50 ק"מ ריצה במרתון ירושלים בשישי ועוד 8 שעות שחייה בשבת, זו היתה תוכניתו של אלעד בנימין כחלק מההכנות למרוץ הגדול. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד
מאת:אלעד בנימין
בדרך ל-Arch to Arc בספטמבר הצבתי לעצמי מספר יעדי ביניים. כל יעד מהווה קפיצה ברמת קושי, ואמור לתת לי "מדד מוכנות" לקראת הארוע עצמו. המטרה היא להתנהל באותם ימים בתנאים כמה שיותר קרובים למה שצפוי במרוץ. סוף השבוע האחרון היה כזה.
50 ק"מ ריצה ביום שישי במסגרת מרתון ירושלים, ו-8 שעות שחייה בשבת צילום: צלמי שוונג
המטרה: 50 ק"מ ריצה ביום שישי במסגרת מרתון ירושלים, ו-8 שעות שחייה בשבת, כאשר השאיפה לשחות בין 22-24 ק"מ. ניסיתי להעמיס פחמימות ולנוח כמה שיכולתי יומיים קודם והרגשתי די מוכן לאתגר. חברים ששמעו על מה שמתכונן כמובן קראו את כל הקריאות הצפויות – "מטורף, משוגע, דפוק, למה?, מי רודף אחריך? וכו'". אני כבר רגיל. אפילו חשבתי להקדיש את אחד הפוסטים הבאים לרשימה המלאה של התגובות שאני (וספורטאי סבולת אחרים) מקבלים.
50 ק"מ בירושלים
הגעתי לירושלים מוקדם מכיוון שרציתי לסיים 8 ק"מ לפני יריית הזינוק למרתון. כבר בחניון פגשתי חלק מרצי שוהם. ב-2012 רצתי איתם את מרוץ ים-לי-ם המקורי המחתרתי, ומאז אנחנו נפגשים כמעט בכל מרתון או ארוע ריצה משמעותי. גם הם, כמוני וכמו אחרים, רצו את מרתון תל אביב שלושה שבועות קודם.
התחלתי לרוץ לכיוון גן סאקר, ומשם עליתי על מסלול המרתון בשדרות בן צבי, לכיוון דרום. אחרי מאות מטרים פגשתי את בני מורגנשטרן. בני הוא חבר ואיש יקר שהתחיל יום קודם, בים המלח והצטרף למרתון בשישי בבוקר על מנת לרוץ 167 ק"מ סך הכל, לטובת גיוס כסף ומודעות לעמותת "בית הגלגלים". כשנפגשנו הוא היה בקילומטר ה-132, עם קבוצת חברים מלווה. הצטרפתי אליו למספר קילומטרים, בזמן שהוא מספר על עלילותיו ב-20 השעות האחרונות. איש חזק עם נפש גדולה, הוא נתן לי חיוך ואנרגיות חיוביות על הבוקר.
כתבות נוספות בנושא:
> טורים נוספים של אלעד בנימין
נפרדנו ורצתי לכיוון שער הזינוק. בדרך פגשתי את זיו צויגהפט עושה חימום. אחד מרצי האולטרה הבכירים בארץ, זיו תכנן לרוץ 3:15 שעות בירושלים כהכנה לאולטרה ים-לים באפריל, שאותו הוא רוצה לנצח. אחריו עברתי ליד אביב כפיף וגבי כספי – שניהם רצי אולטרה מנוסים. עם אביב ביליתי ביוון בספרטתלון – מרוץ של 245 ק"מ, ועם גבי בשוויץ באולטרה 110 ק"מ של ורביה סן-ברנרד. ממש לפני יריית הפתיחה אמרתי שלום לשחר בן-ארצי. שחר רץ ביום שישי את מרתון ירושלים, ביום שבת מרתון בים המלח, וביום ראשון מרתון באילת!!! כהכנה לאולטרה בהמשך השנה.
