והפעם מתמודד מוטי עם אויבים ותיקים, מלאכים ושדונים ועם ימי הקיץ החמים

מאת:מוטי רמז

והימים, ימי ראשית הקיץ. ואני צריך לגרד את תחתית החבית כדי לתת לעצמי הסברים טובים מספיק, מדוע לקום מוקדם (מדי) או ללכת לישון מאוחר (למדי) בכדי להתמיד במכסת הקילומטרים שהוקצבה לי (על ידי עצמי). ומרב שאני משווע לשעות בהם שילוב הטמפרטורה ואחוז הלחות נותן מספר נמוך מ-120 (וזאת מחשש שאחרת לא אצליח להגיע לגיל 120) מצטמצמות השעות הרלוונטיות לשש השעות שבין שעה לחצות לבין חמש בבוקר.

ומדובר בחלון הזדמנויות צר ותובעני.

עכשיו נכניס למשוואה את המונדיאל. אני אדם דתי. מדי שבוע אני מקיים כהלכתם את הטקסים הנדרשים מפנאט כמוני: מגיע למקדש (בלומפילד) בשעה היעודה. מזמר את הזמירות אחרי החזנים משער 11, לובש את התלבושת המסמלת את תת הכת אליה אני משתייך (צהוב כחול אני אוהב, מגן דוד צמוד ללב) ואף מתפלל חרישית לבריאותו של האל הקנדי גולדהאר הממטיר עלינו מכל טוב. אבל פעם בארבע שנים אני משיל את גלימת המכביסט הנרקסיסט ויוצא עם שאר אחי בני האדם לחוויה מטלטלת. חודש של שכרון חושים ובהייה במרקע עד דלא ידע.

זה אומר, בגדול, שאי אפשר לרוץ בערב. נשארנו עם השכמה מוקדמת וריצה בשעת הזריחה וגם זה בתנאי שלא הקפדתי במצוות שהרי יש חובת צפייה גם במשחקים מרתקים כגון יפן-יוון המסתיימים שעה אחר חצות. זה עוד אומר שהשגרה המבורכת מבחינת התזונה עומדת בפני אתגרים (וליתר דיוק אויבים ותיקים) החל מפיצוחים, המשך בשתייה בעיתית לסוגיה וכלה במתוקים הזכורים לרע. פתאום אתה שם לב שהיד הולכת מאליה לקשיו, הפה נפער אוטומטית לפיסטוק ואת הטעם של העוגיה אתה מתחיל להרגיש רק אחרי שבלעת אותה. הכל בגלל המונדיאל.

ואז אני מרגיש אותם. קטנים אבל עיקשים. יושבים לי על הכתפיים ומתכוננים לקדוח לי ברקות. המלאך הטוב מוטיאל והמלאך הרע אשמדוטי.
"לא חבל על כל מה שהשגת?" לוחש המלאך בלבן "אסור לך להפסיק לרוץ בכל תנאי, בכל מזג אויר. אתה חייב!".

"אל תקשיב למשבית השמחות הזה" לוחש בחדווה השדון האדום "פעם בארבע שנים, אסור לך לקחת קצת זמן לעצמך? להנות מהרגע? תחזור להתאמן אחרי המונדיאל!". שניהם אומרים דברים של טעם, אני חושב לעצמי. המלאכים של היום זה לא מה שהיה פעם, כשהלכו מכות עם יעקב וסתם טיפסו על סולם. כאן יש נימוקים ודיוני עומק!
 
"קבע לך יעד לסוף הקיץ" מציע הטוב בתחינה "תתחייב על מירוץ ותקבל את מנת המוטיבציה שאתה צריך".

"אתה צריך מוטיבציה?" מלגלגל הגמד עם הקרניים החדות "זה השם השני שלך! אתה צריך הפסקה יזומה, מרגוע לגוף ולנפש. רק כך תחזור בכוחות מחוזקים לעונת המירוצים הבאה".

עוד טעימות ממוטי רמז:
> לכל הטורים של מוטי רמז בעל הטור "רמז דק"

"22 משוגעים רצים אחרי כדור" מנסה מוטיאל את מזלו "ומה יוצא לך מכל הסיפור הזה? ובכלל נבחרת ישראל לא שם, אז את מי זה בכלל מעניין?".
"אתה רואה שהוא לא רציני?" יורה אשמדוטי "נבחרת ישראל במונדיאל היתה רק משביתת שמחה. תחשוב על האפשרות שהולנד תזכה הפעם… אנחנו אוהדים אותה מגיל שמונה!".
 
איזה דכאון. לא רק שהמלאכים בצבעים של הפועל תל אביב אלא שאני בכלל לא יודע במי לצדד. אני אוהב לרוץ ואוהב לראות כדורגל. אני פוחד מעצירת המומנטום ובו בזמן מפחד להפסיד חלילה רגע של צפיה מחשש שהשער המדהים בהיסטוריה יכבש בדיוק באותו רגע. אני מקפיד על תזונה מאוזנת אבל להעביר משחק שלם בלי נישנוש נראה כמו לגור בחיפה ולא לטבול בקישון.

הערב ננצל את ההפסקה בין שני המשחקים למספר ק"מ מסביב לבית. ננסה לחיות עם ובתוך שני העולמות. לפחות אין דאגות לקראת המונדיאל הבא. הוא יהיה ברוסיה. במקרה הכי גרוע נסע לשם ונרוץ בסיביר.