לפני כשבוע סיים רון דרמון במקום ה-31 באליפות אירופה בטריאתלון במקצה העילית גברים. הנה סיכום התחרות מהזווית האישית שלו

מאת:רון דרמון

עברו כמה חודשים מאז הסבב תחרויות העמוס שלי בתחילת העונה בחצי הכדור הדרומי. בטור הקודם שלי כתבתי על המטרה העיקרית שלי באירופה שהיא להבטיח את מיקומי למשחקים האירופאים בבאקו כדי להתחיל ולצבור ניקוד אולימפי. הגעתי לויטוריה, ספרד, בתחילת יוני להתכונן  לתחנה הראשונה בהרפתקה, אליפות אירופה לעילית בוגרים באוסטריה אחרי הכנה של 2 תחרויות ליגה צרפתיות.

אני יכול לרשום הרבה על השבוע האחרון, ועל כמה המשפט ״צרות מגיעות בצרורות״ הוא נכון. השבוע התחיל בשפעת קשה שהמאמן שלי חטף ומיד לאחר מכן גם כאבי גב עזים ששיתקו אותו לגמרי מאימון, אז כבר שבוע לפני התחרות מצאתי את עצמי פחות או יותר מאמן את עצמי, מהכנת התוכניות אימון, לוגיסטיקה וכו׳.

יומיים לאחר מכן בדרך לבריכה גם התרסקתי עם האופנים, בלי נזק חמור מידי למעט כמה שפשופים וחבלות אך ללא אפשרות לטיפול פיזיותרפי כיוון שהמאמן שלי לא מסוגל לקום מהמיטה. כיממה לפני היציאה לאליפות, ב- 10 דקות האחרונות של אימון הריצה נקרע לי מדרס ימין וחתך לי את כף הרגל.

בקיצור ולעניין יצאתי לא במיטבי מבחינת הכנה סופית לתחרות, גם פצוע בכף הרגל וגם לטוס לבד בלי המאמן אבל עם ראש רגוע ואמונה מלאה שאני מסוגל. לא חששתי יותר מדי וידעתי שפשוט אצטרך להתמודד כמו כל אתגר אחר שעברתי עד עכשיו. מי שתרם מאוד היה יובל חץ, שפחות או יותר החליף את המאמן שלי ודאג להקל עלי מכל בחינה אפשרית, מעזרה בתרגילי ליבה עד לטיפול בכף הרגל וסחיבת הציוד שלי עד לנקודת הזינוק.

עם חבישה קלה ברגל, מזג אוויר מעולה ושיר שנתקע לי בראש בזכות יובל זינקנו למים, כמובן שכמו תמיד מיד התחילו המכות ולמרות שעשיתי טעות אסטרטגית בבחירת המיקום בזינוק שלי הצלחתי להשתחל לדבוקה המובילה בסוף ההקפה הראשונה ולשמור על המיקום גם בהקפה,כשאני יוצא מהמים בסוף הדבוקה הראשונה.

בפניה חדה, לתוך השטח ההחלפה ועם כף רגל ימין שקצת חתוכה כנראה שדרכתי לא טוב, החלקתי וסובבתי את הקרסול. בזמן הזה הספיקו לעבור אותי עוד 10-15 מתחרים, בדיוק באותו המקום בו עומרי בהט נפל שעתיים לפניי בתחרות הנוער. עמית בחור חזק שהצליח לסיים תחרות עם שבר בשורש כף היד.

לא בזבזתי יותר מ-2-3 שניות מרגע שנפלתי ומיד טסתי לנקודת ההחלפה בידיעה שזאת הולכת להיות רכיבה קשה מאוד כיוון שפספסתי את הדבוקה המובילה בעקבות ההחלקה.

בזמן הרכיבה הרגשתי כאבים חדים כל פעם שרק ניסיתי לדחוף עם רגל ימין, המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש זה שנמאס לי מהשטויות האלה ושום דבר לא יעצור אותי מלתפוס את החברה מקדימה. אז כמובן שהרגלים לא אהבו את זה, אבל התחלתי לדחוף חזק  מאוד כאשר רוב העבודה עוברת לרגל שמאל, בעזרת עוד אירי ובריטי שנרתמו לעבודה הצלחנו לגרור אחרינו את כל הדבוקה ובהקפה השלישית מתוך שש תפסנו את הדבוקה המובילה. זה נשמע פשוט אבל זה לא מובן מאליו, במסלול כזה טכני והררי בד״כ הדבוקות מתפצלות לחלוטין – אני רק זוכר שאמרתי ליובל לפני התחרות שלא משנה מה יקרה אני אסיים את הרכיבה בקדמת התחרות ואעמוד במטרה שהצבתי לעצמי – להתברג בתוך ה- 20 הראשונים.

ברגע שתפסנו את הדבוקה המובילה מיד עברתי למצב קצת יותר רגוע, חזרה לתוכנית התזונה, לנסות להכניס ג׳לים וכדורי מלח, לשתות ולנשום עמוק אבל הכאב רק הלך והחמיר ועם זה חוסר הידיעה אם בכלל אצליח לרוץ. ״לא משנה, אגיע לנקודת סיבוב הראשונה, ומשם אמשיך להלחם הלאה, שלב אחרי שלב״ זה כל מה שעבר לי בראש ברגע שרק עלו חששות.

כשירדתי מהאופנים,מהמטר הראשון, כבר הרגשתי את הכאב החד הזה. דאגתי לדחוף כמה שרק אפשר עם רגל שמאל כיוון שרגל ימין פשוט נגררה אחריה ואפילו הצלחתי להיכנס ל״קצב״ יחסית יציב בהקפה הראשונה והשנייה בריצה.
 
לאחר חצי המרחק, אחרי כל העבודה על צד אחד של הגוף התחלתי לקרוס פיזית ומשם פחות או יותר רק ניסיתי להמשיך כל פעם לנקודה אחרת בניסיון לשכנע את עצמי שאני מסוגל לסיים את זה.  כבר לא עבר לי בראש שום חשיבה על מיקום רק על טכניקה וניסיון לעלות תדירות כי הכאב היה כל חזק שכל מה שעניין אותי זה להמשיך להזיז את הרגלים הכי מהר שאני רק יכול.

בסופו של דבר סיימתי במקום 31. התחושה היחידה  שאני יכול לשתף אתכם בה זאת האכזבה שלי, רציתי יותר, אבל זה כל מה שיכולתי לעשות במצב שנקלעתי לתוכו, לא הפסקתי להלחם לרגע, שלטתי ברגשות שלי כשהתחרות התפתחה לכיוונים לא טובים וברכיבה הצלחתי להחזיר את עצמי למשחק למרות כל הכאב.

זאת לא תוצאה טובה, אני לא מרוצה ממנה בכלל, אבל אני יודע שזה עניין של זמן עד שהכל יתחבר. השגתי ניקוד חשוב מאוד לקראת המשחקים לבאקו ולמשחקים האולימפים ואני חושב שבתחרויות בחודש הקרוב גם אבטיח את מיקומי במשחקים האירופאים בבאקו. התחרויות הקרובות שלי הן 2 סבבים יבשתיים בהולנד ובאסטוניה, בעוד שבוע וחצי ושבוע לאחר מכן, על מנת להבטיח סופית את מיקומי בבאקו.