וככה פתאום – הכל נראה נורמלי. מרוב שאנחנו מתרועעים עם אנשים כמונו, אורח החיים הזה נראה לנו טבעי. אנחנו בטוחים שאנחנו מיושבים ומאוזנים לחלוטין, ואין שום יסוד קיצוני בהתנהלות שלנו. קשה לנו להבין על מה המהומה ומדוע ולמה אנו מקבלים מבטים מתפלאים, מוזרים, ולפעמים אפילו כועסים מאנשים אחרים. מה אתם רוצים? כמה מחבריי הטובים הם אנשי אולטרה…
מרוב שאנחנו מתרועעים עם אנשים כמונו, אורח החיים הזה נראה לנו טבעי צילום: אלבום פרטי
המרתון עצמו עבר ללא ארועים מיוחדים. התעייפתי בסוף והרשיתי לעצמי ללכת חלק מהעלייה של הקטמון סביב הק"מ ה-37, אבל חוץ מזה הרגשתי טוב, רצתי רגוע ולא באמת הסתכלתי על זמן וקצב. חזרתי הביתה לנוח ולאגור כוחות לשבת.
תחת שמי ים התיכון
נכנסתי לים בחמש וחצי בבוקר. קשרתי למצוף בחוף הצוק שני בקבוקים, אחד עם משקה איזוטוני והשני עם משקה חלבון עתיר קלוריות. התוכנית היתה לחזור למצוף כל שעה. פעם אחת לשתות איזוטוני ופעם שנייה חלבון, וחוזר חלילה – סה"כ שמונה פעמים.
משקה החלבון היה נסיון חדש, לראות איך אני מתמודד איתו ועם הכנסת קלוריות יותר מסיבית במהלך השחייה. קיבלתי במתנה ים נוח, והתחלתי לשחות דרומה בקצב רגוע, מקפיד על תנועות ארוכות במים. השעות הראשונות עברו בשלווה. חציתי את סי-אנד-סאן פעם, ועוד פעם, ועוד פעם…
אחרי 4 שעות עצרתי במצוף לשתות שוב, ולעשות את דרכי דרומה בפעם החמישית. בעודי שוחה התחלתי להרגיש לא טוב. הרגשתי סחרחורת וחולשה. כשהסתובבתי לחזור צפונה הרגשתי שאני חייב הפוגה. עצרתי לרגע, ואז זה הגיע. הקאתי את נשמתי בלב ים – כל האיזוטוני והחלבון של השעות האחרונות. אף פעם לא הקאתי במים. מצד אחד זה מאוד מקל על מלאכת הניקוי… מצד שני לא הייתי ממליץ על החוויה. הרפלקס נמשך זמן לא מבוטל, בשלושה גלים. כשסיימתי – הרגשתי יותר טוב באופן כללי, אבל הסחרחורת לא נעלמה. החלטתי שלהמשיך לאורך זמן במצב כזה, על קיבה ריקה בלב ים זה כנראה לא מומלץ. שחיתי באיטיות חזרה צפונה ויצאתי מהמים. סה"כ 5 שעות ו-14 ק"מ. היעד שהוצב לא הושג.
השחייה היתה ונותרה החלק המאתגר והקשה ביותר בארוע הזה צילום: צלמי שוונג
במבט לאחור אני יכול להצביע על מספר ליקויים: ראשית, שתיתי יותר מידי. הכנסתי כ-500 מ"ל בכל הפסקה, והייתי צריך להספתק בחצי מהכמות הזו. שנית, החלבון היה יותר מידי מרוכז, ויותר מידי קלוריות. הייתי צריך לדלל אותו משמעותית. ואחרון – שמעתי שאפשר להשתמש באבקת ג'ינג'ר נגד בחילה – נראה לי שאנסה את זה בפעם הבאה.
סיכום ומסקנות
השחייה היתה ונותרה החלק המאתגר והקשה ביותר בארוע הזה. מבחינה פיסית אני בטוח במאת האחוזים שאגיע מוכן לשחות את המרחק של 36 ק"מ. המכשול שעומד בדרכי כרגע הוא תזונה נכונה במים – ונותרו לי חמישה חודשי אימונים כדי לנסות דברים שונים ולמצוא את מה שטוב בשבילי. אני בטוח שאצליח…
עד הפעם הבאה
 |
אלעד בנימין רודף הרפתקאות סדרתי |
