חגי אשלגי מסכם כמעט 14 שעות של ריצה מרהיבה מתל אביב לירושלים, ריצה עם תחושה של שותפות דרך וגורל עם הרצים האחרים
מאת:חגי אשלגי; תמונות: צלמי שוונג
המרוץ והמסלול
לפני כשנתיים נולד החלום לרוץ בשבילי השטח של ישראל מירושלים לתל אביב. מיד אחר כך הוחלט גם להפוך את כיוון התנועה משנה לשנה לסירוגין – פעם יורדים, פעם עולים. אחרי הירידה לתל אביב בשנה שעברה, הגיעה תורה של העלייה הראשונה לירושלים.
לאחר השנה שעברה, התווספו הפעם עוד שני מקטעים. הראשון, בהתחלה – מנמל יפו עד שפך הירקון לאורך הטיילת ונמל תל אביב. השני, בסוף – מגן החיות התנ"כי למתחם תחנת הרכבת הישנה בירושלים. בדיעבד – שני קטעים יפהפיים ואפילו סימבוליים בדגש על הדומה והשונה בין ירושלים לתל אביב.
הרבה דברים יפים רואות העיניים, והלב מתרחב
במרוץ מתל אביב לירושלים, שמתקיים בין חג הפסח ליום העצמאות, שילוב של מרוץ שליחים למרחק 144 ק"מ מנמל יפו ללב ירושלים ואולטרה מרתון למרחקים שונים (144 ק"מ, 70 ק"מ ו-54 ק"מ), הרבה דברים יפים רואות העיניים, והלב מתרחב.
באופן אישי, בשנה שעברה לא השתתפתי אבל התייצבתי למשך כמה שעות על קו הסיום של המרוץ בתל אביב ונשמתי יצאה מרוב קנאה. היה ברור שהשנה אני על המסלול.
יורדים מהכביש
תהום פעורה בין מרוצי הכביש ברחובות ובפארקים בערים לבין ריצה לילית בשטח, שחוצה את נתיבי העלייה לרגל הקדומים לירושלים, את דרך בורמה, ואת ערש ההיסטוריה המקומית שפעמים כה רבות השפיעה על העולם כולו.
הדבר הראשון שמורגש זה השקט. לא המולה מתנשפת ומיוזעת של ריצה בתוך קהל אדם צפוף; לא ההתמכרות לקצב שמכתיב השעון. מרדף אחרי שיאי זמן כרגע לא בתפריט. בחלקים גדולים מהריצה מספר האנשים סביב מועט. מתרחקים ומתקרבים לסירוגין. אתה עוקף עם טפיחה על השכם ונעקף על ידי אחרים בחיוך. התחושה היא של שותפות דרך וגורל עם הרצים לצדך בשביל. נראה שגם התחרותיים ביותר מתחרים אחד ביחד עם השני ולא אחד נגד השני.
כתם האור של פנס הראש בלילה
הדבר השני הוא הלילה המבורך. אורות היישובים קרובים רק מפריעים לריכוז תשומת הלב בכתם האור של פנס הראש שמוביל את הדרך. מסביב ליל כוכבים, שרק לקראת סופו מתקשט בסהר דקיק שעולה מהמזרח.
ככל שמתקדמים במסלול, מתחברים לטבע, לאוויר, לעצים. המולת המכוניות של חמישי בערב בכבישים מתרחקת ומתמעטת. העיר תל אביב ופרבריה הופכים לזיכרון נמוג מערבה ולמטה, שעה שאנחנו מטפסים לכיוון מזרח.
הדרך
הזינוק מדורג. דבוקות שונות מוזנקות בשעות שונות לפי מהירותם המשוערת. הקבוצה שמוזנקת איתנו ב-19:00 בנמל יפו, גדולה. הצוות שלנו, שמורכב מגרעין של שחיינים וותיקים מקבוצת "אקוותיקים" עם רצים אורחים, מגיע בדקה ה-90 לזינוק אחרי שלל איחורים בלתי צפויים ופקקי תנועה. איתנו מזנקים הרבה פרצופים מוכרים, כולל כתב שוונג דני בורשבסקי שמזנק לאולטרה 54 ק"מ. הקטע הראשון הוא ריצת טיילת של כ-7 ק"מ מנמל יפו עד רידינג. עומס התנועה על כבישי תל אביב מאפשר לנו בקושי להגיע דקות לפני שהשליח הראשון מסיים לרוץ. בהמתנה לקראתו, מגיעים השליחים של קבוצות נוספות. כשרונן הר-נוף מ-kovo2max מגיע בטיסה, כבר ברור לי שהחבר'ה האלה הגיעו בהרכב א', נחושים ומהירים. כמה מילות ברכה ושיחה עם רונן וגלעד קובו, והם כבר טסים קדימה – התקשורת שלי איתם תימשך כל הלילה, שעות שבהן הן ירחיקו עוד ועוד לפנינו.
