כי צריך לשמור על האש הבוערת שלהם בתוך המים. כנראה שבין לבין הם כבר מתכננים את המשימה הבאה שלהם, וכמעט אין ספורטאי סיבולת שלא עושה זאת מיד ברגע שהוא משלים את המשימה הקודמת. "לא תמיד צריך לרדוף אחרי הדבר הבא", מסביר רהב: "אנחנו בעניין של להכיל את המשחה הזה שעבדנו עליו שנתיים. מאד רצינו למצות. אם נעשה עוד פרויקט בעתיד זה יהיה משהו ברמה עולמית ומשהו שבו נחבור לגופי שחייה אחרים. נרצה שזה יהיה פרויקט למען הים התיכון".