שליח ראשון מגיע, וההחלפה מתבצעת בשנייה ורבע. יש תחושה של דחיפות. הצבנו לעצמנו יעד – לסיים בירושלים עד 9 בבוקר כדי להימנע מהחום. אחרי זינוק ב-19:00, זה מותיר לנו 14 שעות. קצב ממוצע של 10 קמ"ש (6 דקות לק"מ). שליח שני טס באוויר הלילה והפארק. השבילים בפארק סלולים, אין קושי. בתחנה השנייה בפארק הירקון, מאחורי רחוב הברזל, הקבוצות מחכות. מגיע בחור קליל כמו נוצה, כמו משייט באוויר. מקריא את מספר החזה שלו, נרשם בתחנה, מתדלק ועף קדימה. מסתבר שהוא מהאולטרה 54 ק"מ והוא זינק איתנו. הצוות שלנו כרגע במישור על סביבות 5 דקות לק"מ, וזה אומר שהבחור הזה מהיר בהרבה. סגנון הריצה שלו מזכיר לי כמה רצים גדולים באמת. רק בתחנת הסיום של ה-54 ק"מ בשוהם, אכיר אותו ואתוודע לשמו – זהו ולאד איקסל, והוא סיים כמנצח של האולטרה למרחק 54 ק"מ.
ריצה בלילה. כל אחד לעצמו וכולם ביחד
בפארק הירקון מתערבבים רצים מקומיים באימון ערב רגיל עם משתתפי המרוץ. קבוצה גדולה של מתאמנים לוטשת עיניים לתחנה בפאתי תל אביב. הם עוברים ליד הקבוצות עטורות מספרי החזה, שממתינות בקוצר רוח לשליח הבא. הם כבר מנתחים ומפרשנים את המרוץ. עוד חברים מצוות קובו בתחנה, והם כבר מגלים את הכוונות. היעד – ניצחון בשליחים. מהיכרות שלי עם חצי מהם, ברור שיש שם את המהירות.
החלפה שנייה וקטע שלישי יוצא לדרך – ירידה לשטח. השליח השלישי שלנו התבלבל, רץ אחרי אחד המתאמנים היותר מדוגמים שיצאו לריצת ערב, ומצא את עצמו בכיוון לרמת החייל. כשההבנה הכתה בו, כבר חלפו מאות מטרים והוא טס חזרה למסלול עם לחץ להדביק את הפיגור שנוצר. המרחק האווירי שעובר נחל הירקון בין רמת החייל להוד השרון קצר, אבל עם כל הפיתולים, הקטע מגיע לכ-11 ק"מ. יוצאים מהכרך הגדול.
בהוד השרון תחנה סימפטית, נינוחה. הרצים יוצאים מהחשיכה לתאורה של התחנה. ריטואל ההחלפה הולך ובא. הרץ הרביעי שלנו – המהיר מכולנו (אביב אמירי) עף קדימה. אני רץ את הקטע אחריו, וברור שכדאי להזדרז להגיע לפארק אפק (צמוד למבצר אנטיפטרוס). אביב מסיים את ה-10 ק"מ שלו ב-41 דקות, ועכשיו תורי לצאת לדרך. אחרי כ-300 מ' ריצה המסלול מעביר אותנו מתחת לכביש. מישהו כנראה פתח מים בשדה הסמוך והמעבר מתחת לכביש מלא בוץ עד גובה הקרסוליים. אין לאן להתחמק. מהקרסול מטה הכל מתמלא בוץ רטוב ומימי. קרוס-קאנטרי כבר אמרנו? מעבר לכביש יוצאים לריצה לאורך שדות ומטעים דרומה.
כאן מתחוורת תובנה ראשונה – אחד האלמנטים הכי חשובים הוא לא השיפוע של הדרך, אלא טיב הדרך עצמה. בריצה בחשיכה, ככל שהדרך יותר מהודקת וישרה, הריצה מהירה בהרבה. אחרי כמה מעברים מעל ומתחת לכבישים (כולל מעבר מעל כביש 6), מגיעים לפאתי העיר אלעד ורצים מזרחית לכביש בשביל דקיק, עקום ועמוס בשיחים שמקשים על התנועה. מרחוק התחנה – תאוצה אחרונה והעברת צמיד. קטע ראשון אחרי.
שקיעה מרהיבה
עוד כתבות בנושא
תחנת החלפה, חאפלה מזרחית ועבודות בכביש
מכאן מדלגים לתחנה הגדולה הראשונה – האזור הלוגיסטי של חברת טבע בשוהם וסיום של האולטרה 54 ק"מ. התחנה הומה מפה לפה. אזור הירגעות, מוסיקה, אוכל. צוותים מחכים לרצים, מלווים מחכים לרצי האולטרה שעומדים לסיים. בזמן ההמתנה אנחנו מספיקים לראות את ולאד איקסל מסיים ראשון את האולטרה ה"קצר". הוא מפתיע את המודדים. רבע שעה אחריו מגיע אבידב ליברמן בן ה-55, הוותיק והמהיר ממועדון איילות, ולפני שיוצאים מספיקים גם לראות את רונן הרשקו מרצי רמת השרון, ששדרג מהשתתפות בקבוצה של 6 בשנה שעברה, לאולטרה השנה, מסיים שלישי. אצלנו, סבב ראשון של שישה קטעים מסתיים, והשליח הראשון, הדב הלבן, אחרי הטיול בטיילת תל-אביב, עומד להיפגש לראשונה עם השטח. החלפה זריזה ומדלגים למצפה מודיעין.
שם, צירוף סוריאליסטי. תחנת "הארץ המובטחת" כ-200 מ' מהכביש בתוך היער. שקטה, רגועה, רכבי הצוותים בהמתנה לשליחים שיגיעו. 300 מ' מהתחנה, עבודות של כלים כבדים בכביש 443. לכיוון אחר 200 מ' חאפלה מזרחית רבת משתתפים קומפלט עם בשר על האש, עראק ומוזיקה בווליום גבוה. שלוש פינות של משולש ישראלי לילי מוזר ביער בן-שמן.
הרץ שלנו, הדב הלבן, מתעכב. יוצאים כמה מאות מטרים לקראתו, לעודד אותו. הוא מגיע אחרי מפגש ראשון עם שטח לא קל כשפיו מפיק מרגליות. כך או כך, הוא מסיים, אוכל קצת ונרגע. מכאן, דרכי העפר הופכות ליותר מוצקות ונוחות למדרך הרגל, מקלות על הריצה. במחצית הדרך, תחנת מודיעין עמוסה. רצי האולטרה 70 ק"מ יוצאים מכאן לירושלים והעסק בעיצומו. הספקנו לגנוב קפה ומיץ קר בבית קפה שפתוח 24 שעות במתחם ישפרו. המוכרים חוקרים אותנו על פשר הריצה המוזרה הזאת שמזרימה להם טפטוף של קהל באישון לילה.
עבורי, כמי שממתין לקטע ריצה שני, שני הקטעים הבאים חולפים במהירות. בתחנת מצפה הראל חיים אייז מהאולטרה 70 ק"מ מתדלק. חברים ומלווים בתחנה מחכים. ישנם לא מעט כאלו שוויתרו על לילה של שינה רק כדי ללוות את חברים רצים לאורך המסלול, מספרם רב בחצי השני של המסלול. אביב מגיע ואני יוצא לקטע שני, שכמעט כולו עלייה.
עליות מאתגרות בדרך לירושלים
חברויות חדשות בלילה
למרות העלייה, דרך העפר מהודקת באופן שמקל מאד על הריצה. בעצם, קילומטר ראשון מישורי, ולאחריו 5 ק"מ עלייה. ההחלטה לא לעבור להליכה מופרת רק פעם אחת לטובת מקטע תלול באורך כ-50 מ' בלבד. למרות השרב, האוויר כבר קריר יותר. המסלול הנוח מזמין הגברת מהירות. כשלבסוף העלייה מסתיימת, מגיע מקטע של כ-10 דקות בירידה, שחלקה האחרון על כביש לתוך אשתאול. שם כבר אפשר לשחרר את הרגליים לגלישה מהירה יותר. בתחנה המחליף שלי מופתע לראותי מוקדם מהצפוי ונאלץ להתחיל לרוץ למרות שלא ממש השלים את ההכנות. עוד בתחנה, חברים מהאולטרה 70 ק"מ. התחנה נפלאה, שמחה, מתוקתקת ומנוהלת נפלא על ידי חברים מחנות טיים-טרייל רעננה, עם טורטיות ממולאות בכל טוב, שתייה ואוכל בשפע. תענוג. התחנה הבאה אחרי מקטע של עלייה ארוכה לרמת רזיאל. אותם צוותים נודדים איתנו מתחנה לתחנה, ונוצרות חברויות חדשות במהלך הלילה. ברמת רזיאל אלוף במיל' דורון רובין נמצא גם הוא (לא בבגדי ריצה). מלווה את בנו ניר רובין שסיים שני באולטרה 144 ק"מ. נשוב לראותו גם בתחנות הבאות.
בבית הקפה בצובה, לבנת פרקר מקבוצת "פינוקיו חכה לי" (שהשתתף בשנת 2013) מגיעה השנה פצועה כמלווה לחברותיה שרצות. בכלל, המון פנים מוכרות לאורך המסלול. מקיבוץ צובה, כבר מריחים את ירושלים. לשליח הראשון שלנו, הדב הלבן, היה המזל לרוץ גם בשקיעה בתל אביב וגם בזריחה על הרי ירושלים, אבל הוא ממשיך לרטון. לפחות לא נותרו לו עוד קטעים.
ממשיכים מקיבוץ צובה לגן החיות התנ"כי ובדרך כבר רואים דבוקות קטנות של רוכבי אופניים שהתיישבו עם שחר על העליות המוכרות. עכשיו נותר לנו עוד קטע אחרון של ריצה מגן החיות ללב העיר – לתחנת הרכבת הישנה, לאורך פסי הרכבת הישנים.
מחכים להחלפה האחרונה. שני צוותים של שישה מבית הלוחם יוצאים לכיוון התחנה האחרונה כמה דקות לפנינו, והופ, אנחנו בדרך. העייפות כבר מורגשת גם בראש וגם ברגליים. העלייה מתונה אבל אין בה רגע הפוגה. ממשיכים לטחון, עוברים שכונה אחרי שכונה בבירה. במושבה הגרמנית העוברים והשבים משתתפים פעילים, מעודדים אותנו שהסיום קרוב. 100 מ' לסיום כל הצוות מגיע וחוצים ביחד את הקו בשעה 8:44 בבוקר, אחרי 13:44 שעות של ריצה.
רצים בבירה, שכונה אחרי שכונה
לאחר מעשה
מסתבר שהקבוצה של קובו, איתו שוחחנו כל הלילה, סיימה כמעט שעתיים לפנינו וניצחה את תחרות הצוותים ל-6 שליחים. שני צוותי ה-6 רצים של בית הלוחם ירושלים סיימו יחדיו 6 דקות לפנינו. לתחנת הסיום מגיעה קבוצת Judge do it של שופטים מבתי המשפט שונים בישראל, שהתאגדו בקבוצת ריצה, הרכיבו צוות של 8 וסיימו בהצלחה את המסלול. שופט אחד עשה לבדו את האולטרה 70 ק"מ. בסביבות הצהריים ביום שישי, כשהחום התחיל לעלות, הוחלט על הפסקת הריצה. כמה רצים נאלצו לרדת מהמסלול לפני שסיימו.
כבוד ענק וקידה מלוא העומק ליאיר ישראל בן ה-70 מקריית גת, שסיים את האולטרה 144 ק"מ ב-23:10 שעות.
אחרי לילה כזה, החומוס באבו-שוקרי מחליק בגרון טוב מתמיד. הדב הלבן ממשיך לקטר, ומיד מזמין קערת חומוס שנייה – לקינוח.
לאחר מעשה, נשארת רק אופוריה. לילה נהדר בשבילי ישראל, עלייה לרגל מיפו לירושלים, פנים מחייכות לאורך הדרך, תחנות וסימוני דרך יוצאים מהכלל. לא יכול כבר לחכות לשנה הבאה.
תוצאות מרוצי האולטרה
אולטרה 144 ק"מ
ראשון – אורי גור ארי מרמת השרון – 15:12 שעות.
שני – ניר רובין מקיבוץ מרום גולן – 17:33 שעות.
שלישי – אלון סלימן מקיבוץ המעפיל – 18:03 שעות.
למרות החום וקשיי העליות, 17 משתתפים סיימו את המסלול.
אולטרה 70 ק"מ
גברים
ראשון – דניאל ארגו מזון 3 בתוצאה נפלאה של 6:25 שעות.
שני – שלום לוי מקבוצת Run4it ב-6:45 שעות
שלישי – יותם גינת מעין יהב ב-7:06 שעות.
נשים
ראשונה נילי אברמסקי ב-7:40 שעות.
שנייה – שירי בן עמי מ-Shiris ב-8:14 שעות.
שלישית – הישראמנית מיכל מור ב-8:28 שעות.
70 רצים סיימו בהצלחה את האולטרה של ה-70 ק"מ.
אולטרה 54 ק"מ
גברים
ראשון ולאד איקסל ב-4:15 שעות.
שני – אבידב ליברמן מאיילות ב-4:30 שעות.
שלישי – רונן הרשקו מרצי רמת השרון ב-4:38 שעות.
נשים
ראשונה – יהודית גולן ב-5:56 שעות.
שנייה – קרול חן ב-6:46 שעות.
שלישית – יעל אסחוקידו ב-9:38 שעות
30 משתתפים סיימו בהצלחה את האולטרה 54 ק"מ.
כל התוצאות כאן – https://www.shvoong.co.il/minisites/RaceResults/index.html
27.4.2014
חגי אשלגי שואף לתנועה
